יום מנוחה וקדושה לעמך נתת(פעולה)

יום מנוחה וקדושה לעמך נתת(פעולה)
נושא: תורה ומצוות
תת נושא: מצוות, קדושה, שבת
קטגוריה: פעולה
גיל: גלעד-הראל (ג-ה)
רמת פעילות-: עמוקה
פעולה עוסקת במצוות.
השבת היא יום מנוחה וקדושה והיא מהווה אות ביננו לבין הקב"ה.
מתאים ל: שבת
 
 
עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:
 
  1. החניכים יבחינו בהבדל המהותי שבין "יום מנוחה שבועי" הנהוג באומות העולם ובין "יום מנוחה וקדושה",                                          
    ויכירו בצביון המנוחה המיוחד לשבת הנובע מקדושתה.
  2. החניכים ישאפו לעמול כדי לחוש את הקדושה בשבת.
  3. החניכים יכירו בכך שהשבת מגדירה את מהות הזהות היהודית ומהווה הכרזה על כך שאנו מעוניינים לחבר את חיינו למימד הקדושה.
  4. החניכים יחושו אחריות לחיזוק תודעת השבת בעם ישראל.

 

 

  • כתבי חידה
  • חמישה חבלים או חוטים ארוכים ובולטים
  • שלטי חנות וכרטיסיות מוצרים
  • דפי מקור כמספר החניכים

 

 

חוק "יום המנוחה"

 

נספר לחניכים על "ועידת וינגרטן" (ועידה שהמצאנו לצורך העניין...):

ועידת וינגרטן הוקמה בארה"ב בשיתוף משרדי האוצר, הבריאות והרווחה,

בעקבות מחקרים רבים שהראו כי האמריקאי הממוצע נתון בלחץ אדיר – משפחה, עבודה, ביורוקרטיה –

 והדבר משפיע קשות על תפוקתו בעבודה, על בריאותו ועל יחסיו הפנים-משפחתיים.

הוועדה נתבקשה להציג פתרונות ממשיים למצב זה. ההמלצה המרכזית שהציגה הוועדה הייתה לקבוע בחוק יום מנוחה שבועי.

 ההמלצה התקבלה בהתלהבות רבה, אולם מיד עלה החשש כי אנשים ינצלו יום זה להשלמת הכנסה בעבודות מן הצד.

לכן הוחלט לקבוע את צביונו של היום; מה אסור ומה מותר לעשות בו – בחוק.

 

נפנה את המשימה לחניכים ונשאל:

- כיצד לדעתכם צריך להיראות יום המנוחה השבועי כדי שהאזרחים אכן ינוחו בו?

- מה ייאסר על האזרחים לעשות ביום זה?

- אילו תכנים ופעילויות תנסה המדינה לעודד?

נשאל גם שאלות המתייחסות לפרטים, כגון:

- האם יהיו קווי טלפון זמינים?

- האם התחבורה הציבורית תפעל?

- האם יהיה מותר לשטוף את המכונית?

לאחר מיצוי הדיון נאסוף את הרעיונות השונים שהועלו ונגבש יחד עם החניכים קווים עיקריים לדמותו של יום מנוחה זה.

 

בין 'יום מנוחה' ל'יום מנוחה וקדושה'

נציג בפני החניכים קטע מתוך הספר 'זה אלי' של הרמן ווק.

הרמן ווק הוא אמריקני, בן הדור הקודם. ווק היה חלק בלתי נפרד מההוויי האמריקני;

הוא חיבר ספרים רבי מכר ובהם רומנים מפורסמים ("רוחות מלחמה"), מחזות זמר וכו'.

עם זאת הוא היה יהודי שומר מצוות. את ה'סתירה' הזו הוא מיישב בספר 'זה אלי'.

בספר זה הוא פורש לפני הקורא החילוני בן זמנו את עיקרי היהדות.

