הגעגוע לירושלים (פעולה)

הגעגוע לירושלים (פעולה)
נושא: ארץ ישראל, בית המקדש, במעגל השנה
תת נושא: בציפיה לבנין אריאל, ירושלים, יום ירושלים, אהבת הארץ
קטגוריה: פעולה
גיל: נווה-נחלה (ו-ח), חב"ב (ט ומעלה)
רמת פעילות-: עמוקה
"אלפי דורות חלמנו עלייך, ... לראות באור פנייך.. ירושלים!!!"
פעולה על הגעגועים והכיסופים של עם ישראל לירושלים.
מתאים ל: שבת, יום חול
 
 
עמודים נוספים יכולים לעניין אותך:
 
 

1. החניכים יפנימו שלגעגוע יש משמעות ומהות כחלק מתהליך הגאולה.

2. החניכים יפתחו את רצונם להתגעגע ולכסוף לירושלים.

 

הצגה: ניקח 4 חניכים ונבקש מהם להציג את הדילמה של משפחת סמיט (נספח 1).

בהצגה נראה את הרצון לעלות לארץ מחד, והשיקולים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים מצד שני.

המטרה בהצגה היא שהמשפחה תגיע לכלל החלטה האם לעלות לארץ.

כדאי במהלך ההצגה לשתף את החניכים שיוכלו לענות למשפחה.

 

דיון: 

  • מה מושך את המשפחה לעלות לארץ? לא חסר להם כלום.

נגיע יחד למסקנה שיש שיקולים שהם מעבר לשיקולים החומריים, שיקולים שלא ניתנים למדידה. כגון- קדושה, איחוד עם ישראל, געגועים לארץ המולדת וכו'..

 

 

נערוך סבב בין החניכים מה מזכירה לכם המילה געגוע.

כל חניך יצטרך להגיד מילה או משפט.

כשהסבב יגיע למדריך יגיד: התשובה שלי היא המקום הספציפי שעם ישראל התגעגע וכסף אליו במשך שנים רבות. ירושלים!

 

נקריא את הקטע הבא:

כתב צבאי ששידר ברשת השידורים העברים בעצם הקרבות מספר: "אני בדרום אי שם בסיני. דוקא היום, ביום השלישי למלחמה, נערך כאן קרב שריון בשריון שמעטים כמהו וכדוגמתו בתולדות המלחמות. המצרים ניסו אתמול וגם שלשום להתחמק ממאבק פנים אל פנים הם העדיפו את הבריחה. לחמו רק בהגנה בחוסר ברירה. עתה הם למעשה כמעט מוקפים אולצו ללחום. נכנסנו לקרב בו משתתפים כנראה כאלף טנקים משני הצדדים. שרידי חיל האויר המצרי גויסו למערכה מכרעת זו. שארית העצמה המצרית מוטלת על כף המאזנים. שאון הטנקים והתותחים הדי יריות ושריקת פגזים. רעש מטוסים העוברים ביעף וקול פצצות מתפוצצות מחריש אזנים. לפתע פתח מישהו טרנזיסטור. מבית השידור בירושלים, מבשר: "הכותל המערבי בידינו. צנחנים הגיעו בדהירתם לרחבת הכותל עתה הם חובקים את אבני הכותל ששממו עשרים שנה. מתרפקים עליה לאחר שעמדו בבדידותם מאז קמה המדינה. אבני הכותל שוב הרוו דמעה יהודית לה צמאו עשרים שנה". זה, כל זה שומעים בטרנזיסטור. בחזית פורצת שאגה אדירה. שריונאים פורצים מן התותחים, טנקיסטים מהטנקים. קצינים מתערבבים בחיילים כל אחד מחפש את אחרים כדי להתחבק. מתחבקים מתנשקים, חיילים קשוחים למודי קרבות, שחורים כפיח כשחול המדבר חדר לעורם, דוהרים עתה לאש תופת מבלי לדעת אם יסיימו את היום בעודם בחיים. גיבורים הבזים לפחד לגילוי כל חולשה. בוכים עתה כתינוקות. והוא מתאר את הדבר הזה: "כשבילי טהר ולובן נראים נחלי הדמעות. על כל האבק שלהם, לפתע אתה חש את אשר ידעת ידיעה שטחית מזמן: שאין אלה אלא בנים, נכדים של אותם הגולים שהוגלו מירושלים חבושים באזיקים בשרשראות של ברזל, מתיפחים בבכי אל מול פני המקדש העולה בלהבות".

