שו"ת

שלום!

ההדרכה כוללת מחוייבויות רבות כמו הכנת והעברת פעולות, ישב"צים, סמינריונים ועוד. אחת המחוייבויות היא קשר אישי עם החניכות. בכל גיל הקשר האישי מתבצע בצורה שונה. בכיתות הגבוהות לפעמים החניכות יוזמות אותו ומבקשות לדבר עם המדריכות, יש חניכות שקובעות לצאת עם המדריכות להליכה ותוך כדי מדברות עם המדריכה. בגיל קטן הדברים שונים. לרוב החניכות רוצות שיכירו אותן ואת הכישורים שלהן, וישמעו על המשפחה שלהן, הן לא מחפשות כתובת להתייעצות ארוכה. לכן אפשר לקבוע עם החניכות שהן תגענה קצת לפני הפעולה או שתישארנה קצת אחריה כדי שיהיה לכן זמן לדבר ולהכיר אותן, ממש כמה דקות. אפשר ליזום ביקורי בית, יש סניפים שזה בנוהל והחניכות מחכות לזה, ויש סניפים שזה לא מקובל. מה שאני ראיתי בתור מדריכה של הגיל הצעיר הוא לנצל את הליווי לבית למטרה הזאת. בזמן שמלווים את החניכות אפשר לדבר איתן ולהכיר אותן, לשמוע על התחביבים שלהן והחיים שלהן. תחשבי מה מתאים לך ולחניכות.

בהצלחה!

היי. אני מדריכה בסניף חוץ עם מדשית משם. אני מרגישה שהיא לא מתאימה לי, ובאופן כללי, לא מתאימה להדרכה. היא כל הזמן ב"סטלה", מדברת בפלאפון תוך כדי פעולה, אני מכינה את כל הצ''ופרים, אני מלמדת וממציאה את הריקוד, בעצם היא מצפה שאני אעשה הכל בעוד שהיא יושבת רגל על רגל בבית.. עשיתי ניסוי. בכל יום חמישי אני מתקשרת אליה כדי שנכין פעולה לשבת (אף פעם לא היא אליי). שבוע אחד אמרתי אני לא אתקשר, נראה אם היא תתקשר. לא התקשרה. ביום שישי הכנתי לבד פעולה ואמרתי נראה אם היא הכינה גם. באתי לסניף בשבת, אמרתי לה הכנת פעולה? לא. פעם נוספת, הייתי בשבת משפחתית, היא לא טרחה להודיע לחניכות מתי מפקד. שעה לפני שבת הורים מתקשרים אלי לשאול מתי מפקד. בנוסף, היא גם אף פעם לא עונה להורים, ככה שגם העול הזה נופל עליי.. בקיצור, אני מרגישה שאני מדריכה לבד את כל החניכות וגם אותה.. ואין מה לנסות לדבר איתה כי היא לא מבינה את הבעיה.. אין קומונרית וההורים שלי אומרים לי לעזוב. מישהו יעץ לי להודיע לה שאני לא נמצאת בבית תקופה מסויימת או משהו כזה ולתת לה לנסות קצת לנהל את השבט לבד.. מה לעשות??

מדריכה יקרה שלום.

וואו וואו וואו, נשמע קשה ממש מה שאת מתארת!! גם הדרכת חוץ, שהיא בפני עצמה מורכבת וקשה, גם שבט גדול (בלי עין הרע!!), וגם מד"שית לא מתפקדת.. לא קל בכלל בכלל ואשרייך שאת מתפקדת ככה. 

כלל בחיים, בכל מקום שיש איזה קושי, שיש איזה עיוות- יש לפנינו 2 דרכים: לשנות את עצמינו או לשנות את הסביבה.

מאחר שלשנות את הסביבה- זה לא קל בכלל, לרוב יוצר המון המון תסכולים, וויכוחים, מריבות והרגשה מרירה באוויר.. כל מה שאנחנו לגמרי לא רוצים, תמיד קל יותר להתמקד בעצמנו. מה אנחנו יכולים לשנות בעצמנו כדי להקל את המציאות.

אבל הרי את עושה הכל מעולה: מכינה פעולות, דואגת לחניכות, עונה להורים, מעבירה הודעות.. כל מה שצריך!! מה כבר את יכולה לשנות?..