 

לפניכם קטע מעובד מתוך הספר:

"בעת החזרות למחזות, תמיד נדמה בערב שבת שהעסק עומד ליפול.

לפעמים חשתי עצמי כמו בוגד, בעוזבי את התיאטרון הקודר, את ספלי הקפה הפזורים פה ושם,

את השחקנים נפולי הפנים, את פועלי הבימה המצווחים... – שבתי הביתה.

היה זה שינוי מדהים.

אשתי וילדיי, שקיומם כמעט נשכח מליבי, מחכים לי עליזים,

לבושים חג – ובעיני הם מושכי לב להפליא. ישבנו לאכול ארוחה נהדרת, עם הנרות הדולקים,

החלות הקלועות, וגביע הכסף של סבי המלא יין עד שפתו. בירכתי את ילדי בברכה הקדומה,

זימרנו את זמירות השבת הערבות... זוהי נאת מדבר של שקט.

ברדת הערב אני חוזר למשחק הנפלא ומורט העצבים של ברודווי.

פעם אחת אמר לי המפיק שלי במוצאי שבת: "אינני מקנא בדת שלך, אבל אני מקנא בשבת שלך."

('זה אלי', עמ' 38-39)

 

נשאל את החניכים: המפיק הנוכרי של הרמן ווק, מקנא בו בגלל השבת שלו.

והרי גם לו יש יום מנוחה ויום זה אף מעוגן בחוק.

יותר מכך, הוא יכול לקבוע את אופיו של יום המנוחה שלו לפי ראות עיניו, אם כך -

- מה חסר למפיק הנוכרי?

- מה גרם למפיק לקנא בשבת של היהודים?

כנראה, יש הבדל מהותי בין יום השבת של ווק, ובין יום המנוחה הכללי הנהוג באומות העולם!

בואו נבדוק מה מיוחד בשבת – לעומת יום מנוחה שנקבע על-ידי אדם.

נבקש מן החניכים לחשוב רגע על השבת שלהם – על מה שעבר עליהם היום,

על השבת בדרך כלל, או בזמנים מיוחדים ולספר מה דעתם –

- באילו דברים ששייכים רק לשבת של עם-ישראל אפשר לקנא? מה מיוחד בשבת שלנו, שאין ביום מנוחה של כל עם אחר?

 

מדריך, שים לב!

 השלב הזה הוא חשוב, כולל רגע החשיבה. (בקבוצות תוססות, שים לב שזה אינו יותר מרגע אחד...).

מטרתו לעורר את החניכים לחשוב על הצד החיובי של השבת, ולא על ה'אסור' והמגביל שבה.

חשיבה כזו תפנה את תשומת לבם של החניכים לייחודה של השבת,

 ותחזק בהם את התחושה שיש להם משהו מיוחד שראוי להתקנא בו...

התשובות של החניכים ישמשו אותנו להבחנה בין ענייני המנוחה לענייני הקדושה בהמשך.

לכן צריך לכוון את החניכים להתייחס לצדדים מהותיים של השבת,

ולא להסתפק רק בתשובות שטחיות דוגמת 'יש חופש משיעור חשבון' ודומיהן.

דוגמאות לתשובות שאנו מצפים להן כתובות בהמשך.

נערוך סבב בין החניכים, על מנת לשמוע מרב תשובות.

מדריך, שים לב! מסבב תשובות אפשר להפיק רווחים גדולים: החניכים נדרשים להקשיב לחבריהם.

זהו אימון טוב בהקשבה וסבלנות (שים לב שהם אכן מתאמנים בכך, ולא מדברים בצעקות ובזלזול...).

יש אפשרות ביטוי לכל אחד, גם למי שלא נדחף להשיב, אולם אין צורך לכפות על מי שאינו רוצה לדבר.

עם זאת, סבב תשובות יכול להיות מלאה לעתים. אחד הפתרונות הוא להפוך אותו לבלתי צפוי –

לפנות אל חניכים שונים מכיוונים שונים וכד'.

גם כאן עליך לוודא שלא דילגת על אף אחד...

נתייחס בכבוד לכל תשובה (גם אם מן הסתם, יהיו כמה תשובות שטחיות ...).

 

לאחר מכן נגדיר: שמענו מאפיינים רבים של השבת,

והם נחלקים לשני תחומים עיקריים – מנוחה וקדושה.

(ניתן לזמזם את המילים הללו במנגינה של התפילה, והחניכים ישלימו...).

- אילו מהמאפיינים שהוזכרו מתאימים לשבת כיום מנוחה?

(דוגמות: קמים מאוחר, אוכלים מעדנים, מבלים בחיק המשפחה,

 יש זמן לישון בצהריים, אין לימודים, לא נוסעים, לא עושים מלאכה).

- אילו מאפיינים מתאימים לשבת כיום קדוש?

(דוגמות: תפילות מיוחדות, קידוש, דברי תורה בסעודה, סדרי 'אבות ובנים' ולימוד שונה,

פעולות עיוניות, הימנעות משיחת חולין).

ייתכן שהחניכים יתייחסו בדבריהם רק למימד של המנוחה, ואז נשאל:

תיארתם הרבה דברים נכונים. אך חשוב לברר:

- מה המטרה של השביתה ממלאכה; האם רק לנוח, או שיש בה רובד נוסף,

עמוק יותר?

 

 

שבת עם טעם מיוחד...

אנחנו מבינים, פחות או יותר, מה זה לנוח. אבל מה פירוש 'קדושה'? מה המשמעות של יום קדוש?

דבר זה נצטרך להבין באמצעות 'כתב חידה':

נחלק את החניכים לשתיים או לארבע קבוצות (תלוי בגודל השבט, כמובן) - כל קבוצה תקבל את את המדרש

המספר על רבנו הקדוש ואנטונינוס מוצפן ככתב חידה (נספח 1) באופן הבא:

שתי קבוצות יקבלו את צופן א' (לפי צופן זה כל אות מוחלפת בזו שלפניה.)

ושתי הקבוצות האחרות יקבלו את צופן ב' (לפי צופן זה כל אות מוחלפת בזו שאחריה.).

כל קבוצה תצטרך 'לפצח' את הצופן ולגלות את הסיפור. אפשר לרמוז להם שמדובר בצופן שקשור בסדר האותיות.

קבוצה שסיימה ראשונה – תשלח נציג מטעמה לקרוא בקול רם את מילות המדרש:

 

רבנו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת.

הביא לפניו תבשילין של צונן. אכל מהם וערב לו.

עשה לו סעודה בחול, הביא לפניו תבשילין רותחין.

אמר לו (אנטונינוס): אותן (הצוננים) ערבו לי יותר מאלו.

אמר לו (רבי): תבלין אחד הן חסרין.

אמר לו: וכי אוצר של מלך חסר כלום ?

אמר לו: שבת הן חסרים. יש לך שבת?

(בראשית רבה פרשה יא פסקה ד)

 

יש להניח כי החניכים יהיו גאים או לפחות שבעי רצון מכך שפיצחו את הקוד,

אך יתייחסו אל ה"סיפור" עצמו בתור סיפור ילדים מוכר שאין לו דבר לחדש להם.

אנו נשאל שאלה רטורית:

- זהו, אתם בטוחים שפיצחתם את הקוד? האמנם?!

למען האמת, לא התחלתם לחשוף אותו!

נסביר לחניכים שחז"ל אמנם כתבו את דבריהם כסיפורים פשוטים,

כמשלים וכאגדות, אך יש בדבריהם עומק רב.

סיפורים רבים מוכרים לנו מ"כה עשו חכמינו" או מסיפורי הגננת בגן,

 ואנחנו בטוחים שהם ילדותיים - "סיפורי צדיקים לילדים".

באמת אין זה כך. בכל מדרש ואגדת חז"ל יש עומק מופלא,

 וככל שאדם בוגר יותר כך נחשפים בפניו רבדים עמוקים משמעותיים יותר!

אלא שהדברים מוצפנים, ויש לחשוף את הצופן הטמון בהם!

 

למדריך: שים לב שהדברים ברורים לחניכים. זהו רעיון חשוב ויסודי ביותר.

אם החניכים רוצים להרחיב, להעלות דוגמות וכו' – אמור להם שלא תוכל להתייחס לנושא רציני זה כעת,

 אך אנא דאג להידרש לו בהמשך השנה. (תוכל להיעזר ברב, במדריך בוגר וכדומה. אפשר להביא מרצה אורח בנושא).

 

נשאל:

- מה לדעתכם רצו חז"ל ללמדנו בסיפור זה? (נרמוז:) האם כוונתם לתבלין כמו זעתר או כמון?

לאחר שמיעת התשובות, נסכם: חז"ל מלמדים אותנו שאין הטעם המיוחד של יום השבת נזקף לזכות סוג האוכל,

דרגת החום שלו או אופן תיבולו... יש בשבת מימד נוסף שאין לו תחליף, ושאי אפשר לזייף או לחקות אותו.

המימד זה הוא מתנת הקדושה שמעניק לנו הקב"ה – הנשמה היתירה.

 

בהנחה שהפעולה נערכת בשבת נשאל את החניכים:

- מה יש בכם עכשיו שלא יהיה לכם מחר? מה זו 'נשמה יתירה'?

על המציאות המיוחדת הזו של נשמה נוספת שיש לנו בשבת מלמדת הגמרא בשם רבי שמעון בן לקיש:

נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת - נוטלין אותה הימנו, שנאמר 'שבת וינפש' – וי אבדה נפש.

מפרש רש"י: נשמה יתירה - רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרווחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו.

(תלמוד בבלי ביצה דף ט"ז עמ' א')

בשבת יש שפע אלוקי, שיורד על כל יהודי באשר הוא, ומאפשר לו להיות נינוח יותר, שמח ושליו יותר.

הלב פתוח יותר לשמוע וללמוד, הגוף נהנה יותר ממטעמי העולם וגם הנפש מוצאת בהם טעם (כפי שמסביר רש"י) –

הכול רחב יותר. כאילו יש לנו שתי נשמות אלוקיות בתוך גוף אחד – ולכן אנחנו הרבה יותר רוחניים ושמחים.

לפיכך שבת אינה רק 'יום מנוחה', אלא 'יום קדושה'.

 

נמשיך ונשאל:

- בשביל מה צריך נשמה נוספת?

בגלל הקדושה! הקדושה הקיימת ביום זה יוצקת תוכן משמעותי יותר בכל מעשינו, גם אלה הגשמיים דוגמת שינה ובאכילה.

הכל הופך להיות קדוש, רחב, שמח.

שבת כיום מנוחה היא מיוחדת לעם ישראל.

עם ישראל חידש בעולם את המושג 'שביתה ממלאכה' אלפי שנים לפני שהגויים הבינו את הצורך בכך.

אלא שאת זה הגויים יכולים (לנסות) לחקות – והם באמת מנסים – גם אם לא בהצלחה יתירה...

(זוכרים את משימת החשיבה שפתחה את הפעולה – רעיונות ליום המנוחה בארצות הברית?).

אך בכל מקרה – את מימד הקדושה של השבת הם לא יצליחו להשיג. גם אם ייצרו לעצמם יום מנוחה,

הם יחסרו את עיקר היום הזה – הנשמה היתרה והקדושה.

כי באמת - 'יום מנוחה וקדושה לעמך נתת'. זוהי מתנה מהקב"ה לעם ישראל בלבד –

רק בנו קיים מימד הקדושה הנוסף ולכן רק אנו זקוקים ומסוגלים ליום של קדושה זה!

 

 

אות היא לעולמי עד בינו וביני!

בשלב זה נרצה לקשר את משמעות קדושת השבת לזהותו של עם ישראל.

נחלק את השבט לחמש קבוצות. רצוי לבצע את הפעילות ברחבת-ענק שתאפשר די מקום לכל החניכים.

על הרצפה נתחום מעגל ענק בחוט או בחבל.

 

מדריך, שים לב!

א. את החבלים או החוטים יש לחתוך מראש ולהקצות לשבת

ב. על המעגל להיות גדול ורחב, כדי שיאתגר את החניכים במשימה.

בתוך המעגל נפזר מאה כרטיסי מוצרים (נספח 2), עשרים כרטיסים לכל אחד מבתי העסק הבאים:

- "ירקות ופירות";

- "צעצועים ומתנות";

- "כלי כתיבה";

- "הלבשה והנעלה";

- "מוצרי חשמל".

כל קבוצה מקבלת "שלט חנות" (אחד מתוך החמישה),

ומטרתה – להוציא מהמעגל את עשרים הכרטיסים השייכים לשלט שבידה בלי לעבור על כללי המשחק.

כללי המשחק:

  1. רק ל- 2 חניכים מכל קבוצה מותר לגעת בכרטיסים שבמעגל. את שני החניכים שאוספים את הכרטיסים מהמעגל, יחזיקו חבריהם ב"אחיזת מריצה". (כל אחד מהם אחוז ברגליו בידי חבר קבוצה אחר, ונע תוך הישענות על ידיו בתוך המעגל.) חניכים אלו הם בעצם ה"מריצות" של הקבוצה.
  2. אסור לדרוך בתוך המעגל – לא לחניכים ה"אוחזים במריצה" ולא לחניכים שהם ה"מריצות" (האחוזים בידי חבריהם). מותר רק להכניס ידיים! קבוצה שעברה על הכלל מאבדת כרטיס אחד.
  3. חברי הקבוצה שאינם האוחזים או האחוזים, יעזרו ל"מריצות" למצוא את הכרטיסים הנכונים ויכוונו אותם אליהם.

לדוגמה: קבוצה א' קיבלה את השלט - "מוצרי חשמל".

עליה להוציא את עשרים הכרטיסים שעליהם תמונות של מוצרי חשמל, בזמן המהיר ביותר.

שני חניכים ילכו על ידיהם במעגל ויאספו את הכרטיסים,

 ושאר החניכים יכוונו אותם למקומם של הכרטיסים שעליהם צוירו מוצרי חשמל.

הקבוצה המנצחת –

זו שהצליחה ראשונה להוציא מהמעגל את עשרים המוצרים השייכים לבית העסק שלה בלי לעבור על חוקי המשחק!

לאחר סיום המשחק והרגעת הרוחות, נשאל:

- איך ידעתם להתאים בין הסחורה לחנות שבה היא נמכרת?

ברור כי השלט שעל החנות הוא שמכריז על המוצרים הנמכרים בה.

לכל חנות יש שלט המכריז ומצהיר מה היא מציעה. אם החנות לא נפתחת במשך שבועיים, נתפלא.

נחשוב שאולי בעל החנות חולה, או שנסע לחו"ל אך על כל פנים כשישוב יחזור ויפתח אותה.

לעומת זאת אם יבואו פועלים ויסירו את השלט מן החנות, נדע שהחנות נסגרה.

רבי ישראל מאיר מראדין, ה'חפץ חיים' משתמש במשליו ברעיון זה של שלט החנות – המעיד על מרכולתה.

 

נחלק לחניכים את המקור הבא (רצוי לצלם עותק לכל חניך) ונקרא יחד:

"ושמרו בני ישראל את השבת... ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ..."

דלהכי (כאן) קרא הכתוב שבת בשם אות להורות לנו על גודל עניינו-

והוא דומה לאחד מבעלי המלאכה והמסחר שמציב על ביתו מבחוץ איזו אות ושלט,

שמציין לפני כולם [את] מלאכתו ומסחרו. והנה כל זמן שהאות ניצב על הבית מבחוץ,

מורה לנו שהבעל מלאכה הזה הוא דר עדיין בדירה הזו. אף אם לפעמים נוסע לדרך על איזה (כמה) ימים,

מכל מקום עדיין לא עקר דירתו מהבית הזה מכל וכל. מה שאין כן (לעומת זאת),

 כשניטל האות מבחוץ לקובעו במקום אחר, מוכח (זוהי הוכחה) שהבעל מלאכה הזה כבר עקר דירתו מכל וכל מהבית הזה,

 ואינו מצוי בו כלל -

כן הוא ממש בעניין שבת, כי הוא אות המעיד שהשם יתברך ברא את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי.

והוא גם כן אות על איש ישראל הנושא את נס התפארת הזה על עצמו (רוצה לומר השומר שבת ומקיימו)

שהוא מאמין בהקב"ה שהוא בורא העולם ומחדשו...

 ועל כן אף אם אירע שעבר על איזה (כמה) מן המצוות,

עם כל זה - האות הזה ניצב להעיד על האיש הזה כי עדיין הוא דר בדירתו הראשונה,

רוצה לומר שאיש ישראל הוא כמקודם שקדושת ה' בתוך לבבו. לא כן אם חס ושלום מחלל את השבת,

בזה הוא מסלק האות מעל עצמו ומראה שבפנימיות לבבו כבר אינו מאמין בשם יתברך וכבר הוסר מקדש ה' מתוך לבבו.

 

ועל כן אמרו חז"ל: כל המחלל את השבת, כאילו כפר בכל התורה כולה.

(ספר שם עולם חלק א - פרק א)

לאור הלימוד נשאל את החניכים:

- מהו הנמשל של משל השלט ובעל החנות?

- לפי החפץ חיים, מה הקשר בין שמירת שבת לקדושה שבכל יהודי?

החפץ חיים מגדיר את השבת בתור ה'שלט של כל יהודי'.

השבת היא דגל מרשים (בלשונו של החפץ חיים – "נס תפארת") בהיותה מכריזה על תוכן הזהות היהודית של כל מי שמניף אותה.

כל מי שמקיים את השבת מניף למעשה שלט או דגל של קדושת ה' ועבודתו.

נברר:

- מדוע נבחרה דווקא השבת להיות השלט?

- על איזו 'סחורה' מודיעה השבת?

נבין כי השבת היא עדות ואות על עיקרי האמונה היהודית:

  • אמונה בקב"ה הבורא (ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת);
  • אמונה בקב"ה שנתן תורה לעם ישראל, אחרי שהוציאו ממצרים
  •  (וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם ּ... עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת);
  • מחויבות לקיום מצוות מעשיות (לא רק 'דתי בלב');
  • רצון להתחבר למימד הרוחני של החיים;

אדם יהודי עובר לעתים עברות, ואינו מקיים חלק מן המצוות.

אבל אם הוא אינו שומר כלל את השבת – הוא כאילו מוריד את השלט מן החנות,

 ומכריז: אין לי חלק בעבודת ה', אין לי חלק בקדושה.

לכן השבת נקראת בפסוק "אות" = סימן.

נחדד: השבת היא מימד הקדושה שלנו. היא מחברת בין עם ישראל לאלוקיו, והיא מכריזה על שומריה:

כאן גר אדם שמאמין בבורא שברא את העולם וביום השביעי שבת.

כאן גר אדם שמאמין כי הקב"ה בחר בעם ישראל והוציאו ממצרים.

כאן גר אדם שרוצה להיות קדוש, ולקיים את מצוות התורה.

רצוי להציג שלט זה בפני החניכים רשום בגדול כשלט חנות, כדי להמחיש עוד יותר את הרעיון החשוב הזה.