 

נדגיש את הגעגוע והכיסופים של החיילים לכותל, למרות שזה משהו שהם לא ראו אותו בחיים. נדבר על כך שבליבו של כל יהודי פנימה יש געגועים וכיסופים לירושלים.

 

 

משחק הכתרים:

בוחרים חניך ללוח ושמים על ראשו כתר עם מעשה/ ביטוי/ אמירה לגעגוע, לחסרוננו את לירושלים. על החניך לשאול את השבט שאלות של כן ולא על מנת לנחש מה הביטוי על ראשו. (נספח 2). 

 

דיון:

עד עכשיו ראינו מעשים לביטוי הגעגוע.

  • מהו תפקידו של הגעגוע הזה?
  • למה צריך לבטא אותו בכל כך הרבה דרכים ומעשים?
  • לכאורה הגעגועים משאירים אותנו בעבר, אולי צריך להחליט להניח להם ולהמשיך הלאה?!
 

נלמד מקור או שניים לבחירת המדריך.

 

1."גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותנו, כמה שנאמר: “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"- זאת אומרת: ירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה” (ריה"ל, ספר הכוזרי, מאמר חמישי, סעיף כ"ז).

 

2."אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" "כי רצו" - כי עבדיך ישראל רוצים ומחבבים אבני המקום ההוא ועפרה נשאה חן בעיניהם ומאוד יתאוו להשיב אליה" (תהילים ק"ב, ט"ו מצודת דוד).

 

3."ועוד שאומר המשורר, אילו הייתה ארץ ישראל גם כיום זבת חלב ודבש, היה לשטן מקום לקטרג שבגלל טוב הארץ משתוקקים להגיע אליה, אבל עכשיו שהיא ריקה ויש בה רק עפר ואבנים, ובכל זאת משתוקקים לבוא אליה, סימן שלטובת הנפש הם משתוקקים אליה ולכן הם ראויים לגאולה, ועוד, אפילו בזמן שיש להם טובה בגולה, הם מוכנים לוותר על כל הטוב בחו"ל ובלבד לבוא לארץ ישראל אף כשהיא חרבה ושוממה, וכשם שהם נהגו בחן באבני ציון ועפרה נשא חן בעיניהם. גם אתה תרחם על ציון להחיות אבניה מערימות העפר"

 

העמקנו בגעגוע וברצון הגדול לעלות לארץ ולהגיע לארץ ישראל.

עסקנו בגעגוע, ראינו את תפקידו לפי ריה"ל, שבלעדיו לא תגיע הגאולה.

אך כיום אנחנו כבר פה, בארץ ובירושלים, למה עדיין אנחנו אומרים "לשנה הבאה בירושלים"?

הכמיהה לירושלים עוד לא הסתיימה, הרי אנחנו לא כוספים רק לאדמה עצמה, אלא למהותה- בית המקדש, עבודת כהן גדול, תפילה, אחדות העם. אנחנו מייחלים לבניין שיאגד בתוכו חומר ורוח.

המלצה למדריך: לדבר עם החניכים על מה אפשר לעשות בצורה מעשית כדי לקרב את בניין ירושלים.

 

 

 

 

 

תיוג: ירושלים, הגעגוע לירושלים, יום ירושלים, יום שחרור ירושלים, הכותל, געגוע, געגועים, כיסופים, ירושלים לב באיברים, עלייה לארץ, ארץ ישראל, גולה, חיסרון, קדושה, בית המקדש, בית מקדש, ביהמ"ק, מציאות של בית מקדש, מציאות שלמה עם בית מקדש, מציאות של גאולה, מציאות של גלות.

 

 

  נספחים
דרג את הכתבהדירוג כתבה הגעגוע לירושלים (פעולה): 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
29 מדרגים
הדפסשלח לחברהוסף תגובההוסף תיוג משלך
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד