במקום שב"צ- רעיון לחג סוכות

תקציר

ארבעת המינים - רק ביום,
סוכה - גם בלילה. על מה ולמה?

במקום שב"צ- רעיון לחג סוכות

בס"ד

עין פקוחה לטוב

בשתי מצוות ייחודיות מתעטר חג הסוכות: ישיבה בסוכה ונטילת ארבעה מיני צמחים. שתי המצוות נוהגות בשבעת ימי החג, אם כי נטילת ארבעת המינים הינה רק בימים ולא בלילות, ואילו הישיבה בסוכה נוהגת בימים ובלילות. יתרה מזו – חלק משמעותי מהמצווה הינו השינה בסוכה, הנעשית לרוב בחלק הלילי של ימי החג.

מה ההבדל? ומה נלמד מכך לשאר ימות השנה?

נציע כיוון.

סוכה וארץ ישראל

מה צריך לעשות כדי לשבת בסוכה? לא הרבה. פשוט להיכנס ולהיות שם, תחת הסכך, אפילו בלי לעשות פעולה מסויימת. אמנם יש פעולות – כאכילה ושינה – שמצווה עלינו לעשות דווקא בתוך הסוכה, אך מהות המצווה היא עצם השהיה, המגורים בה.

דבר דומה קיים גם במצוות יישוב הארץ. בכיבוש ארץ ישראל ובפיתוחה יש מצווה, אבל ישנה מצווה גם בעצם המגורים בארץ הקודש. פשוט להיות במקום הזה, בו שורה שכינה.

ואמונתך בלילות

הישיבה בסוכה מסמלת את הימצאותנו תחת השגחת ה' התמידית, שניכרה בצורה מודגשת ביציאת מצרים, בענני הכבוד שחופפו על העם הפוסע בין חולות המדבר, ושהגנו עליו מסכנות שונות. "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ההשגחה הזו ליוותה, מלווה ותמשיך ללוות אותנו בכל רגע ורגע, גם בלילות, בזמנים החשוכים שנדמה בהם שאין תקווה, שלא ברור להיכן יש ללכת ושמי יודע מהיכן תגיח הפגיעה הבאה. באותם זמנים ההשגחה מאפשרת למפגעים השונים יד חופשית יותר, אולם הכל מדוד ומדויק. הם לא יוכלו לפגוע כמלוא נימה מעבר למה שהותר להם על פי מה שראתה ההשגחה למתאים ולנכון (בכדי לעורר, לכפר וכד').

וכמו בסיפור הידוע על האדם שחלם על זוג עקבות אחד בחול בזמנים הקשים של חייו (סיפור חזק אך בעייתי קצת, לדעתי, שכן הוא מגשים את הבורא לדמות בעלת עקבות הנראות בחול החוף), עיקר ההשגחה הינו דווקא בזמנים הקשים. כשהאדם הולך לישון ואין לו כח ויכולת לשמור על עצמו. דווקא אז הוא מוגן על ידי החופה הסוככת עליו מעל. כמו כן, גם באכילה – הפעולה הנוגעת בצדדים החומריים בחיים, העלולים למשוך את האדם מהקדושה החוצה – יש מצווה לעשותה בסוכה, שכן גם שם נצרכת שמירה אלוקית שהנגיעה בחומר לא תשאב אותנו אליו אלא תרומם אותנו ואותו למקור הכל.

הבוקר אור

לעומת הישיבה – ההימצאות – בסוכה, בנטילת ארבעת המינים המצווה כרוכה בעשייה פיזית. עלינו לקחת ארבעה מינים וליטול אותם. נטילה זו קשורה בטבורה לשמחה: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלוקיכם".

את השמחה הטבעית על היבול המבורך, קושרת התורה למי ששלח את ברכתו והצמיח את היבול על ידי לקיחת פרי הדור וענפים רעננים וכיוונם לכל רוחות העולם, כולל מעלה ומטה. כאומרים: כל הברכה הקיימת פה, כולה קשורה לאדון כל.

השמחה הינה בזמן של ההארה, כשהכל ברור, כשמגיע זמן האסיף של היבול בו השקענו, כשרואים שכר לפעולתנו.ההודאה מתאימה לזמן הזה. גם בזמנים "של לילה" יש על מה להודות, אבל ההודאה הטבעית היא בזמנים "של יום". לכן, אגב, "טוב להודות לה'" נאמר ב"מזמור שיר ליום השבת" – כשנגמר סיבוב שלם, כשהגיע היום השביעי והמסכם, כשרואים להיכן הכל הוביל ושהטובה שהיתה מטרת הכל כבר מופיעה בשטח. כשהרשעים שפרחו כמו עשב, הושמדו עדי עד.

אם ננסה לסכם את עניין הישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים ככלל קצר שנוכל ליטול אותו איתונ לשאר ימות השנה, ולחסות בצילו בכל הזמנים, נוכל לומר שמצד אחד, תמיד תמיד נמצאת בתוכנו האמונה והידיעה שה' משגיח עלינו, ומצד שני, כשהדבר נגלה לעין, יש מקום גם להביע את ההודאה והשמחה על כך.

 

  קובץ להורדה ולהדפסה
עבור לתוכן העמוד