את ה'שלט' הזה אמור לתלות כל יהודי. לצערנו, חלק מאחינו אינם מודעים לקיומו של השלט הזה.

(להרחבה ראה נספח 3.)

 

מרימים את הדגל!

נעבור לשלב היישום - שלב המתבקש מתוך השלבים הקודמים.

נזכיר לחניכים כי אנו זכינו לשבת שאותו מפיק גוי קינא בה.

אנו קיבלנו מהקב"ה מתנה של קדושה ונשמה יתרה. אמנם נותר לנו עוד להתקדם,

כמובן, ולהוסיף בדברים שמממשים יותר את הקדושה, אך בסופו של דבר – אשרינו, מה טוב חלקינו.

אנו זכינו בעונג השבת האמיתי.

אך אי אפשר להסתפק בכך שכל אחד ידאג להתקדמותו.

באחריותנו לדאוג שכל אחד מישראל יניף את שלט השבת, ויאיר באור נרות של שבת. כך נזכה בעז"ה לראות בנרות של ציון.

נחשוב עם החניכים:

- כיצד אפשר לחבר עוד יהודים לשבת?

 

מדריך שים לב!

ערך מוסף יהיה לפעולה אם נצליח להרים כמה שיותר גבוה את שלט הכרזת האמונה שלנו בבורא העולם ודבקותנו בו –

באמצעות השבת. לכן חשוב להקצות זמן חשיבה רציני לשלב זה, כדי שנצליח באמת ללמוד וללמד, לשמור ולעשות...

כדי שלא להיכשל ב"הכנה מקודש לחול", חשוב שלא לתכנן תכנון ממוקד של העשיה,

אלא להעלות רעיונות אפשריים שיישומם המפורט ידון במהלך השבוע.

 

רעיונות אפשריים:

  • נקים דוכן ונחלק ערכות להדלקת נרות או פרוספקטים המסבירים על מהות השבת.
  • (אם אין ברצונך לצאת בזמן הלחוץ של חודש ארגון – קבע לך זמן אחר.)
  • נחבור לסניף של תנועה לא שומרת מצוות ונזמין את חברי קבוצת הגיל של השבט לפעילות "עונג שבת" משותפת בהנחיית אדם בוגר המתאים לכך ובארגון חברי השבט. (שים לב שבפעילויות משותפות עם תנועות אחרות – תיתכן בעיית עירוב בין בנים ובנות. יש לוודא על כן שהאחראי על הקבוצה האורחת מבין שההזמנה היא לאחד מן המינים בלבד).
  • נארגן תפילת קבלת שבת מלווה בשירים ובריקודים במקום מרכזי בשכונה.

 

 

בראשית הפעולה בדקנו מה מיוחד בשבת שלנו.

גילינו שיש בה מימד של מנוחה שאומות העולם אינן יכולות לחקות. מעבר לכך,

כמו תבלין מיוחד, יש בשבת ניחוח מיוחד השייך רק לעם ישראל – וזוהי הקדושה.

למדנו גם שהשבת היא כמו שלט של כל יהודי – וגם של כל העם.

השלט הזה מכריז שאנו מעוניינים לחבר את מימד הקדושה לחיים שלנו.

נחזק את השלט של כל אחד, ונעזור גם לאחרים לתלות אותו, בעז"ה.

 

 

בעת משחק המריצה יש להשגיח על החניכים מפני פגיעה ופציעה

 

 

 

 

 

 

 

תיוג: שבת, השבת, יום השבת, יום מנוחה, יום קדוש, יום קדושה, עם ישראל, עם סגולה, עם קדוש, מה מיוחד בשבת, למה נועדה השבת, עמ"י, מתנה ושמה שבת, קדושת השבת, השבת הקדושה.

 

 

 

  נספחים
דרג את הכתבהדירוג כתבה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת(פעולה): 3 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
11 מדרגים
הדפסשלח לחברהוסף תגובההוסף תיוג משלך
עבור לתוכן העמוד