פול והרכבת

ד' אב ה'תשע''ב

בס"ד

 

פול והרכבת / י.ו.

 

 

פול קם משנתו על מיטתו הנוקשה. מישהו טלטלו בגסות כדי להעירו. זה היה חבר ג'יימס שדיבר עם מישהו מהמיטה הסמוכה.

"מה אתה אומר?" שאל ג'יימס, "באים היום הורים לבית היתומים לבחור ילד?"

"כן", ענה הקול, "מספרים שהאיש הוא חנווני, אשתו תופרת בבית ויש להם כלב קטן".

כשהתרומם בעל הקול ראה פול שזה טום שאמר: "כדאי שלא נאחר לארוחת הבוקר. האדון ג'ורג' עצבני היום".

"כמו כל יום שצריך לעשות רושם על אורחים" פלט פול.

כשהגיעו לחדר האוכל סמוקי פנים, ג'ורג' מנהל בית היתומים קם במהירות מפתיעה יחסית לגילו ולמשקלו ושאל בקול שקט: "מה אתם חושבים שאתם מאחרים דווקא היום כשצריכים לבוא אורחים?" "והנה הוא אימת את מה שאמרתי" חשב פול.

 

כשהגיעו ההורים האפשריים לחצר בכרכרה, ראה פול שאלו בדיוק ההורים שעליהם חלם.

הם לא נראו מגונדרים ומעודנים מדיי שלא ירשו להיכנס בנעליים עם מעט בוץ לבית ולא המוניים מדיי שלוקחים אותו בתור סוס עבודה, אלא בדיוק לטעמו.

כשהזוג עבר ליד שורת הילדים הנרגשים, ליטפה האישה את ראשו של פול. רעד נעים חלף בגופו ומחשבה נעימה חלפה בראשו: "הם רוצים בי". המחשבה רוממה את רוחו.

 

כשרצו לשחק במגרש הגניב מבט אל עבר בני הזוג, אך הם כבר היו שקועים בשיחה עם האדון ג'ורג'. אחרי ארוחת הצהריים כשהציעו את המיטות ראה פול שג'יימס אורז את בגדיו.

פול שאלו: "למה אתה אורז את בגדיך?" ג'יימס ענה: "חכה ותראה".

בימים שבאו אורחים כינס האדון ג'ורג' את כולם והזוג הודיעו את מי הם יאמצו. הפעם טקס זה היה מרגש במיוחד בעבור פול. הוא היה כמעט בטוח שהם יבחרו בו. פול עמד בשורה עם כל הילדים כשלידו ג'יימס וטום חבריו. הוא הסתכל על הגבירה ולפתע היא חייכה לכיוונו. לא יכול להיות רמז יותר עבה, "אני אצא מפה בעוד מספר דקות ואנפנף בידי לילדים המסכנים שנשארו בבית היתומים" חשב פול בליבו. "הילד שאותו נאמץ הוא", אמר החנווני "הוא...", פול קיווה בכל לבו שזה הוא.

"ג'יימס", אמר החנווני.

ג'יימס רץ לכיוון הוריו החדשים. פול רצה לרוץ למיטתו לבכות שם אך ג'יימס בא בפנים זחוחות וחיבקו חיבוק חזק. "אתגעגע אליך", לחש פול.

בלילה פול העיר בשקט את טום ולחש: "אני הולך מפה. אני לא מתכוון להיות כלוא כל חיי בבית היתומים. אני רוצה להכיר את העולם!"

טום השיב: "מי יפרנס אותך בעיר? ובנוסף לזאת, אדון ג'ורג' יתקשר למשטרה להודיע שנעלמת ויחזירו אותך לבית היתומים".

"אתה צודק," ענה פול, "אני אשאר פה".

 

בחצות בדיוק, כששעון בית היתומים צלצל 12 פעמים קם פול ממיטתו, ארז בגדיו והחליף את הנמנמת בבגדיו הרגילים.

הוא קפץ מהחלון, וקיווה שרעש הנחיתה על הקרקע לא יעיר אף אחד משנתו. הוא התקדם בריצה לעבר הגדר, ואז שינה כיוון אל עבר שיח הערער וטיפס עליו.

כשדרך על אחד הענפים הענף נפל לאדמה בקול רעש גדול.

פול, שהיה תלוי בעזרת ידיו בלבד, ניסה לייצב את עצמו על השיח. הוא שמע את קול האדון ג'ורג' ששאל: "מי שם?" חתולה עברה בחצר. האדון ג'ורג' חשב שהחתולה עשתה את הרעש הזה ונכנס לביתו. פול נשם לרווחה, עלה משיח הערער אל הגדר וקפץ לרחוב.

 

כשהלך ברחוב חשב על הביקור בבית היתומים. אז נתחוור לו שהחיוך של הגבירה היה מכוון אל חברו ג'יימס. צער רב מילא את לבו. תחושה שאין אף אחד שרוצה בו בכל העולם. קור חדר לעצמותיו של פול מבעד למעיל. פול חיפש מקלט מפני הרוח והחל לחשוב בערגה על מיטתו בבית היתומים. "לא. לא אחזור למקום נוראי זה", אמר פול לעצמו. לצערו, טום לא ברח אתו למרות שכנועיו. גשם החל לרדת.

הגשם שטף את פול. פול רץ במהירות תר בעיניו אחר מקום מחסה. ברק הבריק. פול שמע רעם חזק.

הוא כבר לא יכול היה לעמוד על רגליו מרוב עייפות. הוא רק קיווה שהגשם ייפסק. ערפל ירד על הסמטה. פול גישש בידיו ונתקל בקיר.

לאורו של פנס רחוב שהבליח את הערפל הכבד, ראה מעליו שלט "תחנת רכבת". הוא הלך ונכנס לשם.

 

בתוך התחנה לא היה חום אך לפחות היה בידוד מהקור. פול התכרבל על ספסל שמצא. קולות חזקים העירו את פול משנתו. הוא התעורר כשרכבת עברה לידו ברעש. הוא קפץ בבהלה. כשנירגע פול קם מהספסל והחל לשוטט בתחנה. תוך כדי שיטוטיו עבר ליד משרד המנהל, ושמע אותו מדבר בטלפון: "מה? ילד בערך בן 10 עם שיער שחור ברח? בסדר, אודיע לשוטרים בתחנה...".

את המשך המשפט פול לא שמע.

הוא שעט קדימה, ללא כיוון מסוים – העיקר לברוח ממנהל התחנה, מאדון ג'ורג', מהכל.

הוא נשען על עמוד אחד והתנשף, כששמע ממערכת הכריזה שמעליו: "נער ברח מבית היתומים של האדון ג'ורג'. תיאור הנער: בן 10 בערך, בעל שיער שחור, עיניים חומות ובגדיו משופשפים מעט".

פול חשב להסתתר אך רעיון עלה במוחו.

הוא שם את תרמילו לידו והוריד את כובעו על ראשו כדי שלא יזהו אותו והתחזה לישן.

שוטרים החלו לבדוק בקפדנות כל עובר אורח, ולשאלו האם פגש בילד עם התיאור המתאים.

לפתע התקדם שוטר אל ילד שעמד בתחנה ושאלו אם ראה נער העונה לתאור המתאים.

דמו של פול קפא. זה היה ג'יימס. ג'יימס הכיר את צורת שכיבתו. ג'יימס סקר באיטיות את התחנה ואז נפל מבטו עליו. זיק של הכרה ניצת בעיניו. פול ראה את ג'יימס מצביע בדיוק לכיוון ההפוך.

פול קלט שמשוטר אחד הוא התחמק, אך השני עלול לתופסו.

פול התחיל ללכת בזהירות. הוא הסתכל בדאגה בשוטר שהתקרב אליו.

"ראית מישהו בעל שיער שחור?", שאל, "רגע, אתה לא...". פול החל בורח לכיוון הרכבת. דלתה עמדה להיסגר.

פול עצר לפניה, קול פנימי אמר לו: "עולה בלי לשלם, פול??".

פול השיב לקולו הפנימי: "אבל השוטר יתפוס אותי!". בעוד הוא מהרהר, הדלת נסגרה בפניו.

 

פול החליט לקפוץ על המוט האחורי של הרכבת. הוא הספיק רק בקושי לתפוס את המוט והרכבת החלה לנסוע. הוא חיפש מדרך לרגליו, כשמצא פתח את חלון הרכבת ונכנס לתוכה.

 

הוא התיישב מול זוג צעיר. הגבר שאלו: "מה אתה עושה פה? איך הגעת לכאן?". פול לא ידע למה, אבל הוא סמך על האיש הזה, וסיפר לו את סיפורו על הקימה בבוקר, על כמיהתו להורים, על הביקור. כשסיים,נשמע רחש צעדים מאחוריו. פול הסתובב באיטיות, וראה מולו את הכרטיסן שביקש: "כרטיס בבקשה!". האיש קם ואמר: "זה בסדר, הוא איתנו", ושלף שטר בשווי כרטיס נסיעה ושטר נוסף כדי שהכרטיסן "יעלים עין". בני הזוג המשיכו בשיחה עם פול, ובסיומה הוא הלך להסתובב בקרון על פי בקשתם.

 

כשחזר, הודיעו לו: "התרשמנו מאישיותך, אם אתה רוצה – אנחנו רוצים להיות הוריך". פול לא ידע את נפשו מרוב שמחה ואושר. כעבור יומיים בא פול אל בית היתומים על מנת לצאת ממנו, בזמן שהוריו החדשים סידרו עניינים עם האדון ג'ורג', הוא טייל בחצר ופגש את טום וחיבקו.

 

"אתגעגע אליך" לחש פול.

 

אהבתם? לא אהבתם?

אתם מוזמנים לדרג את הכתבה ולהשפיע!

 

רוצים שגם הסיפור שלכם ישתתף בתחרות?

שלחו אותו לIlanma89@gmail.com או מלאו את הטופס.

דרג את הכתבהדירוג כתבה פול והרכבת: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
59 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
סיפור מקסים!
רננה (כ"ה אב ה'תשע''ב 11:51)
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד