כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

לעניות דעתי הקובעת / למה מי אתה?

תקציר

הציבור הדתי- כרוניקה של פחדים ופספוסים ובעיית זיהוי עצמי"
 דתיים, חרדים, חילונים, מסורתיים ועוד הגדרות רבות ומגוונות נמצאות ברפרטואר של מגזרי ישראל. השנה למדתי על כל אלה במסגרת שיעורי אזרחות (יחסי דת ומדינה, אם את מישהו זה ממש מעניין).

 

תוך כדי שיעור חשבתי לעצמי על מצבו של הציבור שלנו ושאלתי את עצמי שאלה אחת שאני חושב שהיא מאוד משמעותית ואף גורלית לציבור שלנו. השאלה שלי הייתה: מדוע אנחנו מוותרים כל כך מהר על החלטות ועקרונות שלנו מפני כל מיני לחצים - פנימיים וחיצוניים? מדוע אנחנו עוזבים כ"כ מהר עניין שחשוב לנו רק כי מישהו אמר לנו משהו?

האמת, אנחנו די מפחדים.

 

כן, אנחנו חוששים מהכול - מהקצנה דתית ומבריחה לחילון. אנחנו מפחדים פוליטית ואנחנו מפחדים להגיע לעמדות מפתח ולקבל אחריות.

 

אך הפחד הגדול ביותר שלנו הוא להיות מי שאנחנו, גם ובמיוחד כאשר הצד שלנו הוא לא הפופולארי והקל ביותר להסבר.

 

הפחד הזה להיות מי שאנחנו גורם לנו להיסחף לקיצוניות מכל הכיוונים ומונע מאתנו את היכולת להגיע לאיחוד. הדוגמה הטובה והנוחה ביותר נמצאת בכנסת. הציבור שלנו קיבל בסה"כ שבעה מנדטים (ולא נראה שזה בדרך להשתנות) ומתוכם ארבעה נמצאים בכלל באופוזיציה ויכולת השפעתם קטנה מאוד מלכתחילה. האם זהו כוחו של הציבור שלנו?! ידעתם שלפני כמה עשרות שנים בודדות היינו מפלגה עם 15 מנדטים? שרי החינוך, הרווחה והשיכון! להיכן נעלם הכוח שלנו?

 

גם בענייני תרבות אנחנו מרגישים חשש מזיהוי שלנו עם צדדים מסוימים. עם כל הכבוד לאייל גולן ו-'מי שמאמין', אני עדיין מחכה ליום שבו יגיע מתמודד דתי ל-'כוכב נולד' וישיר שם שירים דתיים (הגדרה עדינה לחסידי). במה נופלים שירים כמו 'עלה קטן', 'והיא שעמדה' ועוד, מהשירים שהמתמודדים הדתיים נוהגים לבצע? באיכות הווקאלית? במילים? במסר? האם אין זה הפחד מהזיהוי שלנו כמי שאנחנו והבריחה לשדות זרים? האם שם באמת יותר נכון וטוב?

 

עם הייחוד אבד גם האיחוד. אנחנו מפולגים בתוך עצמנו בכל עניין קטן. אני אחזור ברשותכם שוב לעניין של בחירות ולדוגמה הקלאסית. בשנת 1992 נערכו בחירות. רוב המנדטים הלכו לשמאל, הקולות - דווקא לימין. אך בשל מספר מפלגות ימין קטנות שלא הסכימו להתפשר ולהיכנס תחת כנפי מפלגה אחת מאחדת, מצאנו עצמנו תוך שנה עם הסכמי אוסלו. האם אנחנו רוצים זאת שוב?

 

הציבור שלנו חייב, לפני הכול, לעשות עם עצמו חשבון נפש עצמי של - מי אני? מה האידיאל שלי? במה כוחי?

 

כשדיברתי על הנושא הזה עם המדריך שלי בישיבה, הוא סיפר לי שהוא למד בקורס מסוים בפסיכולוגיה על 'זהות נגטיבית'. המונח הזה מציין תופעה בה אדם מגדיר את עצמו על פי מה הוא לא (דוגמא בדיונית - אני לא חרדי ולא חילוני). אני חושב שברגע שנדע מי אנחנו ולא מי אנחנו לא, נדע מהם העקרונות המשותפים לכולנו ועל מה ניתן להגיע לפשרה. נמצא קו מנחה שניתן יהיה לעשות התאמות סביבו.

 

לאחר שנעבור את השלב הזה נבין את העקרונות שלנו טוב יותר, ומתוך כך גם נדע לעמוד עליהם. מדוע שנפעל באופן מסוים אם החלטנו שלא זו דרכנו? מדוע ששוב ניתן לדברים לעבור לידנו, נרכין ראש ולא ננסה להשפיע? מדוע שכוח כל כך גדול ואיכותי לא ישלב כוחות בכדי לקדם את עצמו ואת הכלל?

 

אך עדיין כמובן צריך להיזהר, אנחנו עדיין לא יודעים הכול! בשביל להצליח אנחנו חייבים ללמוד מכל אחד תכונות ומעשים מועילים, לנהוג בענווה כלפי כל דעה ומיצגיה וודאי שלא להיגרר להרגשה של 'אנחנו הכי חכמים ויודעים הכול'.

 

אני באמת מאמין שאם כל אחד מאתנו יבין מי הוא ומה הוא מייצג, יעשה קל יותר ליצור חזית אחידה ומשותפת שתעזור לנו להגשים את כל האידיאלים המשותפים ולהצמיח מעצמנו אנשי הנהגה (פוליטית, ביטחונית, רבנית), מדע, רוח, צבא, תקשורת, משפט, רפואה ועוד, שיובילו בעתיד את עם ישראל.

itamaredel@gmail.com

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה לעניות דעתי הקובעת / למה מי אתה?: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
13 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. אפרת ליבי (כ"ב סיון ה'תשע''ב 19:31)
2. מוריה אדלר (כ"ח סיון ה'תשע''ב 01:34)
3. יונתן (ל' סיון ה'תשע''ב 13:11)

עוד בגיליון סיוון תשע"ג

עבור לתוכן העמוד