לדעתי, ה"פתרון" למצב שלך הוא ההשלמה. אמרת יפה מאוד: מדריכה לבד. לרוב אנחנו ממליצים לתת מקום למד"שית, לתת לה אחריות.. אבל נשמע שכבר ניסית הכל! לכן לדעתי זה השלב להרפות. תקבלי את המקום הזה. אל תצפי שהתפקוד יהיה כמו של שתי מדריכות.. תגדירי מראש שאת מדריכה לבד. תגדירי לעצמך מה הציפיות שלך מעצמך כמדריכה יחידה; אולי פעולות פחות מושקעות? אולי פעולות שלקחת מחברות או מהרשת? אולי פחות דברים מיוחדים? ריקוד פחות מושקע?... אל תרגישי לא בסדר עם זה. מהיום את מדריכה לבד ואת צריכה לבדוק מה הכוחות שלך לבד.

וכמו שמדריכה לבד, כשהיא לא נמצאת שבת, תפקידה למצוא מחליפה- ככה בשבתות "תמצאי מחליפה"- בדמות המד"שית, תביאי לה פעולה (מהרשת!! אל תבזבזי על זה כוחות!!! יש באתר המון פעולות מעולות למצבים כאלה.) וזהו.

ועכשיו תבחרי כמה כוחות יש לך ומה היכולת שלך בתור מדריכה לבד. את לא חייבת לעשות הכל!

כיוון נוסף, האם יש מישהי שאחראית על הסניף? בוגרת רצינית? מדריכה שמנהלת את התפקוד של הסניף כסניף? מנהלת ישב"צים?... אולי כדאי לבקש אפשרות להוסיף מדריכה נוספת, מהסניף או מבחוץ, כדי לגבות. קבוצה של כזאת גדולה מצדיקה גם 3 מדריכות מתפקדות; ככה שאין שום מניעה אם תהיו 3 מדריכות- 2 תותחיות ואחת לא מתפקדת.. שווה לבדוק בכיוון.

בהצלחה רבה רבה!!!

לא יודעת מה לומר.... קטע הזוי מה שקרא עכשיו, ישבתי לחפש פעולה לשבת ופתאום זה קפץ לי השאלה הזאת שבול מתאימה לי להיום.. אזז היי אני מדריכה של השבט הכי קטן, נכנסתי לפני קצת פחות מחודש ואני לא ממש יודעת מה לעשות, יש לי חניכה שהיא בת של החברה הכי טובה שלי, והיא ממש שמחה לשמוע שאני נכנסת אליהן וכו'', אבל מההתחלה שמתי לב לבעיה אצלה, היא קמה והולכת לי באמצע פעולה, יושבת בצד, בוהה במבט תיאטרלי באופק גוררת אחריה עוד בנות ומדברת אליי כאילו אני מפגרת, כזה מתנשאת, היום דיברתי איתה כשהיא הלכה ועשתה את זה וקצת התעצבנתי עליה, היא אמרה בפעולה למדשית שלי שהיא לא סובלת אותי, אני חושבת שאני מתחרפנת...

מדריכה יקרה שלום,
סליחה על העיכוב במתן התשובה.

את שואלת שאלה חשובה.

העברת הפעולות מטרתה העיקרית היא  לקדם אותנו בתור אנשים שמעוניינים להיות כל פעם טובים קצת יותר.

בפעולות אנחנו מתקדמות יחד עם החניכות וחשוב לזכור שכמו שאנחנו שואפות לחנך אותן, באותה מידה אנחנו שואפות להתחנך בעצמנו, כי כמו שברור לכולנו- אף אחד לא מושלם ולכולם יש תמיד יש לאן להתקדם והתעשר.

בעיני היכולת להביא את הפעולה למקום של לימוד משותף היא יכולת מדהימה.

ואת בטח שואלת את עצמך מה תכלס עושים?

לכל אחת יש הדרך המיוחדת שלה. נסי לחשוב מה היית רוצה ללמוד עם החניכות. נסי לחשוב אלו נושאים רלוונטיים אליהן. הן מבחינת גיל והן מבחינת תקופה בחיים שהן נמצאות בה. נסי לחשוב על מצבים חברתיים בשבט שלך שיש מה לדבר עליהם.

אחרי שבחרת נושא שאלי את עצמך: "מה אני רוצה להגיד ואיך אני רוצה להגיד את זה".
וכאן המקום שלך ליצוק את התוכן בצורה שמתאימה לך. לעיתים אנחנו משתמשים במסרים סמויים כפי שהזכרת על מנת לדבר על דברים שהשתיקה יפה להם או לחליפין, כי לעיתים החוויה עצמה חזקה יותר מכל מילה שתגידי בנושא.
בחירת הדרך לדבר על כל נושא צריכה להעשות בחכמה ובמחשבה מרובה.

שאלת לגביי ערכים. וזו אכן שאלה- האם לכל פעולה חייבים להיות ערכים שעליה היא מושתתת?
באופן ברור אפשר לומר שכן. בהחלט. כל דבר שאנחנו עושים הרי צריך להיות מונע מערך פנימי מוסף. אם נעשה כל היום בשביל הכיף שלנו, למה לנו סניף ותנועות נוער בשביל זה?
עצם העניין של תנועות נוער הוא לגדל דור של אנשים שעושים, שפועלים, אנשים טובים. ואת זה אי אפשר להשיג ע"י כיף ופינוק.

חשוב לי להדגיש כי לעיתים יש צורך נפשי בשחרור ובכיף ואז חשוב לתת את האפשרות הזאת ולעשות פעם בתקופה- פעולה שהיא כולה של כיף.

שימי לב גם שיש המון דברים שחניכות יכולות לחוש סיפוק גדול וכיף והם גם דברים שמועילים לחברה.

הרמת הפנינג פעילויות לילדים מעוטי יכולת למשל יכולה להיות חוויה כייפית ומספקת ביותר עבור החניכות למרות שאינה מוגדרת לכתחילה בתור "כיף".
ויש עוד המון דוגמאות, מביקור בביתי חולים, עד יציאה לרחוב עם פתקים של בוקר טוב.
זה הכל שאלה של ממה הנוער שלנו מתרגל להינות. אם הוא יהנה מלעשות טוב לאחרים, זה יהיה מדהים.

המון הצלחה בכל.

בהערכה,

נעמה, תחום בנות

מדריכה יקרה שלום,

סליחה גדולה על העיכוב בתשובה.

את מציגה בעיה מורכבת שמדריכות רבות נתקלות בה במהלך ההדרכה. אשתדל לעזור ככל שביכולתי, בעז"ה.

בדרך כלל כאשר אנחנו פונים להעיר לחניכה ולדבר איתה אודות מעשיה, אוטומטית אנחנו בטעות מגיעים למצב של תוכחה. כיום קשה לנו לקבל תוכחות. לכל אדם. רובנו הגדול, במקרה הטוב: שומע את התוכחה, בולע, וממשיך הלאה עם שכנועים עצמיים שזה לא נכון. במקרה הגרוע, אפילו לא נסכים לשמוע.
כדאי לזכור שזאת תכונה טבעית של האדם. ולכן חכמים מלמדים אותנו לא להשמיע תוכחה לאדם שככל הנראה לא יקבל אותה.
אז מה כן אפשר לעשות?

נשמע לי שאם השיחה תבוא ממקום טוב, ממקום אוהב ולא מהתכסחות ח"ו, יהיה לחניכה יותר קל לשמוע ולקבל את מה שאת אומרת לה.

אני הייתי ממליצה לא לקחת את החניכה, מיד לאחר מעשה ולהוכיח אותה על מעשיה, אלא דווקא לנסות למצוא זמן ומקום נעימים, להזמין את החניכה מראש לשיחה ידידותית.

חשוב שהשיחה לא תהיה רק תיאורטית אלא גם תתן לחניכה כלים להתקדם ולהשתפר.

בשיחה הכללית כדאי אולי להדגיש לחניכה שאתן רואות בה תכונה מדהימה של מנהיגות, להזכיר כי אדם נולד עם כשרונות מולדים אך הוא מחליט לאן לקחת אותם ואיך להתקדם איתם בחיים.
בעבר ראינו אנשים רבים בעלי כושר מנהיגות עצום שלקחו אותו למקומות נוראיים שהמיטו אסונות גדולים על העולם, ומנגד- אנשים שלקחו את היכולת הזאת ועשו איתה דברים מדהימים.
כדאי לומר לה שאדם שהוא מנהיג מתוך ענווה, אנשים אוהבים אותו, רוצים במנהיגות שלו והיא מחזיקה לאורך זמן. אך אדם שמשתמש ביכולות שלו כדי להרע לזולת, אנשים לא רוצים בו ולבסוף הוא מוצא את עצמו בודד.

כדי להוריד את זה למעשה, יש לקבוע עם החניכה תהליך עבודה.
תהליך העבודה צריך שיהיה כתוב ושיהיה מקובל עליה, ע"מ שתוכל לעמוד בו. נחשוב איתה ביחד אילו דברים כישרון המנהיגות שלה מאפשר לה לעשות במסגרת הסניף בצורה חיובית. ניתן לה אולי לבחור לעצמה תפקיד ונתנה את קבלת התפקיד בתפקוד החיובי שלה.

לאחר שהתחלנו תהליך יש כל הזמן לתת פידבקים. כשהיא עושה משהו טוב, לפרגן לה בנדיבות, לא להתקמצן. כשהיא מתבלבלת, להזכיר לה בעדינות..

אני מקווה שהתשובה תעזור, בכל מקרה אשמח לשמוע אם יש התקדמות או שאלות נוספות.

המון הצלחה.

בהערכה רבה,

נעמה, תחום בנות