| > | | הגעת חניכות לפעולהד' שבט ה'תשע''ט | אני מדריכה שבט של 5 בנות מקסימות רק שהן לא ממש מגיעות לפעולות... לפני כמה ימים היתה לי פעולה וכל פעם כשאני באוטובוס בדרך לפעולה אני מתקשרת אליהן לבדוק אם הם זוכרות כי יש להן נטיה לשכוח. עכשיו לפני כמה ימים התקשרתי ואז חניכה אמרה לי אני באה רק אם יש עוד בנות שבאות כי היא יודעת שרוב הסיכויים שאף אחת לא תגיע ופעולה קודמת היא הגיעה והייתה לבד. אז השאלה שלי היא איך אני מגיבה לזה שהיא אומרת לי אני מגיעה רק אם עוד בנות מגיעותשלום לך :)
אני הייתי מגייסת אותה אליי ואומרת לה שבמקום להגיד שהיא באה רק אם עוד בנות באות, שתגרום לבנות האחרות לבוא. מעבירה את האחריות קצת אליה ולא יוצרת מצב שאני צריכה להתחנן אחת אחת שיבואו אלא הן אלו שמדרבנות אחת את השניה לבוא.
הצלחה רבה!
ד' שבט ה'תשע''ט  הוסף תגובה
| | קשר אישיט"ז תשרי ה'תשע''ט | שלום, אני מדריכה כבר שנתיים שבט בגיל קטן, האם צריך ואיך- להוציא אותם לשחנשים, או שזה מתאים רק לגדולות יותר.. תודה.שלום!
ההדרכה כוללת מחוייבויות רבות כמו הכנת והעברת פעולות, ישב"צים, סמינריונים ועוד. אחת המחוייבויות היא קשר אישי עם החניכות. בכל גיל הקשר האישי מתבצע בצורה שונה. בכיתות הגבוהות לפעמים החניכות יוזמות אותו ומבקשות לדבר עם המדריכות, יש חניכות שקובעות לצאת עם המדריכות להליכה ותוך כדי מדברות עם המדריכה. בגיל קטן הדברים שונים. לרוב החניכות רוצות שיכירו אותן ואת הכישורים שלהן, וישמעו על המשפחה שלהן, הן לא מחפשות כתובת להתייעצות ארוכה. לכן אפשר לקבוע עם החניכות שהן תגענה קצת לפני הפעולה או שתישארנה קצת אחריה כדי שיהיה לכן זמן לדבר ולהכיר אותן, ממש כמה דקות. אפשר ליזום ביקורי בית, יש סניפים שזה בנוהל והחניכות מחכות לזה, ויש סניפים שזה לא מקובל. מה שאני ראיתי בתור מדריכה של הגיל הצעיר הוא לנצל את הליווי לבית למטרה הזאת. בזמן שמלווים את החניכות אפשר לדבר איתן ולהכיר אותן, לשמוע על התחביבים שלהן והחיים שלהן. תחשבי מה מתאים לך ולחניכות.
בהצלחה!
ט"ז תשרי ה'תשע''ט הוסף תגובה
| מס. התגובה | תוכן התגובה |
|---|
| 1. | EllBorm (ח' טבת ה'תשע''ט 21:44) | | סגור | | 2. | LesEsoday (ב' ניסן ה'תשע''ט 14:33) | | סגור |
|
| | נזם למדריכהט"ז תשרי ה'תשע''ט | האם יש בעיה שיהיה לי נזם כשאני מדריכה?שלום וברכה :-)
אני חושבת שהשאלה דורשת העמקה שהיא מעבר לשאלה האם יעיפו אותי מההדרכה או לא? השאלה היא האם זה נכון בעינייך? מה תהיה ההשפעה שתעשי נזם על חניכות שלך? האם את תהיי מרוצה שזאת ההשפעה עליהן?
אחרי שתעני לעצמך על השאלות האלו כדאי שתלכי להתייעץ עם הקומונרית שלך, לשמוע גם את דעתה לגבי השאלות אולי יש לה פרספקטיבה אחרת שתגרום לך לחשוב על הדברים שוב.
בעז"ה שיהיו כל מעשינו לשם שמיים,
בציפייה לבניין אריאל.
ט"ז תשרי ה'תשע''ט הוסף תגובה
| | חודש ארגון- קביעת הזמן בשנהט"ז אלול ה'תשע''ח | חודש ארגון - זיקה ללוח הלועזי?? מטרידה אותי השאלה, שאולי מעט מטופשת, למה חודש ארגון הוא דווקא בזמן בו אנחנו מקיימים אותו עכשיו?? חודש ארגון מתקיים בחודשים חשוון-כסליו. לפי מיטב ידיעתי תנועת אריאל היא לא זו שקבעה את זמני חודש ארגון אלא הצטרפה לשאר תנועת הנוער. עלתה בי המחשבה שזה תאריכים שלרוב יוצאים בדצמבר, החודש האחרון בלוח השנה הלועזי. האם חודש ארגון נקבע כך כדי ששבט יתחיל להיקרא בשמו החדש שמתחילה שנה לספירת הנוצרים?? אם נצא מנקודת הנחה שזה ממש ממש לא הכוונה, אז למה דווקא שם? למה דווקא לפני חנוכה? מה מיוחד בתאריך? מה הוא מסמל? וגם, סעיף נוסף בשאלה, מעבר לכך שחודש ארגון הוא הזדמנות טובה לגיבוש וכו'', מה מטרת העל של החודש הזה? למה הוא נכלל כפעילות תנועתית. וגם: מה הנושא השנה של חודש ארגון בתנועה? חודש ארגון מתקרב בצעדי ענק...שלום וברכה! :-)
כל הכבוד לך על הבירור והרצון לשמוע.
למיטב הבנתי חודש ארגון נוסד מתוך הבנה שלאחרהחגים הסניף והחניכים נכנסים לשגרה של פעולות וקצת נכנסת לתרדמת חורף. המטרה היא להתחיל את תקופת החורף בשיא חינוכי של לימוד ועשייה. ולכן, ההחלטה לקבוע את החודש דווקא בתאריכים האלו לא נובעת ממקום של זיקה ללוח לועזי אלא ממקום חינוכי. כמובן, כמו שציינת יש את המקום שחודש ארגון התחיל בתנועות אחרות (מהסיבה הנ"ל) ואנחנו מצטרפים לתאריכים האלו על מנת שזה יקל על כל הגורמים מבחינה טכנית בבתי הספר, ולא בכל חודש יהיה חודש ארגון לתנועה אחרת ובתי הספר יצטרכו להתחשב, או לחילופין הם לא יתחשבו והמדריכות והחניכות שלנו יצטרכו להסתנכרן עם הלימודים.
בהצלחה רבה!!
ט"ז אלול ה'תשע''ח הוסף תגובה
| | מורכבות במחנהג' אב ה'תשע''ח | שלום:) נכנסנו להדרכה לפני לא הרבה זמן, אני והמדשית שלי, כך שאנחנו עדיין לא כ''כ מכירות את החניכות ועדיין לא בקשר חזק איתם... יש לנו חניכה מופרעת שעושה לנו בעיות. מפריעה למהלך הפיעולה, מושכת אחריה בנות רבות וכו''... החניכה הזאת לא מקשיבה לנו בכלל. היא לא שמה על מה שאנחנו אומרות וצוחקת על עליהם... עכשיו, למחנה נרשמו שתי חניכות, היא ועוד אחת. אני צריכה לצאת איתם למחנה וטיפה קשה לי מכמה סיבות: 1. לא מתשחק לי ואני לא רוצה להשקיע כ"כ הרבה בחניכה הזאת שרק הורסת לי את הפעולות ואת השבט. 2. ז\ה טיפה לא הגיוני לצאת למחנה עם חניכה שאין לך מרות עליה, והיא לא מקשיבה לך. היא יכולה לעשות דברים מסוכנים (היא מסוגלת לזה..) והיא פשוט לא תקשיב לי... ואז אם חס ושלום יקרה לה משהו כי היא לא הקשיבה לי, האחריות תהיה עלי... חשבתי לפני המחנה לדבר איתה רציני ולהדגיש לה נקודות, זה לא יעזור כי היחא פשוט תצחק עלי ותלך משם... וגם אין לי אפשרות לדבר עם אמא שלה כי היא מרכזית בסניף והיא די אחראית עליו... אשמח לעצה בעיקר על המחנה, אך גם על הקושי היומיומי.. תודה רבה!מדריכה יקרה שלום.
הכניסה להדרכה כרוכה בתהליכי הכרות מורכבים לעיתים. ואכן, חניכה כמו זו עלולה להפיל ו'לתקוע מקלות' בתהליך ההיקשרות לשבט כולו, וזה לא פשוט..
ואולם, אני רואה במחנה הזדמנות נהדרת לפירוק ההתנגדות של החניכה כלפיכן, וליצירת קשר אישי משמעותי שיעזור לכן מולה גם בהמשך ההתנהלות בשבט.
תוכלו למנף את ההזדמנות, בה אתן נמצאות רק עם החניכה הזאת- וחניכה נוספת, שתפיג את המבוכה ההדדית.
העלת פה 2 נקודות:
1. לא מתחשק לך להשקיע בחניכה שהורסת לך. נכון, זה קשה; אולם לימדונו חז"ל- אחרי המעשים נמשכים הלבבות, ולפעמים דווקא כשמשקיעים בחניכה ספציפית- הרגש אליה מתגבר וקל יותר לאהוב אותה. וכהמשך לזה, ככל שאתן תאהבו יותר את אותה חניכה- ככה לאט לאט ההתנגדות שלה כלפיכן תפחת.
2. החשש מחוסר סמכות ולקיחת האחריות. בעבר כשהדרכתי ונכחתי בסיטואציה דומה, הקדמנו רפואה למכה והוצאנו לפני המחנה 'מכתב הנחיות בטיחות' לקראת המחנה, לכל הבנות שנרשמו למחנה; במכתב צויינו נהלי הבטיחות הבסיסיים (יציאה לכל מסלול עם כובע נעליים ו3 ליטר מים, יש ללכת בשביל המסומן, יש להשאר בקרבת השבט ולא ליצור פערי מרחק משמעותיים) וגם נהלי בטיחות ספציפיים יותר, שהרגשנו שנצרכים בהתאם לאופי החניכות שיצאו למחנה (כגון- לא משחקים עם קוצים ואבנים חדות, אין ללכת יחפות בשטח המחנה, על כל יציאה לשירותים או לסניפים אחרים יש ליידע את המדריכות). במכתב כזה, תוכלו לציין סעיף בו חניכה שלא תשמע להוראות הבטיחות ו/או תפר את נהלי המשמעת כלפי המדריכות, תאלץ לחזור הביתה. כמובן יש להתייעץ עם הקומונרית לגבי ניסוח סעיף כזה. על המכתב נדרשו לחתום גם החניכות וגם הוריהן, ולהחזירו אלינו חתום טרם היציאה למחנה; כך מצד אחד פתחנו את הנושא והבהרנו את הדרישות, מצד שני השארנו פתח לפתרון בזמן אמת במידה ולא תהיה הקשבה, אבל מצד שלישי והכי חשוב בעיני- לא פתחנו את הנושא מול החניכה הספציפית, אלא השארנו מולה את האמון שביכולתה להיות טובה ולהתנהג כראוי.
אם תיקחו את החניכה לשיחה מקדימה, היא גם תצחק עליכן כפי שאמרת, וגם תמשיך בתחושה שהמדריכות חוששות מפניה ושהיא יכולה לעשות הכל, וגרוע מזה- בתחושה שהמדריכות לא מאמינות שהיא מסוגלת ללכת בתלם.
לגבי הקושי היומיומי, אין ספק כי המענה לכל זהו קשר אישי משמעותי ביניכן לבין אותה חניכה; קשר שנבנה בעמל, בהשקעה ובאהבה; והמחנה זו הזדמנות נהדרת ליצור פתח לקשר שכזה.
בהצלחה רבה!!
ג' אב ה'תשע''ח הוסף תגובה
| | מחלה במשפחת החניכהי"ט אייר ה'תשע''ח | נודע לי השבוע שאח של חניכה שלי (נקרא לה שרה) חולה במחלה הידועה... חניכה אחרת אמרה את זה בסוד לי ולמדשית ולא שרה. שרה מתנהגת כרגיל ולא ניגשה אלינו לדבר על זה או משהו... אבל אני חושבת שאולי אני צריכה לדבר איתה על זה... אבל אני גם לא יודעת מה להגיד! יש לציין ששרה היא ילדה מהממת, חברותית, מצחיקה ומאוד מקובלת בשבט אבל אף פעם לא יצא לי לדבר איתה שיחה רצינית ממש (גם לא עם שאר החניכות לצערי... לא הספקנו לעשות שחנשי"ם והחניכות גרות רחוק ממנו אז אין ליווים. אנחנו עוזבות עוד כמה חודשים אז לא נספיק לעשות). השאלה שלי: האם אני צריכה לדבר איתה על זה מיוזמתי? ואם כן, מה להגיד?? אשמח לתשובה...שלום,
מהשאלה שלך, ניכר הרצון להיות שם בשביל החניכה, וזה ראוי להערכה.
חשוב לזכור שסביר להניח, רוב עולמה של החניכה מעורער כעת.
המשפחה שלה כנראה עסוקה בטיפול באח והזמן ותשומת הלב עבורה מועטים.
הנטייה הראשונית שלנו בסיטואציה כזאת היא לרצות, כמו שאמרת, להגן, לגונן, לשוחח...
אולם לא בטוח שזה מה שהיא צריכה.
היא בחרה שלא לשתף אתכן במה שקרה;
ייתכן והיא רוצה- לפחות מולכן ומול השבט- להשאר שרה הרגילה, החברותית, המצחיקה... ולא 'אחות של מי שחולה', לא 'המסכנה שצריך לרחם עליה'..
כן חשוב לאפשר לה הזדמנויות לבחור עם לספר, ושיחות אישיות הן דבר חשוב ואף פעם לא מאוחר להתחיל איתן..
אבל עוד חשוב מאוד- לא לקחת ממנה את המקום להיות מי שהיא, לשכוח ממה שקורה בבית ולהשתחרר.
לסיכום,
אני מציעה לך לא ליזום שיחת 'שמעתי שאח שלך חולה', אלא להמשיך להתייחס אליה כמו שהיא, בזכות עצמה;
עם זאת, כן ליזום סיטואציות שיאפשרו לה לבחור לספר, בצורה עצמאית ובלי שיראה מעושה מידי. שיחה אישית זה כלי נהדר וכדאי מאוד להשתמש בו. אפשר להפוך את השיחה ל'שיחת סיכום' לתקופת ההדרכה בכלל.
בהצלחה!
י"ט אייר ה'תשע''ח הוסף תגובה
| מס. התגובה | תוכן התגובה |
|---|
| 1. | אלמונית (כ"ג אייר ה'תשע''ח 10:45) | | סגור |
|
| | בני עקיבא ואריאלי"ט אדר ה'תשע''ח | שלום קראתי את התשובה לשאלת בני עקיבא אריאל לדעתי אין בכלל מה להשוות בין ההשפעה של תנועת בנ"ע לתנועת אריאל כשאריאל מדברים על חניכה או שתיים שלא הדליקו אור בשבת ושמו כיפה על הראש תנועת בנ"ע מקרבת ציבור שלם לערכים שדוגלת בהם! לצערי עדיין הציבור שלנו לא ברמה דתית מספיק גבוהה ולכן בתנועת בני עקיבא לפעמים נוצר פער בין האידיאל למה שקורה בפועל אבל אין לי ספק שבני עקיבא משפיעה הרבה יותר ואתן לכך כמה הוכחות 1)רוב המדריכות בתנועת אריאל כשהולכות לעשות שירות לאומי בתור קומונריות פונות לקומונה בסניפי בני עקיבא וכמובן הסיבה היא שהם רוצות להשפיע כמה שיותר! 2)לצערי תנועת אריאל נחשבת היום בעיקר בעיני המדריכים כקייטנה ולא כבניית ציבור חדש כמו שחושב המזכ"ל של תנועת אריאל-לדעתי הפיתרון לבעיה הזאת הינה השתמטות רוב המדריכים מהסמינריונים גורמת לאי הבנה מה תפקידם כמדריכים! תנועת אריאל אנא חשבו מסלול מחדש אנחנו מאבדים זמן יקר ונשמות גדולות בצייפיה לבניין אריאל ובברכת תורה ועבודה אחד שאכפת לו! אכן, אין מה להשוות בין ההשפעה של תנועת בנ"ע לתנועת אריאל- מאחר ו, כפי שהוסבר בתשובה הנ"ל, מישורי ההשפעה של התנועות שונים בתכלית ובמהות זה מזה.
אתה מעלה פה 2 נקודות שאינן קשורות:
א. האם מדריכות בתנועה המעוניינות לשרת כקומונריות מעדיפות דווקא סניפי בני עקיבא, והאם הסיבה היא שהם רוצות להשפיע כמה שיותר? טוב, קשה למדוד את זה בצורה אמפירית, אולם אני מאמינה שאחוז גדול מבוגרות התנועה המועמדות לקומונה מתמיינות לשתי התנועות ומחליטות בהתאמה לסניף הספציפי. מעבר לכך, אין שום פסול בכך שילכו לקומונה בבני עקיבא; תנועת אריאל לא מתנגדת או שוללת את העשיה של בני עקיבא, אלא מוסיפה עשיה במישורים אחרים לחלוטין, ואנו מרימים דגל של תורה ויראת שמים.
ב. תפיסת המדריכים את הסניף כקייטנה. אכן, זו בעיה חמורה- שאינה קיימת בכל הסניפים ובכל המדריכים, יש לציין- ואולם אם נתקלת בה ויש לך רעיונות לטיפול בבעיה זו, צוות ההנהלה- שעושה ימים כלילות כדי לקדם את התנועה ולהוסיף טוב בעולם- יישמח לשמוע ולשתף פעולה.
בהצלחה רבה, אכפתיות זה חשוב :-)
י"ט אדר ה'תשע''ח הוסף תגובה
| | חניכות נעדרותה' שבט ה'תשע''ח | אני מדריכה את שבט הראל, ויש לי רק 10 חניכות וגם הם לא מגיעות יותר משש חוץ ממוצש ארגון, ובשבתות הם מגיעות שלוש מקסימום ואני עושה הדרכת חוץ שזה מקשה עוד יותר.. בנוסף יש לי חניכה שכשהיא מגיעה אז היא בעיקר מפריעה או שהיא עם הפאלפון והיא יכולה ממש להרוס פעולות..מדריכה יקרה שלום.
את עומדת בסיטואציה לא פשוטה; ההשקעה הרבה לא מניבה תוצאות והמוטיבציה הולכת ויורדת. אכן, להשקיע ועוד בהדרכת חוץ ולפגוש מספר מועט של בנות- זה מתסכל ומוריד את המוטיבציה.
עם זאת, נשמע שבחודש אירגון כן יש נוכחות יפה, לכן אפשר לצאת מנקודת הנחה שיש עם מי לעבוד- וזה כבר טוב.
עכשיו רק צריך לחשוב איך לעבוד.
ניסית לשאול את החניכות למה הם לא מגיעות?
מה גורם להן כן להגיע בחודש אירגון?
בהתבסס על שאלות אלו ונוספות, נוכל לחשוב מה המניע ומה שורש הבעיה, וכך נוכל למצוא את דרך הפעולה האידאלי:
אולי 'מבצע' נוכחות ילהיב אותם? למשל- כל חניכה שמגיעה מקבלת סמיילי/קופון, כשהשבט מקבל משיג X קופונים עושים ערב שווה במיוחד..
אולי פעילויות אמצע שבוע מגבשות יותר יצרו בהן את החשק והרצון לפגוש את החברות גם בשבת?
אולי הן לא מגיעות כי הן נפגשות במקום אחר ואפשר לשלב את הפעילות הסניפית במקום האחר?
לגבי החניכה הספציפית שכשמגיעה הורסת פעולות, נסי ליצור איתה קשר אישי מיוחד, מעבר לקשר עם החניכות הרגילות; אפילו לקבוע באיזה יום לשבת יחד, רק את והיא, אולי לפני פעולה או אחריה.. ולעשות משהו כייפי מעבר ללשוחח ולדבר ולהעביר פעולות.. אפילו ללמוד למבחן או להכין עוגיות או כל דבר שהיא תרצה. הפעילות המשותפת ותשומת הלב יוצרות מצע מעולה לשיחה ובניית קשר אישי, ובחיזוק הקשר האישי גם היא תרצה יותר לכבד ולהקשיב לך בפעולות..
שיהיה בהצלחה רבה!
ה' שבט ה'תשע''ח הוסף תגובה
| | לומדות יחד באולפנאכ"א טבת ה'תשע''ח | שלום! אני מדריכה את כיתות ז ורוב החניכות שלי לומדות איתי באולפנה, כמעט בכל הפסקה אני מוצאת את עצמי עם חניכות וזה מאוד מפריע לי הן עושות רעש בכיתה שלי וזה גם מפריע לחברות שלי בכיתה וגם לי. בנוסף יש לי עוד חניכות שלא לומדות באולפנה שלי והרבה פעמיים בזמן פעולות הנושא של האולפנה עולה והבנות שלא לומדות שם מרגישות לא קשורות. מצד אחד אני לא רוצה לפגוע באף אחת בשבט ומצד שני משני הכיוונים זה פוגע (לבנות שאנחנו משתיקות אותן או לבנות שלא לומדות באולפנה) מה לעשות?מדריכה יקרה שלום,
את מציגה פה סיטואציה של הצבת גבולות.
גבולות הן מה שנדרש ממנו כמדריכות וכאנשי חינוך להציב בכל שלב של החיים; אולם לעיתים הצבת הגבולות היא מורכבת.
בסיטואציה שאת מתארת יש מגוון שיקולים;
מצד אחד, נראה ברור שהגבול חייב להיות קיים. המציאות בה החניכות מגיעות אלייך בהפסקה פוגעת בך, כפי שאת מתארת; פוגעת בחניכות שלא לומדות איתך באולפנא; ובסוף בוודאי פוגעת גם בחניכות שכן מגיעות אלייך בהפסקה, שמפספסות את חיי החברה של האולפנא.
אחרי שהבנו שהגבול נכון והכרחי, צריך לחשוב כיצד להציב אותו בצורה הנעימה ביותר, כך שאף אחת לא תיפגע.
אני מאמינה בדיבור כנה ופתוח.
את יכולה להגיד לחניכות היקרות שאת אוהבת אותן ושמחה מאוד להפגש איתן; אבל באולפנא את עסוקה בדברים אחרים- בין אם זה דברים לימודיים והשלמות בהפסקות, ובין אם בדברים חברתיים של השכבה שלך- ולכן את מעדיפה שלא יבואו לכיתה שלך בהפסקה. חשוב לשמור על ניסוח עדין ולא מאשים; לא להגיד להן שהן עושות רעש או מפריעות אלא להגיד להן שאת צריכה את הזמן הזה לדברים אחרים.
אפשר גם לסכם איתם שכשתהיי פנויה תבואי בעצמך לבקר אותם בכיתה שלהן; את יכולה לקבוע הפסקה קבועה, פעם בשבוע או שבועיים שתבואי אליהן- כדי לשמור על קשר ולהשאיר אצלן תחושה שהן חשובות לך, אבל בלי לפגוע בך ובחברותייך.
בהצלחה רבה!!
כ"א טבת ה'תשע''ח הוסף תגובה
| | מדריכה עם חברא' טבת ה'תשע''ח | היי. שמעתי על מדריכה מהסניף שלי שהוציאו מהדרכה כי היה לה חבר. אני באמת לא מבינה למה היו צריכים להוציא אותה כי היא הייתה מדריכה ממש טובה וגם של השבט הכי קטן אז זה לא באמת מפריע לחניכות... האם זה חוק של התנועה שלמדריכות אסור חבר? אם כן אז למה? או שיש מצב שזו הייתה ההחלטה האישית של הקומונרית?מדריכה יקרה שלום.
אכן, מדריכה יכולה להיות נהדרת מבחינת דידקטית ופדגוגית, גם אם יש לה חבר; היא יכולה ליצור קשר אישי נהדר עם הבנות, לתת להן יחס חם ואוהב ולהעביר פעולות מצויינות..
אבל בתנועת אריאל אנחנו מאמינים שהסניף הוא לא סתם 'חוג' ומקום שנועד 'להעביר את הזמן בכיף'; הסניף הוא קודם כל מקום של חינוך לתורה ולאהבת הבריות, בבחינת 'תורת חיים בעז'.
אנו בתנועה לא מתפשרים על דרך התורה.
כמובן, לתנועה מוזמנות חניכות מכל חלקי העם; אולם בהיותנו בתנועה, נצפה לכבוד לערכים הבסיסיים של התנועה, ממש כמו שנצפה מחניכה- גם אם בזמנה החופשי היא הולכת עם מכנסיים למשל- שלסניף תגיע בלבוש מכבד.
כשמדובר במדריכות, העניין עולה שלב. פה כבר לא מעניין אותנו רק כיצד מתנהגת המדריכה בזמן שהיא נוכחת בסניף, אלא נחפש מדריכה שחיה במהותה ובנשמתה את דרך התורה, בלי פשרות.
בוודאי מובן בעינייך שמדריכה לא יכולה לחנך לצניעות, למשל, אם מחוץ לקירות הסניף היא מתלבשת שלא בצניעות...
ממש כך הדבר בנושא חבר. מדריכה עם חבר יכולה להיות מדריכה נהדרת ובנאדם טוב לחלוטין.
אולם היא בוחרת שלא להצמד להנהגות התורה ולדרך של קדושה בלי פשרות.
זה לא הופך אותה לאדם טוב פחות; אולם זה כן אומר שהיא לא תוכל לחנך ולהעביר לדור הבא את הערך של 100% תורה בלי פשרות, ולכן לא יכולה לחנך בתנועה שחרטה על דגלה את הערך הזה.
אינני יודעת אם זה חוק הנהלתי או החלטה של הקומונרית, אך בכל מקרה כך נכון..
בהצלחה!
א' טבת ה'תשע''ח הוסף תגובה
| | כניסה להדרכהט"ו חשון ה'תשע''ח | יש לי חניכות בפנימיה מלאה, הן מאוד משקיעות בסניף וממש חלק פעיל מהשבט, אמנם הן פחות מגיעות לפעולות סניפיות אם הם לא בחמישי או שלישי אבל ברגע שהם יכולות הן מגעיות מה לעשות עם הדרכה בפנימיה? האם להכניס אותן? חשוב לציין שהם רק 2 מתוך 11..מדריכה יקרה שלום,
ראשית עלינו לבודד את התכונות החשובות לנו בהכנסת מדריכות להדרכה.
חשוב להתבונן בדוגמא האישית שהמדריכה יכולה להיות לחניכות הצעירות; מבחינה אישיותית, מבחינה התנהגותית ומבחינה תורנית, פנימית וחיצונית.
שנית, חשוב לבחון את האופי של המדריכה; האם היא מתאימה להיות מנהיגה? האם היא יכולה לסחוף קבוצת חניכות? האם היא מסוגלת להציב גבולות ולגלות כוחות פנימיים בחניכות צעירות ממנה?..
שלישית יש לבחון את הרצון של המדריכות.
במידה והחניכות משקיעות בסניף, פעילות ומגיעות- אין כל מניעה להכניס אותן להדרכה למרות לימודיהן בפנימיה.
למעשה, ישנם סניפים רבים בהם יש מדריכות הלומדות בפנימיה, ואין בכך שום בעיה.
בהצלחה רבה!!
ט"ו חשון ה'תשע''ח הוסף תגובה
| | שבטים מחובריםי"ח אלול ה'תשע''ז | שלום,אני מדריך כשנה שבט מאוחד שרובו שבט נווה ויש בו קבוצה קטנה יחסית של הראל. שני הגילאים מאוד מגובשים ומחוברים ובפעולות כמעט לא מרגישים שהם גילאים שונים. לאחרונה הצטרף לשבט חניך חדש מהגיל של נווה,חניך זה מאוד רוצה להיות בסניף אך לא מחובר כל כך לגיל הקטן של השבט לאחרונה חניך זה חוגג בר מצווה,זוהי הבר מצווה הראשונה בשבט,אך הוא אינו הזמין את כלל השבט ובעיקר לא את השבט הקטן מכיוון שהוא אינו מחובר אליהם ועדיין אינו באמת בשבט. אתמול הוא הזמין גם אותי ואת המד"ש שלי,השאלה שלנו היא מתאימה גם למקרה ספציפי זה וגם באופן כללי האם ללכת לבר מצווה שאליה לא כל השבט מוזמן? יכול להיות שחניך זה יפגע מכך שלא נבוא...קודם כל ישר כוח על הרגישות ותשומת הלב.
יתכן מאוד שההורים של אותו חניך אפשרו לו להזמין רק מספר מסויים של חברים
(כל משתתף בבר מצווה זה עלות כלכלית עבור ההורים)
ולכן הוא בחר להזמין דווקא את מי שבאמת חבר שלו. ולא את כולם.
לכן לדעתי ראוי שתגיעו ותשתתפו בבר מצווה.
בלי קשר ובמקביל חשוב שתדברו איתו על החשיבות להתגבש ולהתחבר לשאר החברים בשבט כולל לחניכי הראל.
בהצלחה גדולה
חזקו ואמצו!!
י"ח אלול ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | בני עקיבא ואריאלכ"ט אב ה'תשע''ז | אני יודעת שהשאלה נכתבה לפני כמה שנים, אבל התשובה לא סיפקה אותי. וזו שאלה שמציקה מאוד גם לי. זה מאוד יפה שאתם ככה אומרים אידיאלים, אבל מה בתכלס? בתכלס לאט לאט מתפשרים על הרבה דברים, בעיקר כדי לגדול... והתנועה באמת גדלה. ודווקא בבני עקיבא יש חלק גדול של סניפים נפרדים, ששמו להם מטרה הרבה יותר גדולה: גם תורה בלי פשרות, גם איחוד לזרם בו אנחנו נמצאים "הציונות הדתית" ,לא ליצור עוד פילוגים. זה יפה מאוד שתנועת אריאל מדברת ככה יפה יפה "מהפכת הרוח" "ליצור שינוי בעם" ובתכלס- תשאל חילוני מתל אביב, רוב הסיכויים שהוא יכיר את תנועת בני עקיבא, שפועלת הרבה ובאמת מובילה למהפכה, מאשר תנועת אריאל - שמדברת ומדברת ובסוף-כלום. רק להתנשא היא יודעת. אז כן - אני חושבת שאפשר גם להיות בתנועת בני עקיבא, וגם לא להתפשר. גם לחולל "מהפכת הרוח" בלי להתבדל ולגרום לפילוג. אין סיבה שהיום, שהמזכ"ל הנוכחי מעודד מאוד סניפים נפרדים, ואף רוצה שכל תנועת בני עקיבא תהיה נפרדת, לא נתאחד. אז עשינו את שלנו, לא? העלנו את זה שלא טוב לנו שסניפים הם מעורבים. תנועת בני עקיבא הבינה, ומנסה לשנות. אז נעזור לה? ואולי לא? אולי רק נדבר על מהפכת הרוח ובלה בלה בלה. פעם שמעתי מישהו מהנהלת תנועת אריאל אומר "אנחנו לא רק בני עקיבא נפרד, אנחנו גם שומרים כשרות... נוטלים ידיים..." ואני לא הבנתי מה הוא אומר בעצם? שתנועת בני עקיבא לא שומרת כשרות בלי פשרות? לא נוטל ידיים ב"עוז" יש לי המון חברות בבני עקיבא, רובן בסניפים נפרדים לגמרי, והן יוצאות למחנות נפרדים, ואני שואלת את עצמי: למה אי אפשר שנהיה בתוך תנועה אחת גדולה? הרי הן כ"כ דומות לי! כ"כ רוצות תורה ללא פשרות! כ"כ גדלות על ערכים נפלאים של התנועה! וגם אני. אז מה ההבדל בעצם? דווקא מתוך תנועת בני עקיבא נוכל להשפיע הרבה יותר. גם על תנועת בני עקיבא עצמה, שרוצה לעשות את השינוי הזה לנפרד וצריכה את עזרתנו, וגם נשפיע יותר על עמ"י דרך זה שנהיה חלק ממשהו גדול יותר. זה מציק לי הרבה זמן. אז אשמח אם תענו.מדריכה יקרה שלום.
קודם כל, נשמע מהשאלה שהנושא בוער בך.
ובצדק.
את גדלה על ערכים מסויימים, חולמת אידאלים, וחשוב לך להבין מאחורי מה את עומדת.
כדי להבין את שורש ההבדל, נצטרך ללכת קצת בהיסטוריה..
לפני 38 שנים, בשנת תשל"ח, בני עקיבא הקימה את הסניף הנפרד- סניף בין החומות.
לאחר שנה, הגיעו רבים משכונת קרית משה- גבעת שאול, בכל שבת, ברגל, לסניף בין החומות, רק כדי להשתייך לסניף הנפרד. ואז הם פנו להנהלת בני עקיבא בבקשה: בואו נפתח סניף נפרד נוסף בשכונה. יש ביקוש!
תנועת בני עקיבא דאז סירבה. וחברי הקבוצה, משבט אריאל, התנהלו בשכונת קרית משה כסניף 'עצמאי', ללא תנועה.
לאט לאט הם קיבלו בקשות ממקומות נוספים- שרצו גם הם להיות סניפים עצמאיים, במטרה להיות נפרדים.. עד שחברי השבט החליטו להקים 'תנועה'.
חלפו מספר שנים, התנועה התפתחה, והמקימים פנו לתנועת בני עקיבא בבקשה: יש ביקוש! בואו נמנע פילוג בעם!
ותנועת בני עקיבא סרבה: מי יבוא לסניפים נפרדים? אנחנו תנועה של עם.
בני עקיבא חרטה על דגלה תנועה של עם; ערך חשוב ונפלא מאין כמוהו..
אבל אז הבינו מקימי התנועה שההבדל בינינו לבין בני עקיבא הוא תהומי. זה לא רק נפרד ומעורב; זה גם לא נטילת ידיים או שמירת כשרות. ברור לי שבבני עקיבא שומרים כשרות ונוטלים ידיים.
אבל ההבדל הוא, שבעוד בני עקיבא היא תנועה של עם, ש"יורדים" אל העם- וכחלק מזה, לעיתים, בני עקיבא נאלצת לוותר על דברים שהם תורה ממש, במטרה לקרב רחוקים- וזה טוב וחשוב!!
תנועת אריאל חרטה על דגלה תורת חיים בעוז. דרך חיים לפי תורה בלי פשרות. אנחנו לא יורדים אל העם; אנחנו נמצאים גבוה. במקום של קדושה ותורה. כמובן, זה לא אומר ש'לא אכפת לנו מהעם'; אבל אנחנו מאמינים שהתורה היא של כולם- ולכן אין שום סיבה לוותר על חלקים בתורה בשביל להתחבר לעם. אנחנו מאמינים שהעם מסוגל להכיל את התורה כמו שהיא, בשלמותה. בלי התאמות וגימיקים שנועדו לקרב רחוקים.
וזה מוכיח את עצמו.
בחניכה שבאה לסניף עם מכנסיים ומהר מאוד הבינה שפה הולכים עם חצאית
והחניכה, החילונית, שסיפרה לקומונרית ש'בשבת רציתי להדליק את האור ואמרתי לעצמי לא! אני באריאל. באריאל לא מדליקים את האור בשבת.'
ובחניך בלי הכיפה ששמר 'כיפה של הסניף' כדי שיוכל להגיע לסניף עם כיפה..
וזאת המהפכה.
מהפכת הרוח שמדברים עליה.. מהפכה שנותנת אמון בעם ישראל וביכולות שלו לעלות בקדושה. ולהכיל את הקדושה ואת התורה הזאת.
נכון, בני עקיבא עושים המון. הם מנגישים תורה להמונים, הם מקרבים רחוקים, והם גם הולכים ונעשים קרובים יותר לתורה, הסניפים הנפרדים מתפשטים בתנועה ועוד.
אנחנו לא נגד בני עקיבא.
העם צריך גם תנועה של עם, וגם תורת חיים בעוז. העם צריך גם וגם, וכל אחד פועל בנישה שלו ובנקודות החזקות שלו. כן, אפילו כשיש גם את זה וגם את זה באותו יישוב ממש. כי ההבדל הוא הרבה יותר עמוק מסתם 'נפרד ולא'..
בציפיה לבניין אריאל ובהצלחה!
כ"ט אב ה'תשע''ז הוסף תגובה
| מס. התגובה | תוכן התגובה |
|---|
| 1. | חניכה ממעוז (כ"ב שבט ה'תשע''ח 20:12) | | סגור | | 2. | אחד שאכפת לו-אלישיב מדריך (י"ט אדר ה'תשע''ח 13:41) | | סגור | | 3. | משה כהן (כ"א חשון ה'תשע''ט 17:56) | | סגור | | 4. | אריאל (ט' טבת ה'תשע''ט 11:24) | | סגור |
|
| | סיפורים בפעולהכ"ט אב ה'תשע''ז | החניכות פשוט לא אוהבות לשמוע סיפורים. כל פעם שאני מודיעה להן בגאווה: "עכשיו סיפור!" (אחרי שחיפשתי המון ומצאתי סיפור פשוט מ-ה-מ-ם, שמתאים בול לנושא!) הם מגיבות לי בללללא!!!! אנחנו לא רוצות!!!! אין לנו כוח!!!! אני בתור חניכה וגם בתור מדריכה מאוד אוהבת סיפורים, איך שהם ממש מתאימים למסר ונשארים בזיכרון הרבה זמן. אבל האמת שהייתי מוותרת על הסיפורים, אם הן היו מקשיבות למסר... אבל גם למסר הן לא כ"כ מקשיבות. אז השאלה שלי: הן שבט גלעד, עדיין לא מכיר כ"כ את מבנה הפעולה, לא מכירות כ"כ סיפורים. האם להתעקש? או ללכת על מתודות אחרות, שגם בהן, רוב הסיכויים שהן לא יקשיבו אח"כ כ"כ להקשר של זה למסר? ואולי הבעיה בי, באיך שאני מקריאה? ובכלל, איך לחנך אותן שידעו שיש בסוף פעולה מסר, שבין אם הן רוצות ובין אם לא, הן צריכות להקשיב? ואולי בכלל לוותר קצת ולהרפות ממסרים בשלב הזה, שהרי ממילא הן מקבלות הרבה מסרים אפילו מהמשחקים עצמם, מהויתור, מההקשבה, מהנתינה... וכו. מקווה שזה לא הרבה מדי שאלות בשביל שאלה אחת.מדריכה יקרה שלום.
סיפור אכן מוסיף רבות לפעולה; אבל הוא לא הכרחי.
המסר, לעומתו, הוא חשוב בהחלט, וחשוב להפריד בין הדברים.
לגבי סיפור:
ניתן לשלב מתודות שונות במהלך הסיפור. כך שהסיפור משתף את החניכות ומאפשר להן להיות פעילות במהלך הסיפור.
לדוגמא:
- מחלקים את הסיפור לפיסקאות. ליד כל פיסקה כותבים: "את הפיסקה הזאת קוראת כל מי שיש לה משקפיים" "את הפיסקה הזאת קוראת כל מי שיש לה חולצה לבנה" וכל מיני הגדרות כאלה.
- מגדירים מראש תמונות: כשהמדריכה מוחאת כף כולם אומרות אוווו, כשהמדריכה מרימה יד ימין כולם צועקות וואו!, כשהמדריכה מרימה יד שמאל כולם אומרות הצילו! וכשהמדריכה רוקעת ברגליים כולם אומרות יש. או משהו כזה.
- גוזרים את הסיפור לחלקים, ממספרים את החלקים ומחלקים בין הבנות. הן חייבות להשאר מרוכזות כדי לשים לב מתי תורן להקריא.
ועוד מתודות רבות שתוכלי למצוא ברחבי הרשת.
במידה וגם זה לא מושך את החניכות- אפשר לוותר על החלק של הסיפור ולהעביר את המסר באמצעים אחרים.
המסר, לעומת זאת, הוא משמעותי והוא מהות הפעולה.
עם זאת, שבט גלעד זה עדין גיל צעיר מאוד; צריך להתאים את המסר לרמת החניכות, ובעיקר- להנגיש אותו לגיל שלהם באופן ענייני ומהיר, כך שיוכלו להבין אותו בלי לאבד קשב ולהרגיש 'כבד'.
בהצלחה גדולה!!
כ"ט אב ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | הצפת צ'ופרים במחנותח' אב ה'תשע''ז | שלום! לקראת המחנה אני והמד"ש שלי התלבטנו לגבי הצופרים במחנה. בשני המסעות הקודמים הרגשנו כאילו הצופרים הפכו לחובה שהמדריכים חייבים לחניכים ובעצם סוג של נורמה. השאלה היא איך להתמודד עם הפער בין הלחץ להמשיך עם המסורת של הצופרים או לגוון במשהו אחר? אשמח שתענה לי לפני המחנה.מדריך יקר שלום;
בעברי כחניכה נתקלתי בקטע נהדר שמדבר בדיוק על זה. מאז, כבר שנים אני מחפשת אותו ולא מוצאת, אחרת הייתי מצרפת לך אותו כאן.. אך אחד המשפטים המרכזיים בו הוא- "אל תחניק רגש רק כי כבר כתבו אותו על איזה סטיקר".
נכון, הצ'ופרים במחנה הפכו לנורמה; המדריכים מרגישים מחוייבים להם; והנורמה והמחוייבות הזאת הן לא טובות, מוסיפות לחץ על המדריכים (העמוסים ומשקיעים גם ככה) ומציב רף מסויים אליו צריך לשאוף..
אך האם הצ'ופרים במהותם הם דבר רע? אני חושבת שרוב המדריכים יסכימו שצ'ופרים הם נחמדים, משמחים ונותנים לחניך את ההרגשה שחשבו עליו והשקיעו בו.
לכן כדאי לנסות למצוא את האיזון; מצד אחד לא להרגיש מחוייבים ולנסות להפציץ ולהשתגע ולעשות 'שואו' רק במטרה לעמוד בנורמה..
ומצד שני, כן לחשוב איך מפנקים את החניכים במחנה, יוצרים אווירה שבטית מגבשת מעבר לאפשרויות שהמחנה מציע (שהן אינסופיות ממילא), ובעיקר- איך נותנים לחניך את ההרגשה שמשקיעים בו וחושבים עליו.
אחד הפתרונות ה'קלאסיים' הוא חלוקת הכנת הצ'ופרים בין החניכים; כל חניך-שתיים-שלושה בהתאם לכמות החניכים שיוצאים למחנה, מכינים צ'ופר לכל השבט לזמן מסויים מוגדר מראש. לאוטובוס ביציאה, לערב הראשון, לגיחה/סיירת וכו'. כדאי לבקש מהם לשתף אותך בצ'ופר שהם מכינים כדי למנוע חפיפות של צ'ופרים מוכרים..
פתרון נוסף, שעונה יותר גם על הצורך החינוכי בהפחתת הנורמה של צ'ופרים, יכול להיות בהכנת צ'ופרים פשוטים יותר, אך שמראים חשיבה על החניך; למשל צ'ופר ועליו משפט אישי לכל חניך, צ'ופר 'עשה זאת בעצמך' וכיוצא בזאת.
כמו כן, ניתן להרגיל לנורמה שצ'ופר הוא לא בהכרח משחק או ממתק- צ'ופר יכול להיות גם פתק מודפס, או כתוב בכתב יד, שמעלה חיוך.. ואם החניכים 'מתלוננים' מה, איזה צ'ופר מעפאן, מה יש לי לעשות עם פתק כזה- לחייך ולהגיד, מה זאת אומרת. ישבתי בבית עם הפתק הזה, גזרתי לך אותו במיוחד וחשבתי רק עלייך. גם אם החניך יגחך, בסופו של דבר אם תצליחו להגיד את זה בביטחון וכנות- המסר יחדור..
במידה ובכל זאת רוצים לוותר על הצ'ופרים בכללם, מכל סוג, אכן ייתכן והחניכים יתבאסו. נסו לשתף אותם בתחושתכם וברציונאל שעומד מאחורי אי-הכנת-הצ'ופרים: זה לא ש'לא היה לנו כח אליכם', אלא שבמחנה יש כ"כ הרבה טוב שלא רצינו להסיח את דעתכם ממנו. השקיעו בטוב הזה ונסו להוציא מהמחנה את המירב, כך שגם ללא הצ'ופרים יהיה המחנה משמעותי. כמו כן, כוונו את החניכים לאסוף 'מזכרות' מהמחנה, במקום הצ'ופרים הרגילים..
בהצלחה!!
ח' אב ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | שבט קטן בגודלוא' תמוז ה'תשע''ז | שלום יש לי בסך הכול 6 חניכות,זה ממש קצת! שום פעולה עם מסר אני לא מצליחה לעשות... כי שום משחק לא עובד! ונגיד בשבתות הם באות חצי... מה אני יעשה? האם יש לכם פעולות שמתאימות לקבוצה קטנה?? ואיך אפשר לגרום לחניכות לבוא לכל פעולה?... תודה רבה רבה!מדריכה יקרה שלום.
אכן, שבט של 6 בנות הוא שבט קטן יחסית, והפעילות צריכה להתאים את עצמה לאופי הקבוצה.
עם זאת, לשבט קטן יש גם יתרונות רבים;
קל יותר ליצור קשר אישי עם קבוצה קטנה, להגיע לכל אחת ולהתאים את הפעילות עבורה.
את שואלת פה שתי שאלות, בעצם:
1. איך אפשר לגרום לחניכות לבוא לכל פעולה,
2. איך אפשר להתאים פעולות לכמות קטנה של בנות- 3-6 בנות, כמו שאני מבינה.
אז נענה לפי הסדר.
קודם כל, איך אפשר לגרום לחניכות לבוא לכל פעולה?
צריך להבין שהשאיפה לבוא לכ--ל פעולה היא קצת יומרנית; טבעי שחניכה זו או אחרת לא תוכל לבוא לפעולה זו או אחרת. קשה להגיע ל100% נוכחות.
עם זאת, מאחר והשבט ממילא קטן, בהחלט יש צורך לשים דגש על הנוכחות כמטרה בפני עצמה.
לא ציינת איזה גיל השבט.. כך שצריך לבחור פתרון בהתאם לגיל השבט:
בגילאים הצעירים- אפשר לנסות לעשות 'מבצעים' שונים (כל פעולה מי שמגיעה מקבלת סמיילי, מי שצוברת הכי הרבה סמיילים בחודש/מי שמגיעה לX סמיילים בחודש מקבלת צ'ופר/כל פעולה שכל השבט מגיע יש הפתעה/אם כל השבט מגיעה ל5 פעולות יש פעילות שבטית ממש שווה)
בגילאים הגדולים- אפשר לנסות לדבר על החשיבות של הסניף, של הקשר עם הערכים הגדולים שיש בסניף, הקשר עם החברה, חשיבות ההתמדה כחלק מתהליך משמעותי של התקדמות ולמידה..
וכמובן, השאלה השניה גם היא חלק מהפתרון לשאלה הראשונה:
כשהפעילויות בסניף יהיו מותאמות להן, והן ירגישו שהפעילות משמעותית להן- ממילא תגדל המוטיבציה שלהן להגיע.
אז איך מתאימים פעילות לקבוצות קטנות??
א. מוותרים על משחקים המוניים, כמו שבויים, מחבואים, תופסת וכו'. זה באמת לא כיף בקבוצה כ"כ קטנה..
ב. מעדיפים משחקים בסגנון תחרותי, שאפשר אחת על אחת או בקבוצות של 2.
ג. מוסיפים פעילויות 'מתודיות', שאינן בהכרח משחקים, כמו סיפורים (שדווקא בקבוצה קטנה בה כל אחת יכולה לקרוא קטע יכולים להיות משמעותיים יותר), מתודות פתקים שונות (מכירה פומבית, הצבעה), דיונים, קפה דילמה, וכל פעילות שניתן לעשותה בקבוצה של 4 בנות, כך שגם אם לא כולן יגיעו- הפעולה תשאר משמעותית לאלו שכן יבחרו לבוא.
מעבר לכל מה שנאמר...
כמדריכה לקבוצה קטנה, ניתן להגיע לקשר אישי משמעותי ועמוק עם הבנות- נצלי זאת!
הרבי בשיחות אישיות, שאלי אותן מה הן היו רוצות לקבל בסניף, מה סוג הפעולות שהן מרגישות שיתרום להן, שתפי אותן באחריות על השבט.
בטוחני שהנוכחות והמשמעותיות של הסניף עבורן, תגדל לאין שיעור.
בהצלחה רבה!!!
א' תמוז ה'תשע''ז הוסף תגובה
| מס. התגובה | תוכן התגובה |
|---|
| 1. | שובה (כ"ז תמוז ה'תשע''ז 14:00) | | סגור |
|
| | נוכחות בסניףא' סיון ה'תשע''ז | (זה ממש דחוף) הסניף שלנו על סף קריסה. החניכים פשוט לא מגיעים לשבתות. ניסינו הכל. הבטחנו פעולות שוות, הזזנו את המפקדים, אבל העניין תקוע. אנחנו מנסים ומנסים, אבל מאז חודש ארגון הנוכחות הממוצעת היא 20 חניכים מתוך 120. מדריך יקר שלום.
נשמע שאתה עומד בסיטואציה לא פשוטה; ההשקעה הרבה לא מניבה תוצאות והמוטיבציה הולכת ויורדת.
עם זאת, נשמע שבחודש אירגון כן יש נוכחות יפה, לכן אפשר לצאת מנקודת הנחה שיש עם מי לעבוד- וזה כבר טוב.
עכשיו רק צריך לחשוב איך לעבוד.
ניסית לשאול את החניכים למה הם לא מגיעים?
האם בפעילויות אמצע שבוע החניכים כן מגיעים בכמות גדולה יותר?
מה גורם להם כן להגיע בחודש אירגון?
בהתבסס על שאלות אלו ונוספות, נוכל לחשוב מה המניע ומה שורש הבעיה, וכך נוכל למצוא את דרך הפעולה האידאלי:
אולי 'מבצע' נוכחות ילהיב אותם? למשל- השבט שמגיע הכי הרבה, באחוזים מצטברים במשך חודש מקבל פיצה שבטית..
במפקד עצמו מחלקים שלוקים לכל מי שהגיע/לשבט הגדול ביותר, באחוזים..
במפקד מחלקים פתקים ואחרי X זמן עושים מין 'קיוסק' שאפשר 'לקנות' בו הפתעות עם הפתקים האלה..
אולי פעילויות אמצע שבוע מגבשות יותר יצרו בהם את החשק והרצון לפגוש את החברים גם בשבת?
אולי הם לא מגיעים כי הם נפגשים במקום אחר ואפשר לשלב את הפעילות הסניפית במקום האחר?
שיהיה בהצלחה רבה, בבירורים ובמציאת הפתרון.
אשמח לעזור, כשתחזרו עם תשובות ופרטים נוספים.. :-)
בהצלחה!
א' סיון ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | קשר תלותיט"ו אייר ה'תשע''ז | חניכה שלי בכתה ט'', מתקרבת אלי פיזית ורגשית מאד. מחבקת אותי כל 2 דקות, כשהולכים ברחוב היא נצמדת אלי. היא מנסה למצוא חוויות משותפות רק של שתינו ותופסת אותי לשחנ"שים בכל פעילות... האם זה מראה על מצוקה כלשהי? איך אפשר לעזור לה? לא נעים לי לבקש שתרפה כי היא גדולה..מדריכה יקרה שלום,
הקשר שאת מתארת נשמע כמו תלות קלאסית.
בגיל הזה, תחילת גיל ההתבגרות, נערות רבות מפתחות קשר תלותי, בין אם מול חברה או- לעיתים קרובות מאוד- מול מדריכה או מורה.
צריך להבין שקשר תלותי לא בהכרח נובע ממצוקה אלא כחלק מתהליך הבירור והחיפוש העצמי של הנערה; היא רואה בך מודל ומנסה לדבוק בו ולהיבנות ממנו.
אולם, בנייה עצמית דרך קשר תלותי עלולה להיות בהכרח לא בריאה, לא לחניכה הנתלית ולא לאדם בו נתלים, עליו לעיתים רבות זה מעיק ומעמיס ואף יוצר דחייה, מה שמכניס את החניכה לסערה של תלות ודחייה.
אני מציעה לך לקרוא ברשת אודות קשר תלותי. ישנם מספר דרכים בהם ניתן לפתור את הבעיה, וחשוב לזהות אותה ולהתייחס אליה בהתאם.
בהצלחה רבה!!!
ט"ו אייר ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | סניף, לא ביביסיטרכ"ב שבט ה'תשע''ז | איך גורמים להורים להתייחס לסניף כאל משהו חשוב ולא כאל בייביסיטר? אנחנו רוצים שההורים ישלחו את החניכים לסניף?מדריך יקר שלום,
בכדי לגרום להורים להתייחס לסניף כאל משהו חשוב ולא כאל ביביסיטר, עלייך קודם כל... להתייחס לזה כך בעצמך.
האם כשאתה מגיע לסניף, עומדות מול עיניך מטרות נשגבות אותם אתה רוצה להנחיל לחניכים?
ככל שזה יהיה ברור לך יותר, כך גם ההורים יתייחסו לזה בהתאם.
אחרי שאתה מרגיש בטוח ומגובש עם זה- הגיע הזמן לשיווק נכון.
שתף את ההורים בערכים המונחלים בסניף.
נסה לשלוח אחת לתקופה מכתב להורים המסכם את הפעילויות השונות שהועברו במסגרת הסניף, ומיידע על הדברים שעתידים לקרות.
כמו כן, גם צ'ופרים וקטעים מצולמים שהילדים חוזרים איתם הביתה עושים אפקט דומה אצל ההורים...
בהצלחה רבה!
כ"ב שבט ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | מדריכה של אחותיכ' שבט ה'תשע''ז | אני מדריכה גם של אחותי, הגענו לסניף לפני שנה וחצי. אחותי עוד לא השתלבה בשבט (יכול להיות שהיא חוששת שלא שמחים בהצטרפות שלה לקבוצה עם חוויות משותפות מהעבר) לא מוכנה לשתף פעולה בצורה בולטת. כל פעם שיש משחק שדורש שותפות מלאה של החניכה היא יושבת בצד, אנחנו קוראות לה להצטרף והיא יוצאת החוצה. היא גם לא מוכנה להשתבץ בוועדות. חשוב להדגיש שהיא לא בעייתית בכלל אלא חכמה, מוכשרת ומעניינת. גם שאר החניכות אוהבות אותה מאד. עצוב לי לראות אותה מחוץ לחברה ומאד צריך את הכוחות המדהימים שלה. איך אני יכולה להעצים את הכוחות שלה ולהגדיל את הביטחון העצמי שלה?מדריכה יקרה שלום.
את מעלה פה 2 סוגיות שונות הנוגעות זו בזו:
א. לא קל להדריך את אחותך. הקשר בין מדריכה וחניכה ובין אחות לאחות הוא שונה במהותו, והשוני הזה וודאי מבלבל אותה: איך ייתכן שבבית את X ובסניף את Y?
ב. בשבט יש דינמיקות שונות בין הבנות. לא קל בכלל לראות חניכה, מוכשרת וחכמה, שלא משתלבת בשבט, ובטח כשהקושי להשתלב נובע מחשש ותחושת דחיה.
אני מציעה להתייחס ל2 הסוגיות הללו בנפרד, על מנת לקבל תוצאות מירביות, אולם כמובן לזכור את הנתונים כל הזמן.
אז מה אפשר לעשות?
כשיש חניכה שחוששת להשתלב בשבט, אני ממליצה תמיד לנסות לדבר איתה בנפרד. לשאול: איך את מרגישה בשבט? להגיד: אני מרגישה שהשבט מאוד אוהב אותך ומחכה לך. אני מרגישה שאת חסרה לשבט ושיש לך הרבה מה לתרום.
תנסי להפריד את זה שהיא אחותך; לא להגיד לה- 'אני יודעת שלפני שבאנו לפה היה ככה וככה'. 'אני יודעת שאת חושבת ככה וככה'. 'אני יודעת שבמקום אחר היה ככה וככה'. לא להזכיר את זה בכלום. נטו מדריכה וחניכה.
בשלב השני, תתיחסי לסוגיית הלהדריך-את-אחותך: תפסי אותה לשיחה, עדיף בבית. שיחה בתור אחות.
את יודעת, זה קצת מבלבל, שבבית אני אחותך ובסניף אני המדריכה שלך. איך את מרגישה ביחס לזה?
מעלה הצעה-
יכול להיות שהיא בכוונה מתרחקת, כי היא מפחדת ש'תעשי לה פרוטקציות' או שיגידו שאת עושה לא פרוטקציות ויכעסו עליה על זה?..
כדאי להציף מולה את השאלה. לברר. ואז לפעול בהתאם. לסכם איתה את צורת ההתייחסות שמתאימה לה..
בהצלחה רבה!!
כ' שבט ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | משיכת תשומת לב על ידי חיכוך ומגע פיזיםט"ו שבט ה'תשע''ז | החניכים נוטים לקפוץ עלי. בלי כוונה רעה, סתם בצחוק. להקפיד? לא להקפיד? יש בזה בעיה ?בס"ד
שלום וברכה, וישר כוח על הפניה.
בדרך כלל אצל בנים המציאות של משיכת תשומת לב על ידי חיכוך ומגע פיזים היא גדולה יותר.
חשוב להגדיר בנושא הזה קווים מנחים ברורים:
האם המשחקים האלו נוחים לך? אם אפילו קצת לא. אז פשוט לא! אם אתה מרגיש שזה מגיע למקום שזה מכאיב לך, פוגע או משפיל אותך. אין לזה מקום וחשוב להבהיר את זה לחניכים. אל תחשוש שזה יגרום ריחוק מהחניכים.
חשוב כמדריך שתדע להגדיר קווים ברורים גם בצורת המשחק והקשר אליהם.
תוכל לחילופים לשחק איתם משחקים כמו ODT, תופסת, משחק הכיסאות וכדו'
שיש בהם מגע ושיתוף פעולה ביחד, כחלופה למשחקים של קפיצה עליך.
בהצלחה!
ט"ו שבט ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | הצטרפות לחב"בכ"ח כסליו ה'תשע''ז | לאחרונה עלתה לי שאלה- למה חניכות עשהל נכנסות לחבב כבר בגיל הזה?..מדריכה יקרה שלום.
לכל גיל יש את היכולות והכוחות המסוגלים לו.
בכיתה י' ויא', חלק מהשבט כבר נכנס להדרכה ופחות יכול לפעול במסגרת של חב"ב, כשבט.
בכיתה ח' זה עדיין זמן של השרשת אידאלים. כמובן, גם בכיתה ח' אפשר לפעול ולעשות למען הסניף- אולם עבור חבריא ב', לצאת החוצה להשפיע על האחרים, נמצא לנכון כי כיתה ט' זה השלב האידאלי.
כשיש עוד שנה אחת בתור שבט ואפשר לפעול ולעשות בתור שבט, ולא מיד נכנסים להדרכה..
בהצלחה
כ"ח כסליו ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | התמודדות עם מדשי"ת פחות מתפקדתז' כסליו ה'תשע''ז | היי. אני מדריכה בסניף חוץ עם מדשית משם. אני מרגישה שהיא לא מתאימה לי, ובאופן כללי, לא מתאימה להדרכה. היא כל הזמן ב"סטלה", מדברת בפלאפון תוך כדי פעולה, אני מכינה את כל הצ''ופרים, אני מלמדת וממציאה את הריקוד, בעצם היא מצפה שאני אעשה הכל בעוד שהיא יושבת רגל על רגל בבית.. עשיתי ניסוי. בכל יום חמישי אני מתקשרת אליה כדי שנכין פעולה לשבת (אף פעם לא היא אליי). שבוע אחד אמרתי אני לא אתקשר, נראה אם היא תתקשר. לא התקשרה. ביום שישי הכנתי לבד פעולה ואמרתי נראה אם היא הכינה גם. באתי לסניף בשבת, אמרתי לה הכנת פעולה? לא. פעם נוספת, הייתי בשבת משפחתית, היא לא טרחה להודיע לחניכות מתי מפקד. שעה לפני שבת הורים מתקשרים אלי לשאול מתי מפקד. בנוסף, היא גם אף פעם לא עונה להורים, ככה שגם העול הזה נופל עליי.. בקיצור, אני מרגישה שאני מדריכה לבד את כל החניכות וגם אותה.. ואין מה לנסות לדבר איתה כי היא לא מבינה את הבעיה.. אין קומונרית וההורים שלי אומרים לי לעזוב. מישהו יעץ לי להודיע לה שאני לא נמצאת בבית תקופה מסויימת או משהו כזה ולתת לה לנסות קצת לנהל את השבט לבד.. מה לעשות?? מדריכה יקרה שלום.
וואו וואו וואו, נשמע קשה ממש מה שאת מתארת!! גם הדרכת חוץ, שהיא בפני עצמה מורכבת וקשה, גם שבט גדול (בלי עין הרע!!), וגם מד"שית לא מתפקדת.. לא קל בכלל בכלל ואשרייך שאת מתפקדת ככה.
כלל בחיים, בכל מקום שיש איזה קושי, שיש איזה עיוות- יש לפנינו 2 דרכים: לשנות את עצמינו או לשנות את הסביבה.
מאחר שלשנות את הסביבה- זה לא קל בכלל, לרוב יוצר המון המון תסכולים, וויכוחים, מריבות והרגשה מרירה באוויר.. כל מה שאנחנו לגמרי לא רוצים, תמיד קל יותר להתמקד בעצמנו. מה אנחנו יכולים לשנות בעצמנו כדי להקל את המציאות.
אבל הרי את עושה הכל מעולה: מכינה פעולות, דואגת לחניכות, עונה להורים, מעבירה הודעות.. כל מה שצריך!! מה כבר את יכולה לשנות?..
לדעתי, ה"פתרון" למצב שלך הוא ההשלמה. אמרת יפה מאוד: מדריכה לבד. לרוב אנחנו ממליצים לתת מקום למד"שית, לתת לה אחריות.. אבל נשמע שכבר ניסית הכל! לכן לדעתי זה השלב להרפות. תקבלי את המקום הזה. אל תצפי שהתפקוד יהיה כמו של שתי מדריכות.. תגדירי מראש שאת מדריכה לבד. תגדירי לעצמך מה הציפיות שלך מעצמך כמדריכה יחידה; אולי פעולות פחות מושקעות? אולי פעולות שלקחת מחברות או מהרשת? אולי פחות דברים מיוחדים? ריקוד פחות מושקע?... אל תרגישי לא בסדר עם זה. מהיום את מדריכה לבד ואת צריכה לבדוק מה הכוחות שלך לבד.
וכמו שמדריכה לבד, כשהיא לא נמצאת שבת, תפקידה למצוא מחליפה- ככה בשבתות "תמצאי מחליפה"- בדמות המד"שית, תביאי לה פעולה (מהרשת!! אל תבזבזי על זה כוחות!!! יש באתר המון פעולות מעולות למצבים כאלה.) וזהו.
ועכשיו תבחרי כמה כוחות יש לך ומה היכולת שלך בתור מדריכה לבד. את לא חייבת לעשות הכל!
כיוון נוסף, האם יש מישהי שאחראית על הסניף? בוגרת רצינית? מדריכה שמנהלת את התפקוד של הסניף כסניף? מנהלת ישב"צים?... אולי כדאי לבקש אפשרות להוסיף מדריכה נוספת, מהסניף או מבחוץ, כדי לגבות. קבוצה של כזאת גדולה מצדיקה גם 3 מדריכות מתפקדות; ככה שאין שום מניעה אם תהיו 3 מדריכות- 2 תותחיות ואחת לא מתפקדת.. שווה לבדוק בכיוון.
בהצלחה רבה רבה!!!
ז' כסליו ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | בניית פעולהכ"ד תשרי ה'תשע''ז | שלום, קשה לי עם הכנת פעולות לשבת ויום חול, אני תמיד מסתבך עם זה- ההכנה והחשיבה על נושא הפעולה והפעולה עצמה קשים לי (למרות המדור הדרכה באתר..) מה אפשר לעשות?מדריך יקר, שלום
אכן, בניית פעולה אינה דבר פשוט כל כך.
וההשקעה של הזמן והמחשבה בבחירת נושא לפעולה היא עיקר המלאכה, בעצם..
כדי לבחור בנושא לפעולה אתה חייב למצוא נושאים שבוערים בך, אותם תוכל להעביר בצורה נכונה ולהבעיר אש של קודש בלבבות החניכים.
מה אפשר לנסות כדי לייעל את התהליך?
בחירת הנושא
קודם כל כדאי לשבת עם עצמך או עם המד"ש, ולהכין מראש רשימה של נושאים שמעניינים אותך ונוגעים בך, בלי קשר לשום דבר אחר. רק מה שבוער בך- תוכל להעבירו הלאה..
בשלב השני כדאי להוסיף נושאים אקטואליים: חגים, ימים מיוחדים (תחילת החורף, רחל אמנו, וכן הלאה.)
הקבוצה השלישית של הנושאים לפעולה תהיה שייכת לנושאים המותאמים לשבט ומשתנים בהתאם למצב השבטי; לדוגמא, אם בשבט יש מריבות רבות- נתכוונן למערך בנושא חברות, ואם השבט אינו מכבד את התפילה בסניף- נדבר על תפילה. כמובן, רק במידה ואלו נושאים שאתה מרגיש מסוגל להעביר עליהם..
בניית הפעולה
לאחר בחירת הנושא, ננסה להגדיר את המטרה המרכזית של הפעולה. נשתמש במשפטים: "החניכים יבינו ש...", "החניכים ירגישו ש...", "החניכים ירצו ל...".
נחפש מטרות יישומיות, כאלה שאפשר לממש. לדוגמא: לא נבחר כמטרה לפעולה "החניכים ילכו לבנות את בית המקדש", אלא "החניכים ירגישו כיסופים וגעגוע לבית המקדש ויחוו את החוסר הגדול."
רק כשהמטרה ברורה לנו נלך לבניית הפעולה עצמה.
המבנה הקלאסי של פעולות בנוי ממתודה או שתיים- משחק, סיפור, משימה, כרטיסיות ועוד, דיון- סביב כל מתודה, ובסוף הקניה של רעיון, אם באמצעות הסבר ואם באמצעות קטע או סיכום של הדיון.
חלק נוסף שכדאי להתייחס אליו בשלב בניית הפעולה הוא הפנייה לשכל, לרגש ולהתנהגות; השכל- זה החלק החושב, שהחניכים יבינו בשכל את הנושא המדובר. הרגש- זה קצת יותר קשה, כדאי לחשוב איך החניכים יחוו לגמרי את ההרגשה של הנושא. דוגמא יפה לכך היא במערך על תפילה למשל- נספר לחניכים כי ראש הממשלה החליט להפגש עם בני נוער ממסגרות שונות בארץ, נערך גורל והשבט שלנו נבחר להפגש עם ראש הממשלה. מה לדעת השבט צריך להכין לצורך כך? -החניכים יתרגשו מאוד, יחוו באופן ממשי את החוויה וההתרגשות לקראת ביקורו של ראש הממשלה... ובסוף נגלה להם שלא מלך בשר ודם אלא מלך מלכי המלכים מגיע אלינו, בכל יום מחדש. יש פה אלמנט של חוויה שנחרט אצל החניכים והוא זה שמשפיע ויוצר תהליך והתקדמות. השלב השלישי זה שלב ההתנהגות; כיצד הנושא קשור לחיי היום יום שלנו? איך אני- החניך- קם מחר בבוקר, אחרי הפעולה, ומתנהג אחרת?
לסיכום
נתחיל מבחירת נושא שמתאים לנו ושנח לנו לדבר עליו. נמשיך בהגדרת מטרה מדוייקת לפעולה. לבסוף נבנה את הפעולה, סביב מודל של פתיחה במתודה/שתיים, דיון סביב המתודות, וסיכום המכוון להבנה חדשה. נכוון לכך שבפעולה תהיה פנייה לשכל, לרגש ולהתנהגות.
זה אמנם נשמע מסובך, אבל כשמתרגלים ומתאמנים-- זה נעשה ממש הרגל שני, ומגביר את רמת הפעולות לאין שיעור.
יישר כח על האכפתיות, הרצון והעקשנות ליצור פעולות משמעותיות ומעמיקות, על אף הקושי! בטוחה שחניכיך הרוויחו בענק.
בהצלחה!
כ"ד תשרי ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | בהמשך לשאלה "בניית קשר חיובי עם חניכה מורדת"ד' תשרי ה'תשע''ז |
בהמשך לשאלה "בניית קשר חיובי עם חניכה מורדת":
לא יודעת מה לומר.... קטע הזוי מה שקרא עכשיו, ישבתי לחפש פעולה לשבת ופתאום זה קפץ לי השאלה הזאת שבול מתאימה לי להיום.. אזז היי אני מדריכה של השבט הכי קטן, נכנסתי לפני קצת פחות מחודש ואני לא ממש יודעת מה לעשות, יש לי חניכה שהיא בת של החברה הכי טובה שלי, והיא ממש שמחה לשמוע שאני נכנסת אליהן וכו'', אבל מההתחלה שמתי לב לבעיה אצלה, היא קמה והולכת לי באמצע פעולה, יושבת בצד, בוהה במבט תיאטרלי באופק גוררת אחריה עוד בנות ומדברת אליי כאילו אני מפגרת, כזה מתנשאת, היום דיברתי איתה כשהיא הלכה ועשתה את זה וקצת התעצבנתי עליה, היא אמרה בפעולה למדשית שלי שהיא לא סובלת אותי, אני חושבת שאני מתחרפנת... בעזהי"ת
מה שאת מתארת זה הדבר ההגיוני ביותר שיכול לקרות.
את מתארת מצב בו בת של חברה שלך הופכת לחניכה שלך. או מהצד ההפוך; החניכה עוברת פה במציאות בה מ"חברה של אמא", שמן הסתם היא מכירה, שיחקה איתה הרבה, קשר וכו'.. ופתאום- את הופכת להיות מדריכה שלה!! מחברה- לדמות סמכותית, מקשר שהיה רק שלה ושלך- פתאום היא צריכה לחלוק אותך עם כל החברות...
זה קשה מאוד, כל התפיסה שהיא תופסת אותך השתנתה לה פתאום בבת אחת..
אז היא קמה והולכת, ומצפה שתבואי אליה. כמו שהיה עד עכשיו, שאם היא הייתה עצובה היית באה אליה, כחברה.. וזה לא קורה ובצדק; את מדריכה של כל הקבוצה!! והיא מתעצבנת, והיא מתרגזת, והיא מוציאה אותך הרעה- כי פתאום ככה התהפכת עליה..
והיא בעיקר מאוד מבולבלת ולא יודעת איך להתמודד עם ההרגשות שמציפות אותה.
ומה אנחנו יכולים לעשות עם זה?..
קודם כל כמובן לקחת אותה לשיחה. להבהיר לה שהקשר שהיה ביניכם לא נגמר; את עדיין איתה ועדיין חברה שלה וכמו פעם. אבל, ועם זאת- במסגרת הסניף, את מדריכה של כולן. ולא יכולה לתת לה יחס מיוחד, ולא יכולה לבוא אליה באמצע פעולה.. ושתבין את זה. ושתשמחי מאוד להמשיך להיות חברה שלה- בבית..
חשוב גם להדגיש שאת לא מתרגשת שהיא אומרת שאת מפגרת ומתנשאת וכו'. להגיד במילים הכי ברורות- אני יודעת שאת מתה עלי. זה קצת קשה לך עכשיו ואני מחכה לך כמה שצריך.
בהצלחה רבה!!
ד' תשרי ה'תשע''ז הוסף תגובה
| | בניית קשר חיובי עם חניכה מורדתט"ו סיון ה'תשע''ו | אם חניכה שונאת אותך, וכל הזמן מציקה לך, ועובדת עליך, מה אפשר לעשות כדי שזה ישתנה? מדריכה יקרה
שבט מעוז זהו גיל לא פשוט.
בשלב הילדות, המשפחה תופסת תפקיד משמעותי ביותר בחייו של הילד; אולם בשלב ההתבגרות חל מהפך, בו החברה תופסת את מרכז חייו של הנער. כתוצאה מכך, דמויות הסמכות בחברה- המדריכה, הופכת להיות דמות משמעותית מאוד; משמעותית כ"כ, שהנערה הצעירה לא יודעת איך להכיל את גודל המשמעות הזאת.
החניכה רוצה ליצור איתך קשר עמוק; אך היא אינה יודעת לבטא זאת. לכן, היא מושכת את תשומת ליבך בדרך שלילית: מציקה, עובדת עלייך ועוד- הכל כדי שתשימי לב שהיא שם.
מנגנון הגנה נוסף שנכנס לפעולה הוא מנגנון השנאה: החניכה מפחדת לחוש דחייה על ידך. היא מפחדת לבטא את הכמיהה לקשר איתך, שמא תגלה שאת לא מעוניינת בקשר ותיפגע. לכן היא הופכת את היוצרות; במקום להתחבר אלייך, היא שונאת אותך; ככה בוודאי לא תדחה על ידך, מאחר והיא זאת שיוזמת את הריחוק.
אחרי שהבננו את המנגנונים הגורמים להתנהגויות הללו, נוכל לנסות להבין כיצד יש להתמודד איתם: ככל שתשדרי יותר אהבה כלפי החניכה, ותתמודדי עם ההתנגדות שהיא מבטאת- כך ייגבר ביטחונה ולאט לאט היא תוכל לבנות איתך קשר בטוח.
איך משדרים אהבה? -מתקשרים גם מחוץ למסגרת הסניפית, "חשבתי עלייך השבוע", "לא הגעת אתמול לפעולה, היית חסרה לי". כמו כן, תהליך שעוזר מאוד ליצירת קשר אישי ואוהב הוא קביעת 'מפגשים אישיים' עם כל חניכה בנפרד, בנושא שמעניין אותה: הכנת עוגיות ביחד, למידה למבחן, יצירה משותפת או סיבוב שופינג בקניון, וכל דבר שהיא תשמח לעשות רק איתך [ועם המד"שית, עם יש]. חשוב להציע אפשרות זאת לכלל החניכות ולא רק לבודדות על מנת למנוע הרגשת אפליה; וכן יש לשים לב וליזום מפגשים בעצמך עם חניכות ביישניות שלא ייזמו זאת מעצמן.
ייתכן מאוד שבתחילה חלקן יתביישו ויסרבו, וייתכן גם שתתקלי בהתנגדויות שונות לניסיונות ליצירת קשר: "מה את מתחננת אלי", "לא קלטת שאנלא רוצה קשר איתך?" "מה את סתומה כאילו שבאמת הייתי חסרה לך". עם נחישות והרבה אמונה ואהבה, בלי להתייאש מאמירות כאלה- עם הזמן ההתנגדות תחלש ויווצרו קשרים משמעותיים, וממילא ההצקות ייפסקו כי הצורך בתשומת לב יתמלא בתשומת לב חיובית.
בהצלחה רבה!!
ט"ו סיון ה'תשע''ו הוסף תגובה
| | מטרת הפעולות ודרך העברתןכ"ז אדר (אדר ב') ה'תשע''ו | בתור מדריכה, מה אני אמורה לעשות בפעולות? למה אני אמורה לצפות? מה אני אמורה להשיג בפעולות? כשאני מתכננת פעולות, על מה עלי לחשוב? על ערכים? על מסרים סמויים?מדריכה יקרה שלום,
סליחה על העיכוב במתן התשובה.
את שואלת שאלה חשובה.
העברת הפעולות מטרתה העיקרית היא לקדם אותנו בתור אנשים שמעוניינים להיות כל פעם טובים קצת יותר.
בפעולות אנחנו מתקדמות יחד עם החניכות וחשוב לזכור שכמו שאנחנו שואפות לחנך אותן, באותה מידה אנחנו שואפות להתחנך בעצמנו, כי כמו שברור לכולנו- אף אחד לא מושלם ולכולם יש תמיד יש לאן להתקדם והתעשר.
בעיני היכולת להביא את הפעולה למקום של לימוד משותף היא יכולת מדהימה.
ואת בטח שואלת את עצמך מה תכלס עושים?
לכל אחת יש הדרך המיוחדת שלה. נסי לחשוב מה היית רוצה ללמוד עם החניכות. נסי לחשוב אלו נושאים רלוונטיים אליהן. הן מבחינת גיל והן מבחינת תקופה בחיים שהן נמצאות בה. נסי לחשוב על מצבים חברתיים בשבט שלך שיש מה לדבר עליהם.
אחרי שבחרת נושא שאלי את עצמך: "מה אני רוצה להגיד ואיך אני רוצה להגיד את זה".
וכאן המקום שלך ליצוק את התוכן בצורה שמתאימה לך. לעיתים אנחנו משתמשים במסרים סמויים כפי שהזכרת על מנת לדבר על דברים שהשתיקה יפה להם או לחליפין, כי לעיתים החוויה עצמה חזקה יותר מכל מילה שתגידי בנושא.
בחירת הדרך לדבר על כל נושא צריכה להעשות בחכמה ובמחשבה מרובה.
שאלת לגביי ערכים. וזו אכן שאלה- האם לכל פעולה חייבים להיות ערכים שעליה היא מושתתת?
באופן ברור אפשר לומר שכן. בהחלט. כל דבר שאנחנו עושים הרי צריך להיות מונע מערך פנימי מוסף. אם נעשה כל היום בשביל הכיף שלנו, למה לנו סניף ותנועות נוער בשביל זה?
עצם העניין של תנועות נוער הוא לגדל דור של אנשים שעושים, שפועלים, אנשים טובים. ואת זה אי אפשר להשיג ע"י כיף ופינוק.
חשוב לי להדגיש כי לעיתים יש צורך נפשי בשחרור ובכיף ואז חשוב לתת את האפשרות הזאת ולעשות פעם בתקופה- פעולה שהיא כולה של כיף.
שימי לב גם שיש המון דברים שחניכות יכולות לחוש סיפוק גדול וכיף והם גם דברים שמועילים לחברה.
הרמת הפנינג פעילויות לילדים מעוטי יכולת למשל יכולה להיות חוויה כייפית ומספקת ביותר עבור החניכות למרות שאינה מוגדרת לכתחילה בתור "כיף".
ויש עוד המון דוגמאות, מביקור בביתי חולים, עד יציאה לרחוב עם פתקים של בוקר טוב.
זה הכל שאלה של ממה הנוער שלנו מתרגל להינות. אם הוא יהנה מלעשות טוב לאחרים, זה יהיה מדהים.
המון הצלחה בכל.
בהערכה,
נעמה, תחום בנות
כ"ז אדר (אדר ב') ה'תשע''ו הוסף תגובה
| | שבט מחובר + יצירת קשר אישיא' טבת ה'תשע''ו | שלום, אני מדריכה חדשה יחסית, נכנסתי שבועיים לפני חודש ארגון לשבט מחובר, הן עכשיו נחלה ולביא אז כבר הכנסנו את כולן לשבט החדש. יש לי שתי שאלות,א- אם זה נכון שהבנות שאמורות להיות נחלה עכשיו בלביא (זה אומר שהן יהיו בסיירת וכו..) ? ב- אני מאד רוצה קשר טוב עם החניכות ובאמת באמת לאהוב אותן, איך אני עושה את זה? אני מדריכת חוץ וגם ככה הפעולות נגמרות מאוחר (ההורים לא כ"כ אוהבים שהן חוזרות מאוחר) ואני לא יודעת מתי למצוא זמן לדבר איתן ועל מה... אני מאד רוצה לאהוב אותן ואני גם יודעת שזה מאד חשוב. מה לעשות?מדריכה יקרה שלום,
הכנסת פה שני עניינים שכל אחד מהווה אתגר רציני בפני עצמו, אשתדל לענות על פי הסדר.
א. שבט מחובר זה תמיד אתגר, ובגילאים האלה- שחציים חב"ב וחציים חב"א- זה אכן מורכב פי כמה. לחב"ב הסניפי בעיני אפשר לצרף את בנות נחלה, אולם בחב"ב התנועתי (סיירת, סמינריונים, שבוע התנדבות...) כדאי להתייעץ על זה, עם צוות ההנהלה ועם מדריכות שבט חדש מחובר בעבר ובהווה. ייתכן שתגיעו להחלטה, למשל, שבמחנה- כמובן שלא מפצלים את השבט, ובנות נחלה יצטרפו לסיירת לביא, מאחר והמחנה הרגיל מקביל בימים וזה פוגע לפצל שבט לשתיים, ולעומת זאת לפעילויות נפרדות שמיועדות רק לשבט לביא או רק לחב"ב- ייצאו רק בנות לביא במקור, למשל לסמינריון שבט לביא או לשבוע התנדבות.
ב. קשר אישי עם החניכות זאת ה-נקודה המשמעותית בהדרכה, ועצם השאלה והרצון הם כבר חצי מהדרך.
אז מה אפשר לעשות בתכלס'?
את מדריכת חוץ וזה אכן מורכב יותר, כמו כל דבר. איפה את מתארחת בשבתות שאת שם? נסי להיות כל שבת אצל חניכה או שתיים אחרות, כך תוכלי ליצור עמן קשר במהלך השבת. נצלי את זה שהן גדולות; ייתכן מאוד שיש לרובן סמארטפונים. פתחי קבוצת וואטסאפ של השבט והישארי מחוברת אליהן דרך שם.
צרי שיחות- גם אם טלפוניות- מחוץ לשעות הסניף; למשל אם חניכה לא הגיעה- התקשרי אליה למחרת ותגידי שהיא הייתה חסרה לך אתמול בפעולה. זה עושה את זה.
רעיון נוסף הוא לקבוע איתן 'פעולות אישיות', אם זה מתאפשר; בכל שבוע את קובעת עם חניכה או שתיים- לפני הפעולה השבטית או בכלל ביום אחר- לעשות 'זמן איכות' במה שמעניין אותן. זה יכול להיות ללמוד יחד למבחן, לעשות שופינג, לאפות עוגיות שוות בבית של החניכה (ואז אפשר להביא אותן לפעולה ולפנק את כל השבט ;-) ), וכל רעיון שמעניין אותן.
צריך לזכור שה'נוסחא' לאהבה- כפי שלימדו אותנו חכמינו: אחרי המעשים נמשכים הלבבות. ככל שתשקיעי יותר בשבט כקבוצה, וככל שתשקיעי יותר בכל חניכה וחניכה- כך תאהבי אותה יותר, וממילא הקשר יילך וייבנה..
בהצלחה רבה מאוד!!
א' טבת ה'תשע''ו הוסף תגובה
| | מדשיו"ת- בונים תקשורת בריאהי"ז כסליו ה'תשע''ו | אני לא מסתדרת בכלל עם המדריכה שאיתי... כאילו אנחנו כן אבל יש מקרים שהיא מחופפת כזה ולא (ככה אני מרגישה) ולא נותנת מעצמה 100% רק חצי וזה ממש מציק לי. לפעמים כל החשק להדריך יורד לי הרוב בגללה היא עושה כל מיני דברים, למשל יש משהו שממש עקרוני לחניכה אחת והיא כל פעם מזכירה לנו, והמדריכה שאיתי עדיין מתבלבלת והחניכה באה בטענות אליי!! עכשיו מה אני אמורה לעשות להגיד לה לכי תאשימי את המדשית שלך??!! לא אמרתי לה כלום אבל בתוך ליבי רציתי להעיף לה כאפה!!!! היא הרגיזה אותי מאוווווד באותם רגעים היה באלי לעזוב הכל ופשוט לצאת משם מה אני צריכה לעשות כדי שיהיה לנו מערכת יחסים טובה? תודהמדריכה יקרה שלום
ההדרכה המשותפת היא נושא מורכב, ממש כמו זוגיות בין בעל ואישה: זכו שכינה ביניהם, לא זכו- מוצא אני את האישה מר ממוות..
אם הזוגיות בין המדריכות טובה- ההדרכה כולה כייפית יותר, נעימה יותר, החשק להשקיע עולה וכמובן שהמרוויחות העיקריות הם החניכות- שמקבלות מודל חיובי של חברות, נאמנות והתחשבות.
ואם, חלילה, המדריכות אינן מסתדרות- ההכנות נעשות מעיקות יותר, החשק יורד וכמובן שגם החניכות מרגישות את זה, גם אם ננסה להסתיר ככל יכולתינו..
ואכן, יש מדריכות שמגיעות 'לסמן V', לא תמיד ההדרכה בראש מעייניהם, וזה מורגש.
אז מה אפשר לעשות?..
קודם כל שווה לשבת עם המד"שית לשיחת פנינו לאן. מה חשוב לה בהדרכה? מה היא רוצה להגיע? אולי הכל מתחיל מזה שכל אחת רואה את ההדרכה כדבר אחר? שווה לתאם ביניכם עמדות ולמצוא מטרות משותפות..
אחר כך, כדאי לעשות 'ימי כיף' ביניכם. רק אתם. בלי קשר לשבט או עם; למשל: ללכת יחד ליום עיון מעניין. לשבת לבנות פעולה ביחד באיזה בית קפה. לצאת יחד לשופינג.
ככה הקשר ייתחזק לאט לאט, גם סביב השבט וגם מחוץ לו.
באופן ספציפי, בינתיים, אפשר לקחת אחריות על פעילויות המדריכה השניה; למשל, במקרה שציינת, להפוך את זה לבדיחה משותפת שאתם תמיד שוכחות: להזכיר אחת לשניה כל פעם 'שלא נשכח'.. 'שלא נשכח..' בהגזמה- לצחוקים... ומול החניכות כמובן כמובן לגבות ולא להאשים את הצד השני- וואי, סליחה! ממש ממש סליחה! נשתדל נורא לזכור..
שיהיה בהצלחה רבה!!!
י"ז כסליו ה'תשע''ו הוסף תגובה
| | מהות המפקד לפני הפעולותל' חשון ה'תשע''ו | שלום. אני מדריך כיתה ח''. רציתי לשאול מה הקטע של המפקד לפני הפעולות? חניכים שלי הרבה פעמים שואלים אותי, אני עונה אבל הייתי רוצה איזה תשובה יותר מוחצת.. אשמח אם תעזרו לי , תודה. מדריך יקר שלום,
את השאלה שלך שאלו כבר בתורה, בני ישראל: "ואלה שמות בני ישראל" - אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים - שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם'
כשאנו סופרים משהו, זה מראה את החשיבות שיש לו עבורנו. לחניכים אפשר להמשיל את משל הגולות (או הגוגואים, או הפוגים, או הקלפים, או מה שחניכיך אוספים..): ילד שאוסף משהו סופר שוב ושוב כמה יש לו, כי זה חשוב לו.
ככה גם אנחנו במפקד; הסניף חשוב לנו, חשוב לנו לדעת את גודל הסניף, כמה חניכים יש, כמה השפעה יש לסניף בשכונה.. ולכן אנחנו בודקים כל שבוע מחדש כמה חניכים התאמצו והגיעו היום.
יש לזה גם חשיבות משמעתית לסדר: חניכים מגיעים לסניף, הם מגיעים מהבית, נסערים לפגוש ולדבר עם החברים, ממש לא בראש שלהם לשבת עכשיו ולהתרכז בפעולה.. המפקד יכול 'לאפס' אותם, ליצור סדר באווירה ולאפשר התנהלות סדירה ותקינה. כמו בצבא, שם כל פעילות, שיחה, דיבור או הסבר מתחילים במפקד: חופשי, הקשב, הכתף נשק, דגל נשק.
אפשר להשתמש בצבא כמתודה מעניינת; לבנות לחניכים ערב צבא (בנים בכיתה ח' יכולים לעוף על זה!), עם פזצטות, צבעי הסוואה, זחילות וראשי תבות, ולפני כל משימה/שלב בפעולה- חובה על כולם לעמוד מתוחים במפקד, חופשי, הקשב, וכן הלאה. בסוף הערב החוויתי הזה, להתייחס לנושא המפקדים שנערכו במהלך הפעולה: למה עשינו את זה לפני כל שלב? יכול להיות שתקבל תשובות כמו, 'כי ככה זה בצבא', 'כדי לאפס אותנו לקראת המשימה הבאה' וכן הלאה.. ואז להשליך את זה על המפקדים בסניף.
בהצלחה רבה!!
ל' חשון ה'תשע''ו הוסף תגובה
| מס. התגובה | תוכן התגובה |
|---|
| 1. | מדריכה של ח'-ט' (י"ב תשרי ה'תשע''ח 13:34) | | סגור |
|
| | התמודדות עם קשיים בזמן הכניסה להדרכהכ"ח חשון ה'תשע''ו | שלום, ניכסתי להדרכה שבועיים לפני פתיחת חודש ארגון.. וכרגע התחיל חודש ארגון ואף פעם לא חוויתי איך זה להעביר חודש ארגון בתור מדריכה.. ובאמת שאני לא מצליחה ללמד את החניכות תנועות.. כי פשוט כל אחת עושה מה באלה וכל אחת בשלה.. פלאפונים הן לא מפסיקות להתעסק.. לא רק חודש ארגון.. פעולות בכללי. ובאמת שקשה לי להעביר להן מסר.. כי אני באמת משקיעה והן פשוט באות ומזלזלות בזה.. אשמח אם תתנו לי כמה טיפים בנוגע לזה(: וכמה שיותר מהר..(: תודה רבה!מדריכה יקרה שלום!
ברוכה הבאה לשליחות ההדרכה.
הכניסה להדרכה אינה פשוטה אף פעם; עלייך ללמוד ולהכיר שבט שלם, מכלול שלם של חניכות, כל אחת והעולם שלה, וכמובן העולם המשותף שנוצר מהם כקבוצה, כשבט.. בתוך זה עלייך למצוא את מקומך, את הדרך שלך להתחבר עם השבט, ולקנות את מעמדך וסמכותך בעיני הבנות..
ובתוך כל זה נכנס לו חודש ארגון- חודש שמהווה אתגר רציני גם למדריכות וותיקות ומנוסות..
אין ספק שזה לא פשוט.
אולי תנסי להרפות בשלב הזה מהעברת מסרים ופעולות מושקעות, על אף שזו מהות ההדרכה; חכי לאחרי חודש הארגון העמוס. נסי להתמקד במינימום ההכרחי לחודש הארגון- זהו דווקא זמן נהדר ליצור קשרים עם הבנות, ממקום יותר חברי ופחות מדריכתי. בסופו של דבר, אם הן יעלו לבימת ההופעות עם ריקוד שחצי מהן לא מכירות את תנועותיו- הפדיחה והפספוס יהיו שלהם, לא שלך.. נסי להתעניין בהן מעבר לנעשה בסניף, והרפי מעט מעניני הסניף בקשר מולן. תני להן להוביל את מאורעות החודש בקצב שלהם.
עוד ממש מעט תיגמר הסאגה, יירגעו הבלאגנים, את כנראה כבר מכירה אותם קצת יותר טוב וגם הם כבר מכירות אותך קצת.. ואז יגיע הזמן ללמוד אחת את השניה, לבנות את הסמכות שלך בשבט ולהתמודד עם קשיי משמעת.
בהצלחה רבה!!
כ"ח חשון ה'תשע''ו הוסף תגובה
| | הכנה לחבריא ב'כ' חשון ה'תשע''ו | שלום, החניכות שלי נכנסות בסוף חודש ארגון לחבריא ב. אני חושבת שיש צורך גדול בהכנה מוקדמת לקראת הכניסה לחבב, ואני לא ככ יודעת איך להכין אותן לקראת זה. הייתי רוצה שהן יבינו את החשיבות של העשייה בחבב, ולגרום להן לרצות להיות חלק מחבב ולהיכנס לזה בראבק. אני חושבת שצריך בשביל זה משהו מעבר לפעולה או שתיים, ואני לא ממש יודעת מה. אני ממש חושבת שהחניכות צריכות דחיפה/ תמריץ כדי לרצות לקחת חלק בעשייה של חבב. אני לא מוצאת על זה פעולות או מידע באתר של התנועה.. איך אני יכולה לעשות להן הכנה משמעותית לכניסה לחבב? מה אני יכולה לעשות מעבר לפעולות? והאם אפשר להפנות אותי למידע כלשהוא- פעולות, קטעים, רעיונות? אני יודעת שזה קצת מאוחר, אשמח אם אפשר לתשובה מהירה:) תודה רבה!!!מדריכה יקרה שלום,
החשיבה הזאת שלך היא מהממת!
באמת המעבר מחב"א לחב"ב הוא מעבר משמעותי, ממקבל ופסיבי לעושה ואקטיבי. ולצערי, המעבר הזה באמת לא מקבל במה מספיקה.. הייתי שמחה לו היו לי קטעים או פעולות להפנות אותך אליהם, אך חוששתני שעלינו להמציא את הגלגל מההתחלה (ואולי גם שווה להציע להנהלה להכין חומרים על זה..).
מה כן אני יכולה להציע?
א. עשיה עשיה עשיה. להאציל סמכויות כל החודש; לתת להן לטעום כבר במהלך החודש עצמו שחב"ב זה עצמאי, גם בתוך השבט- זה להחליט לבד, לעשות הצבעות לכל דבר בשבט- שהם יחליטו מה התלבשות, שתהיה וועדת ריקוד ושהם ימציאו בעצמן את הריקוד וילמדו את כל השבט, וכן הלאה. גם בתוך הסניף- כשכל השבטים עושים מורל, להציע להם 'בתור השבט הגדול' לעבור בין השבטים ולהצטרף לכל שבט למורלים שלו.. אין מילים להגיד כמה השבטים הקטנים מתלהבים מזה שהשבט הגדול בסניף נכנס להם למעגל וצורח 'גלעדדד גלעדדדד', או שאיזה פספוסה עושה אצ'יקיקיקוקו וכל הגדולות קופצות בהתלהבות אחריה.. אין מילים! וגם מחוץ לסניף- יישום נושא ברמה יומיומית, בפרוייקט גדול או בדברים קטנים במרחב הקהילתי; עושים פעולה ללמוד את הריקוד? פותחים אותה בפרקי תהילים לרפואת הפצועים, נפגשים לסתם ערב של כיף? מרק חם בסיר ענק ומצקת וחצי בכוס חד"פ לכל חניכה בסניף וגם לסתם איש שעבר ברחוב- יעשו אותם מאושרים, ויעצימו את השבט- שירגיש את תחושת הנתינה וההפעלה. חשוב שהרעיונות יבואו מתוך השבט, מתוך הבנה שהם גדולות. ההסתכלות שלך עליהם, כמדריכה, משפיעה מאוד; אם תסתכלי עליהם כעל גדולות, בוגרות ובנות שיחה- הם יתנהגו בהתאם..
ב. פמפום- יאללה חב"ב בראבק! וואי איזה תותחיות, נראלי אתם כבר מתאימות להיות חב"בניקיות.. להפוך את חב"ב למשהו עצום בעיניהם, שיצפו וייחלו להיות בו. שיחה עם רכזת החב"ב בסניף עם יש, מליאה סניפית עם ייעדים- לחודש בכלל ולשנה הראשונה כחב"ב בפרט, לשמוע מהם- מה זה להיות חב"בניקית בעיניהם? שיחות עם בוגרות של הסניף עם אש בעיניים.. להכניס את זה בכל דבר ודבר.
ואני לגמרי מעבירה את שאלתך למחלקת הדרכה, בתקווה שעוד החודש יהיה מענה הולם..
בהצלחה רבה!!
כ' חשון ה'תשע''ו הוסף תגובה
| | חניך שממריד נגדךכ"ב תמוז ה'תשע''ה | חניך שהוא סוג של "מלך הכיתה" של השבט מנסה להמריד את כולם נגדי עוד לפני שאני נכנס להדרכה. ו-א: זה מאוד פוגע, הוא מאוד בעייתי. ב. מבחינת כל השבט זה גם יכול לדפוק אותי. מה אני אמור לעשות??א. עילום שם :סניף קדומים בנים ראשית תודה על פנייתך ובהצלחה בהדרכה.
אשתדל לענות בקצרה עם התיחסות למספר נקודות עקרוניות:
קודם כל הפגיעה והעלבון שלך מובנים. אתה מוכן להקריב ולהשקיע המון בחניכים. וכניסה להדררכה גם כך מלווה בהמון חששות ואף אחד לא רוצה להיכנס בצורה כזו להדרכה.
מכיוון שטרם נכנסת להדרכה, כרגע הטיפול בסיפור צריך להיות באחריות הקומונר והמדריך הנוכחי של השבט.
הם צריכים לדבר עם החניך, להבין מה מקור ההתנגדות שלו. ולמנוע את זה.
בכללי חשוב שהחניכים יבינו שגם בסניף יש היררכיה. וחניך לא יכול לצאת נגד מדריך שלו (למעט במקרים חרגישים, וגם אז דרך הקומונר ולא בהמרדות)
במידת שהוא לא מבין את זה - לא להסס להרחיק את אותו חניך מהסניף.
אם הקומונר והמדריך לא טיפלו ואתה כבר נכנסת לשבט - מציע לך לקחת את החניך לשיחה כללית. להכיר אותו יותר. ובמידה שהוא פתוח אליך לברר מה מקור ההתנגדות שלו.
ולתת לה מענה.
בסמינריון הדרכה הקרוב (ביום רביעי) תקבלו כלים נוספים להתמודדות עם חניכים.
חזק ואמץ!!
כ"ב תמוז ה'תשע''ה הוסף תגובה
| | עניין לבוש כחול לבןי"ד תמוז ה'תשע''ה | שלום, אני אמורה עוד מעט להיכנס להדרכה, אבל אני לא יודעת איך אני יכולה להגיד לחניכות שלי לבוא עם כחולבן אם אני בעצמי בחיים לא הבנתי את הקטע...מדריכה יקרה שלום.
שאלתך נוגעת בסוגיה אולי החשובה ביותר בהדרכה: איפה עובר הגבול בין הדרכה לצביעות? איך אני יכולה להעביר פעולה על נושא שאני לא טובה בו?
את מתייחסת לנושא ספציפי: כחול לבן.
קודם כל- אם עד עכשיו לא עשית את זה- כדאי לך להתחיל להקפיד על זה, כדי לייצר דוגמא אישית.
אחר כך, לנושא זה יש שתי פרמטרים.
הראשון: 'כזה ראה וקדש'. למה צריך לבוא כחול לבן? כי זה החוקים בסניף. אבל מה הקטע? כי ככה הוחלט בהנהלה, ככה הצוות החליט, זה הנהלים וזה מה שצריך לעשות.
אני מסכימה איתך שקשה לעשות 'רק כי אמרו', אבל זה הסיבה הבסיסית.
אפשר להעביר את זה לפעולות בהשאלה מעולמות שונים, למשל: מה הקטע הזה שאסור להדליק אור בשבת? אפשר לחשוב שזה פעולה קשה ומורכבת, כולה ללחוץ על כפתור.. - התשובה האינסטנקטיבית היא 'כי ככה ה' אמר'. מה הקטע הזה שיש תלבושת אחידה בבית ספר? מה הקטע שמצביעים בשביל לדבר בכיתה? - כי זה הנהלים של בית הספר. כי ככה המורה אמרה. כמו שבכל מסגרת אנחנו מכבדים את חוקי המסגרת, זה חוק של הסניף וזה מה שעושים.
הפרמטר השני נוגע בחלק הרעיוני: למה באמת התנועה החליטה שצריך לבוא כחול לבן לסניף? מבטיחה לך, זה לא כדי להכביד עלייך או על החניכות, וזה גם לא כי לא בא לנו לראות את השמלות היפות והצבעוניות שלכם. אז למה כן? יש הרבה ייתרונות, אני אפרט רק כמה:
א. אחידות. נכון בריקוד של חודש ארגון כל שבט מחליט על תלבושת אחידה? מה הקטע? - כי זה הרבה יותר יפה! נתקלת פעם ב'קן' של 'הצופים'? להם אין סתם 'כחול לבן', אלא ממש מדים. וזה כ"כ עוצמתי! ראית פעם מסדר של חיילים? עוצמתי הרבה יותר ממפקד בסניף, נכון? כי כולם עם אותם מדים. ללא יוצא מן הכלל. הכחול לבן הוא רק קצת מכל זה- הייתה תקופה שחלק מהסניפים הוציאו חולצתנועה עם גלופה מאחורה לכל החניכות- כשמקפידים על זה, זה מהמם. באמת. עוצמתי ברמות.
ב. חלק ממשהו גדול. הידיעה שבאותה שעה [פחות או יותר] אלפי חניכים וחניכות בכל הארץ הולכים בתלבושת אחידה, למפקד דומה, עם מטרות דומות- מגדיל את האידאל
ג. כבוד שבת. בסניפים שלנו, בכל סניף, יש מכלול של חניכות, כשלכל אחת- נורמות שונות ל'מה זה בגדי שבת חגיגיים'. אחת מכבדת את השבת בשמלות פאר, השניה משקיעה בג'ינס איכותי, והשלישית מאמינה שרק צבעים זוהרים במיוחד מכבדים את השבת. ההגדרה של חולצה לבנה וחצאית שחורה או כחולה- זהו לבוש חגיגי קלאסי- והוא מאפשר לשמור על כבוד השבת בלי לפגוע בנורמות של חניכות ספציפיות; הרי יכול להיות שהשמלה כן מכבדת את השבת והחולצה הזוהרת פחות.. לא נעיר רק לחניכה שבאה בבגדים זוהרים שתבוא בלבוש שמכבד את השבת, נכון? לכן נקבע חוק ללבוש סטנדרטי כולל, שיאפשר לכולן לכבד את השבת ברמה מכובדת ובלי פערים.
ד. ניקור עיניים- בכל סניף, המצב הכלכלי של כל חניכה שונה. בקביעת לבוש פשוט ומכובד, שאפשר למצוא במחירים הוגנים לכל כיס- אנו מונעים מצב בו חניכה אחת מגיעה עם שמלות מפוארות ויקרות והשנייה, שהמצב הכלכלי של משפחתה לא מאפשר לה זאת, באה בחולצה וחצאית, מתביישת ומקנאה.. לבוש אחיד ומוגדר של חולצה וחצאית- מצמצם את הפער הכלכלי בין החניכות.
אני מקווה שקצת יותר ברור לך 'הקטע', ההחלטה, הנוהל..
ובכ"א צריך לזכור שכל הסיבות הם רק אחרי הסיבה המרכזית- כי ככה זה הנהלים בסניף.
בהצלחה רבה!
י"ד תמוז ה'תשע''ה הוסף תגובה
| | מה מטרת ההדרכה?י"ג סיון ה'תשע''ה | קודם כל רציתי לומר תודה רבה על כל המדור הדרכה באתר, הוא מאוד עוזר לי... ב"ה נכנסתי להדרכה לפני כמה חודשים בסניף חוץ, ההדרכה דורשת ממני הרבה השקעה שהיא חוץ מהדרכה רגילה (שבתות, ליסוע לסניף וכו'') וניסיתי לחשוב תכלס מה המטרה של הדרכה בפרט, ושל תנועות נוער בכלל, למה אני מתאמצת כ"כ? תודה!מדריכה יקרה!
ברוכה הבאה להדרכה.
נכון, הדרכת חוץ היא הדרכה הדורשת השקעה פי כמה וכמה מהדרכה רגילה.. וכדי להשקיע כ"כ הרבה- אנחנו חייבים לברר ולשים מול העיניים מה בדיוק המטרה שלנו. רק עם מטרה ברורה נצליח לגייס בעצמינו את האנרגיות הדרושות כדי להצליח במשימה.
את שואלת פה בעצם שלוש שאלות, ואני אומרת שהם אחת.
שאלת 1.מה המטרה של הדרכה, 2.מה המטרה של תנועות נוער, 3.למה את מתאמצת.
סביר להניח שאת מתאמצת כי המטרה הכללית חשובה לך.
המטרה של ההדרכה היא להמשיך ולקיים את המפעל הזה שנקרא תנועות נוער, עם המטרה הכללית שלו;
כך שבעצם נשארנו עם השאלה מה המטרה של תנועות נוער.
כדי לנסות להגיע לתשובה נצטרך לברר קודם מה זה בכלל תנועת נוער?
אני מעתיקה לך את ההגדרה: "תנועת נוער היא ארגון של בני נוער העוסק בחינוך בלתי פורמלי. בתנועת הנוער שמים דגש על מעורבות בני הנוער בקבלת החלטות התנועה ובכיוונה. פעילות תנועת נוער נעשית לאור ערכים של החינוך הבלתי-פורמלי כמו: אוטונומיה, עקרון "נוער מדריך נוער", צופיות ועוד."
כלומר, תנועת נוער היא ארגון חינוכי לא פורמלי. בגיל הנעורים [שמתחיל היום, כידוע, כבר מגיל 9..] יש לנוער אנרגיות רבות, כוחות עצומים, והם יכולים לנווט אותם לכאן ולכאן. בתנועת הנוער מנווטים את הכוחות להעצמה אישית, בעזרת הקניית ערכים אישיים שונים, כמו אחריות, מנהיגות, עזרה לזולת, יוזמה, ראש גדול ועוד.
הייחודיות של תנועת הנוער היא שכולה מורכבת מנוער- המדריכים, הקומונרית, כולם ללא יוצא מן הכלל- בני נוער.
בנוסף לכל זאת, מהווה תנועת הנוער מקום חברתי, בו מקבלים החניכים גם הוואי משותף עם קבוצת השווים להם- בני גילם- שלא תמיד הם מקבלים בבית הספר, שם הלימודים תופסים את עיקר הזמן- וגם קשר עם המדריך, עם דמות בוגרת, שמכילה אותם, מקשיבה להם ובעצם המדריך הופך למבוגר משמעותי עבור החניכים.
לתנועות נוער יש גם את ההיבט הכללי: תנועת נוער מהווה קבוצת בני נוער עם אנרגיות, המסוגלת- כתנועה שלמה- לחולל מהפכות. לדוגמא, את מרדי הגטאות בשואה, יזמו והנהיגו- יוצאי תנועות הנוער..
נסכם את מה שאמרנו:
א. ניווט האנרגיות למקומות חיוביים
ב. הקניית ערכים אישיים
ג. קשר חברתי עם קבוצת השווים
ד. קשר עם מבוגר משמעותי.
ה. קבוצה גדולה בעלת כח השפעה
בנוסף כל הייתרונות הללו של תנועת נוער, אני ממליצה לך לשבת ולחשוב עם עצמך- מה את קיבלת מהיותך חניכה בתנועה זו או אחרת? ואם לא היית, מה הפסדת? אילו ערכים את רוצה שחניכותייך יקבלו ממך? איך את יכולה להפוך למבוגר משמעותי עבורם?
לסיום ברצוני להגיד יישר כח גדול על הברור! זכו חניכותייך, אני בטוחה שאחרי בירור אישי עמוק תוכלי למצות את יכולתייך ואת ייתרונות המסגרת של הסניף ולתת להם את המקסימום.
בהצלחה רבה!
י"ג סיון ה'תשע''ה הוסף תגובה
| | אני מול המד"ש ואני מול עצמיכ"א אייר ה'תשע''ה | שלום... אני מדריך שבט נווה, ואני מדריך חוץ. מעבר לעובדה שאני מדריך חוץ, אני גם בפנימיה, ומדי פעם גם כדאי לראות את הבית ולפגוש את ההורים... בכל אופן, יוצא שאני לא מגיע הרבה לסניף. אני ממש מתאמץ להגיע כל יום שלישי, אבל אני מצליח להגיע רק פעם אחת מתוך 3-4 שבתות, ומתוך 4 שבתות בחודש אני נמצא אחת בסניף, אחת בישיבה ושתיים בבית. אני מודה שלפעמים אני מרגיש שאני צריך השבת להיות בבית אחרי 3 שבועות שלא הייתי בבית, וככה יוצא שאני בסניף שבת רק פעם בחודש. עד כאן זה ההקדמה. אני יודע שזה נשמע לא נחמד להגיד את זה, אבל המד"ש שלי לא כזה מוצלח. כל דבר שהוא מנסה לעשות לא הולך לו, והוא לא מצליח להעביר פעולות בכלל. החניכים מעדיפים אותי, וזה מצב שלא כל כך נוח לשנינו. המד"ש שלי רוצה שאני יבוא יותר שבתות לסניף, והוא אומר שהוא מרגיש לבד בהדרכה. כל זה סבבה ואפילו לא כזה יוצא דופן. הבעיה שלי היא שגם אני מרגיש לבד בהדרכה, אני מרגיש לבד גם כשהוא כן נמצא, כי הוא פשוט לא מצליח לעשות כלום. הוא לא מצליח לדבר מול החניכים, הוא לא מצליח לנהל משחק, הוא לא מצליח לאסוף את החניכים, וכו''. חשוב לי לציין שאני ממש לא נוטר לו טינה על זה ובשום פנים ואופן אני לא כועס עליו. הוא חבר שלי גם מחוץ להדרכה ואני מאוד אוהב אותו, אבל במעמד מול החניכים אני פשוט מרגיש לבד. אני לא חושב שהוא לא מתאמץ מספיק, אפילו להפך. הוא מתאמץ המון, אבל אני חושב שחסר לו את מה שצריך כדי להיות מדריך. בעקבות עצה של מדריכה שאני מכיר עשינו שיחה של "מה מפריע לנו אחד בשני", כדי שנוכל לתקן ולתפקד טוב יותר כצוות. הוא אמר שהוא מרגיש שהוא לבד כי אני לא מגיע. אני שתקתי. לא ידעתי איך להגיד לו שאני מרגיש לבד, כי זה לא שהוא לא משקיע מספיק. פשוט חסר לו הכישרון. חוץ מזה, אני חושב שאם אני יגיע הרבה אז אני יאפיל עליו ואז הוא ירגיש אפילו יותר גרוע, אז אני חושב שזה דווקא טוב שלפחות בשבתות יש לו זמן עם החניכים, בלעדי. אם איבדת אותי, אני ינסה לסכם את כל זה ל10 משפטים. 1. אני מדריך חוץ, בפנימיה. 2. המד"ש שלי מרגיש לבד 3.החניכים שלי מעדיפים אותי (וזה לא אגו, אפשר לראות את זה בכל מקרה שצריך לבחור אני או הוא כגון (ליווי לבתים, משחקים, קבוצות, אסיפת עצים וכו'') 4. אני מרגיש לבד בהדרכה, המד"ש שלי לא עושה שום דבר חוץ מלהיות שם (ואני לא כועס על זה!) 5. המד"ש שלי רוצה שאני אגיע יותר 6. אם אני אגיע יותר, אני חושש שזה יאפיל עליו 7. הוא לא מודע לזה שאני מרגיש לבד מול החניכים 8. אני חושב שזה טוב שאני לא מגיע כל כך הרבה שבתות, כי זה נותן לו הזדמנות להיות עם החניכים בלי שהתשומת לב שלהם תהיה מופנת אלי 9. אני לא יודע איך להגיד לו שאני מרגיש לבד, ואני לא יודע איך להסביר לו שזה שאני לא מגיע זה לטובתו 10. זה לא שהוא לא מתאמץ, פשוט אין לו את זה. לכן אני גם לא בטוח שכדאי בכלל לדבר איתו על זה, כי אני לא יודע אם זה משהו שהוא יכול בכלל לעשות משהו כדי להשתפר בו. אני ישמח אם תוכל לייעץ לי מה לעשות איתו ועם החניכים... להגיע יותר? להגיע פחות? אם להגיע פחות, איך לגרום לו להפסיק להגיד לי לבוא יותר? לדבר איתו על זה שאני מרגיש לבד? לשתוק אולי, זה לא קצת מוגזם? אם כן, איך לדבר איתו על זה? וכו''... תודה. נ.ב: סליחה על החפירה הממש ממש ארוכה, אבל זה באמת נושא שחשוב לי ויושב עלי כבר די הרבה זמן... תודה :)
שלום וברכה:
ראשית אני רוצה לברך אותך על ההשקעה העצומה - הדרכת חוץ זה אחד האתגרים הקשים והמורכבים ביותר שיש.
ורק מדריכים מאוד מיוחדים עם אמונה חזקה בעשיה ובחשיבותה מצליחים להתמיד בה ולהצליח.
אחלק את תשובתי לשני חלקים:
1. מה שנוגע להתמודדות עם המד"ש שלך.
2. מה שקשור לעשיה שלך ולקשיים שלך.
לגבי המד"ש שלך - ברמה האישית מעטים האנשים שהם נעדרי כישרון הדרכתי בכלל. ההדרכה היא לא רק יכולת בהעברת מסרים ומתודות, היא כולל גם גיבוש קבוצה, ובמיוחד יצירת קשר אישי עם החניכים. רוב האנשים ניחנים ברמה זו או אחרת בכל הכישורים האלו, מי יותר ומי פחות.
צריך לעזור למד"ש שלך לגלות את הצדדים החזקים שלו בתחום ההדרכה ולהשתמש בהם על מנת להתחבר לחניכים ולהוות גורם משמעותי עבורם.
את זה אתה יכול לעשות בשיחה איתו, אפשר להפנות אותו אלי, ובעיקר רצוי לערב פה את הקומונר שזה עיקר תפקידו.
לגבי התיאום פעילות שלך ושל המד"ש שלך - חלוקת זמני הפעולות, ומה עושה כל אחד בכל זמן נתון, ותחושת הבדידות שכל אחד ממכם מרגיש כלפי האחר. גם זה הקומונר צריך להיות הגורם שאיתו מומלץ לברר את הדבר.
לגבי התלבטות אם הנוכחות שלך לא תאפיל על המד"ש שלך - זה לא אמור להיות השיקול שלך - אתה צריך להתמקד בשני דברים:
1. מה טובת השבט שלך. 2. ואיך אתה יכול לתת את כל מה שאתה יכול למען השבט.
המשמעות של מד"ש זה לא שכל אחד עושה חצי עבוד. אלא שכל אחד נותן את כל כולו למען השבט. ואני בטוח שאם תנהג ככה, ההתלהבות שלך תסחוף את המד"ש שלך להשקיע יותר, וגם אם לא, זה לא שיקולך. אתה את שלך תעשה.
לגבי ההתמודדות שלך:
הקושי הראשון אותו העלית זה הקושי להגיע לפעילויות בסניף בשבתות ובאמצע שבוע מכיוון שאתה מדריך חוץ.
זה באמת אתגר מאוד גדול - יש מספר דרכי התמודדות מומלצים:
1. קודם כל לחזק את הקשר האישי עם החניכים. אם זה בשיחות טלפון (אפילו סתם מה נשמע התגעגעתי), כשאתה כבר נמצא שבת, ללוות את החניכים בסוף הפעולה ולדבר איתם, אפשר שתתארח אצלם בארוחות כל ארוחה אצל חניך אחר, כך תתחבר אליהם יותר, לקפוץ לבקר אותם בבתי ספר שלהם ועוד. ככול שהקשר האישי שלך עם החניכים יגדל, ההשפעה (וגם ההנאה ותחושת החשיבות שלך מהעשיה שלך בשבט) שלך עליהים תהיה גדולה יותר.
בכלל קשר אישי הדוק עם החניכים זה הבסיס של הדרכה טובה.
2. לגבי הגעה לסניף - אתה צריך לשאוף תמיד להגיע לחניכים כמה שיותר. כמובן כשיש מציאות כמו זמן ארוך שלא היית בבית או כשהישיבה לא משחררת. ברור שאתה לא נדרש לוותר על הכל למען הסניף.
אבל כל זמן שיש לך אפשרות אתה צריך לשאוף להגיע לסניף.
בנוסף אם לא תמיד מתאפשר לך להגיע בימי שלישי ושבת - חשוב למצוא זמנים אחרים כתחליף בהם אתה תוכל לפגוש את החניכים.
למשל במוצאי שבת, ימי חמישי בערב, ימי שישי. או בתקופה של חופשים מהלימודים. בקיצור לעשות הכל בכדי להגיע ולהיות נוכח בצורה משמעותית בסניף.
וכשאתה כבר נמצא בסניף תשתדל שהפעילות שלך תהיה מושקעת אפקטיבית משמעותית ולא פחות חשוב חוויתית ומהנה כזו שתצרב לחניכים לפחות עד לפעולה הבאה שתעשה להם.
חזק ואמץ.
ותמיד תוכל לפנות אלי בטלפון או אפילו לקבוע פגישה איתך ועם המד"ש שלך ונחשוב יחד איך תוכלו להיבנות יחד.
בצפייה לבניין אריאל
דביר עמיאור
כ"א אייר ה'תשע''ה הוסף תגובה
| | חידוש האמון במדריכותכ"ו ניסן ה'תשע''ה | שלום אני מדריכה של שבט גלעד קצת יותר מחצי שנה, המצב של השבט בעייתי, אני המדריכה הרביעית שהתחלפה להן בתוך שנה אחת, לא באשמתן כי הן בנות מקסימות בסה"כ. בגלל כל החילופים נכנסתי לשבט של 4 בנות והגדלתי אות לגודל הראשוני בחזרה (כרגע המספר עומד על 16 ב"ה) אבל, בגלל החילופים ובגלל שלפני לא באמת באמת השקיעו בבנות, הן לא מתחברות אלי כלל ומאוד מרחיקות...ניסיתי לפתח קשר אישי המון ואני זוכרת עד כמה הוא משמעותי, אבל הן לא מוכנות בכלל לשמוע... כשאני מתחילה שיחה יותר רצינית הן יענו רק כן, לא ובסדר... בלי קשר למה שאני אומרת איך אני באמת יכולה לגרום להן להפתח? אני יודעת על בנות שמאוד צריכות את הקשר הזה... תודה:)מדריכה יקרה שלום,
הצבעת יפה על הסיבה למצב: ארבע מדריכות בשנה.
קשר עם מדריכה הוא אף פעם לא דבר פשוט ומובן מאליו; וכשמתחלפות ארבע מדריכות בשנה, קשה הרבה יותר לתת אמון במדריכה החדשה.
בלב מקנן חשש, שאולי גם היא תעזוב אותנו עוד מעט?
קשה לבנות מחדש את האמון עם החניכות.
הגידול המשמעותי בנוכחות השבטית חשוב מאוד ומצביע על כך שהשבט חשוב לחניכות!
חשוב לא להתייאש; להמשיך לנסות ליצור את הקשר, להמשיך להראות שאכפת לך. להמשיך להתעניין ולשאול גם כשהן מייבשות, כן לא בסדר וסבבה.
כדאי לנסות להשקיע במישור האישי; אחת אחת, לאו דווקא במסגרת של השבט: בבית כנסת, בכיתה שלהן, אחרי הצהריים או סתם בטלפון. "היית חסרה לי בפעולה" לחניכה שלא הגיעה, רצוי אפילו לערוך לעצמך רישום קליל מי הגיעה ומי לא- לא כדי לכעוס על מי שלא הגיעה כמובן, אלא כדי שתוכלי לבוא לחניכה ולהגיד לה "שמתי לב שלא היית בסניף בשבוע וחצי האחרונים, את חסרה לי. קרה משהו שבגללו את לא מגיעה?". זה מוכיח לחניכות שאכפת לך, שהם חשובות לך- ובונה להם את האמון.
כדאי גם ליצור חוויות שבטיות מעבר לפעולות שלישי שבת; החוויות היוצאות מהשגרה יוצרות בדיחות פנימיות שהופכות את השבט כולו מקבוצת בודדים לשבט מגובש, וממילא את- המדריכה- חלק מהגיבוש הזה.
בהצלחה רבה רבה!
תמשיכי להאמין ולנסות.
כ"ו ניסן ה'תשע''ה הוסף תגובה
| | איך לעודד רגישות ואכפתיות בחניכות?ד' ניסן ה'תשע''ה | חניכות שלי ממש ציניות, הם פשוט שקועות בעצמם ולא שמות לב לסביבה שלהם... זה מתסכל חוסר הרגישות שלהם וזה יוצר אווירה שלילית מה עושים??שלום לך.
קודם כל אני רוצה להתחיל בבשורות הטובות: חניכות שלך מותאמות ביותר לגילן!! כיתה ח' זה הזמן האופייני ביותר לציניות ואגואיזם. הם הופכות להיות מילדות קטנות שהמבוגרים דואגים להם- לנערות בוגרות, שמודעות לעצמן ושקועות בעצמן ובפיתוח האישי שלהן.
אז מה, זה חייב להיות ככה? אין מה לעשות?
ברור שלא.
ברור שזה מתסכל נורא, שבט שלם חסר רגישות, זה אווירה שלילית מאוד. זה לא שבט- זה קבוצת פרטים.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כל- זה שתהיי מודעת לזה שזה אופייני ומותאם לגיל, יפחית את התסכול שלך- וממילא החניכות ירגישו שדר חיובי ממך שישפיע על האווירה הטובה בשבט.
מעבר לזה, אפשר, כדאי ורצוי להרבות בפעילויות 'יציאה לחברה'- פעילויות שמעודדות רגישות והשקעה באחר- אך מצד שני, יש להקפיד שהפעילויות יאפשרו לכל בת ובת בשבט להביא את האני שלה לידי ביטוי.
למשל- אירגון בת מצווה לנערה נזקקת מאפשר לאחת להכין עוגה מיוחדת, לאחרת לגייס כספים, השלישית מביאה את האני שלה בצד הלוגיסטי של האירגון וכו', הרביעית המוזיקלית מתמנה להיות די ג'י, וכן הלאה.
רעיון נוסף שמקפיץ את השבט בטירוף- לעשות סרט. כן, ממש סרט. לכתוב תסריט [אפשר ורצוי- שתבחרי את בעצמך נקודות בעיתיות בשבט שאת רוצה שישימו לב אליהם, ואז לשבט לכתוב את התסריט עם שתים-שלוש בנות שיהיו 'וועדת טקסט', כשאת מכוונת אותם לכתוב תסריט על הבעיות שבחרת שקיימות בשבט..], לחלק תפקידים, לצלם- רצוי וכדאי לצלם בכמה וכמה הזדמנויות, כדי שבטוח כ-ל הבנות בשבט יופיעו בסרט. [אפשר למנף את זה לעידוד יציאה למפעל תנועתי- למשל אם את בוחרת לצלם חלק במחנה, זה מעודד יותר חניכות לצאת למחנה.. אבל חשוב לצלם גם חלק בבית ובהזדמנויות אחרות כמובן] לערוך בתוכנה ביתית- ואז לכנס את כולן לערב הקרנת הבכורה, שבסופן מקבלת כל חניכה דיסק עם עותק של הסרט השבטי בו היא מופיעה ולוקחת חלק..
אפשר לחשוב על עוד המון רעיונות שבטיים ומגבשים, שמאפשרים לכל אחת להביא את עצמה.
שיהיה בהצלחה רבה!!
ד' ניסן ה'תשע''ה הוסף תגובה
| | קשר אישיב' ניסן ה'תשע''ה | אני מדריכה את כיתה ח'' כבר שש חודשים.. אחד הדברים שממש חשובים לי זה קשר אישי עם חניכות.. אבל אני לא מצליחה וזה ממש מתסכל.. הם מתפדחות ממני ולא רוצות לשתף... למשל יש חניכה שכבר לא באה לסניף מלא זמן ושלחתי לה סמס- הי:) מה נשמע? מלא זמן לא באת לסניף הכל טוב? והיא אמרה כן הכל סבבה אבל אני מרגישה שהיא מסתירה! איך אפשר לגרום לה להיות כנה ולשתף בלי שאני אהיה יותר מידי חופרת ומנדנדת ובכללי גם לשאר השבט.. לא רוצה להיות נודניקית וחופרת כי אז הם רק מסתתרות עוד יותר...מדריכה יקרה שלום.
קודם כל אני רוצה לציין שנשמע מהשאלה שלך שאת מדריכה מסורה ומשקיעה! אכפת לך מהחניכות ואת רגישה לחיים שלהם.
כיתה ח' זה גיל לא פשוט.
בנות רבות בכיתה ח' מבולבלות מאוד, בעיקר ביחס ל'אנשי סמכות משמעותיים' ובמקרה שלנו- ביחס למדריכה: מצד אחד, קשר עם מדריכה משמעותי מאוד לבנות בגיל זה, ומצד שני- הן מרגישות פעמים רבות לא ראויות ליחס הזה, או כמו שהגדרת- מתפדחות מאוד, וממילא רוצות מאוד לשתף אך לא מסוגלות.
אני רוצה להגיד לך שגם אם החניכה אמרה כן, הכל סבבה, ואת מרגישה שהיא מסתירה- אני בטוחה!! שעצם ההודעה ששלחת הייתה לה משמעותית מאוד. מאוד! גם אם היא התפדחה, עמוק בלב נתת לה להרגיש משמעותית לשבט, שמת לב להעדרותה, וזה הרגשה שמעצימה מאוד את החניכה. אני בטוחה שהיא תזכור לך את זה.
הכיוון שהתחלת בו הוא מעולה: שימת לב לפרטים הקטנים של החניכות ויחס אישי- הם אלה שבונים את הקשר.
כנות, אמון וקשר זה תהליך ארוך שצריך לבנות, בסבלנות; אין 'נוסחת קסם' שעושה את זה. את נשמעת לגמרי בכיוון הנכון להגיע לשם.
חשוב לא להתייאש מהדרך הארוכה, לא לוותר ולהמשיך לשים לב לדברים הקטנים והמשמעותיים לבנות.
דרך טוה ויפה לבניית קשר אישי היא לעשות משהו כייפי לבד עם כל אחת. את מיידעת את השבט שכל אחת תחשוב מה היא רוצה לעשות איתך לבד ותקבעו זמן. כמובן, זה מאוד תלוי אופי של החניכה- חלק מהחניכות יקפצו על הרעיון ויתלהבו, חלק מהחניכות לא ימצאו רעיון, וחלק יתפדחו ויתביישו לקבוע איתך.. לכן חשוב לעקוב אחרי זה וליזום לבד את הפעילות עם החניכות היותר ביישניות או עם מי שלא פנתה..
זה יכול להיות טיול לקניון, למידה למבחן, אפייה, יצירה משותפת, אפילו להצטרף לחניכה כשהיא שומרת על אחים שלה בגינה ומשתעממת..
לא להאמין איך זה משפיע על הקשר עם החניכה!! כשנפגשים אחד על אחד, בתפאורה אחרת, באווירה אחרת, ועושים משהו כיף ומהנה ביחד- כל הקשר מקבל פתאום זווית שונה.
אני רוצה לחזק את ידייך- אני בטוחה שחניכות שלך זכו שיש להם מדריכה כמוך!!
בהצלחה רבה רבה
ב' ניסן ה'תשע''ה הוסף תגובה
| | חילופי מדריכותכ"ה אדר ה'תשע''ה | היי.. אני מדריכת שבט דביר וישלי כמה חניכות שכל פעולה כמעט עושות השוואה בין המדשי"ת ואני לבין המדריכות הקודמות שלהן.. זה ממש מפריע לי.. מה אני יכולה לעשות כדי למנוע זאת??מדריכה יקרה שלום.
זה מפריע לך ובצדק! זה לא נעים להרגיש שאנחנו מושווים ו'מתחרים' מול מישהו אחר, מה גם שלרוב המדריכות הקודמות תמיד יהיו ביתרון- אפילו אם בזמן ההדרכה השבט לא ממש הסתדר איתן, אחרי העזיבה שוכחים את הקשיים מול המדריכה הקודמת וזוכרים את הדברים הטובים..
זה לא פשוט ולא נעים.
צריך לזכור שגם השבט עובר חוויה לא פשוטה: הוא נפרד ממדריכה מוכרת ומתמודד עם החדש והלא מוכר. שינויים הם עניין מבלבל..
לשינוי כזה ישנם מספר דרכי התמודדות מצד השבט. הנפוצה בהם יכולה להיות השוואה למדריכה הקודמת, העצמה של הדברים הטובים שהיו איתה, ומתוקף זה- קושי לקבל אותך, המדריכה החדשה.
דרכי ההתמודדות שלך ושל המד"שית צריכות להיות מקבילות: מצד אחד- לקבל את הקושי שלהן; להתעניין בחוויתיהן עם המדריכה הקודמת, לאפשר להן לעבד את הפרידה ולהתמודד- ומהצד השני, במקביל, להבהיר להם כי אתן מדריכות אחרות ושונות; אתן עושות דברים שונה מהמדריכות הישנות. לפעמים זה יהיה פחות כיף, אבל בטוח לפעמים זה יהיה גם יותר כיף- ולכן כדאי לשבט לנסות, להפתח ולהכיר דברים חדשים.
אפשר וכדאי לעשות פעולה או כמה סביב התמודדות עם שינויים; אני ממליצה על הספר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" של ד"ר סוס- ספר חמוד עם ציורים מקסימים, במסווה של ספר ילדים ובכתיבה אופיינית לד"ר סוס, המדבר על כמה חשוב להפתח לשינויים חדשים.
והכי חשוב- לנשום עמוק ולתת לזמן לעשות את שלו..
בהצלחה גדולה!!
כ"ה אדר ה'תשע''ה הוסף תגובה
| |
|
שאלו שאלותיכם
מיין לפי שאלות עדכניות
מיין לפי נושאים
