כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

דבר תורה - זכרנו בזיכרון טוב לפניך

תקציר

לקראת סיום ימי בין המיצרים
 

ימי בין המצרים, הם הימים של הזכירה הלאומית על חורבן ירושלים והמקדש.

 

ידועים דברי גדולי ישראל, היעב"ץ – ר' יעקב עמדין, המשך חכמה – ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק ועוד, ששכחת זכרון ירושלים גורמת לפורענות גדולה ח"ו. הם התלוננו על כך שבזמנם, יהודים הרגישו טוב בגלות, וכבר החלו לקרוא לערים בחו"ל בשם "ירושלים ד..." (למשל ירושלים דליטא). הרמח"ל בספרו מסילת ישרים מתאר את הנהגת ה"חסיד" שהוא מתאבל על חורבן ירושלים. על פי האר"י הקדוש, בימי בין המצרים יש להוסיף ולומר חלק מתיקון חצות את "תיקון רחל" בכל יום גם בחצות היום. וגם השולחן ערוך בפתיחת חלק אורח חיים מביא את ההלכה שיש לכל ירא שמים להתאונן על החורבן.

 

ולכאורה, יש מקום לשאול, מדוע כל כך חשוב להתאבל על חורבן ירושלים? האם לא עדיף לשמוח במה שיש ולצאת מן האבלות הנוהגת שנים רבות כל כך? והלא בגמרא נאמר שלאבל על קרובו אסור להתאבל יותר מדאי, ומי שמתאבל יותר מדאי אומר לו הקב"ה "אי אתה רחמן יותר ממני" ועלול חלילה לגרום פורענות, ומדוע על חורבן המקדש הדברים שונים?

 

שונה אבילות הרבים מאבלות היחיד. באבלות היחיד, הרגשת האבל היא גדולה וקשה, ישנו חשש שאדם מרוב צערו ינהג בצורה לא נכונה, ועל כן, אדרבה, יש ממנהגי האבילות הממתנים את ההרגשה, ומורים לנו את הדרך כיצד להתאבל בצורה נכונה ולא כמנהגי הגויים הקורחים קורחה בראשם ומתגודדים, לנו נאסר לעשות זאת שהרי "בנים אתם לה' אלקיכם...כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך". ואילו באבלות הכללית, אבלות של הרבים, מטרת מנהגי האבלות היא להיפך, לעורר אותנו וליטוע בנו את התחושה של החסרון. שהרי אנו עלולים בטעות לחשוב שהמציאות היא שגרתית ואין שום דבר חסר. מנהגי האבילות על חורבן בית המקדש הנוהגים כבר מאות רבות בשנים, גורמים לנו להבין שמשהו חסר לנו, שאפילו ה"עיקר חסר מן הספר" ואנחנו בצרה גדולה. כאן בדרך כלל אין חשש שאדם יטיח ראשו בקיר, החשש כאן הוא בדרך כלל הפוך, שאדם ישכח שבכלל צריך את בית המקדש. שהוא יתרגל למציאות החסרה כל כך ויחשוב אותה לאידיאלית, ועל כן הצורך החשוב כל כך, לזכור ולהתאבל על ירושלים במשך השנה כולה, ובצורה חזקה ביותר בימי בין המצרים.

 

כאשר מתעמקים בזכרון החורבן, ולא רק מזכירים את הדברים מן השפה ולחוץ, אז הדבר משפיע גם על ההסתכלות במה שנעשה עמנו בתקופתנו. חורבן חבלי ארץ ישראל שחרבו על ידי אחינו בני ישראל בדור שלנו, הם חלק מזכרון החורבן. זכרון ירושלים והצפיה לבנין המקדש בקרוב, מעמידים את כל מה שקורה בענייני ארץ ישראל כיום, לא רק כסוגיה פוליטית גרידא, אלא כחלק מתהליך הגאולה והבנין. ההסתכלות הזו מדרבנת אותנו לפעול, לעמוד על משמר ארצנו וערי אלקינו, והזכרון הזה הוא שגם נותן לנו כוח להתמודד עם המצבים המסובכים ביותר.

לא כמיואשים, לא כחוקות הגויים, אלא כעם קדוש, היודע שעין ה' על יראיו, ובעז"ה מי שרואה את החורבן ויודע להתאבל עליו, יראה במהרה את הבנין, בגאולה השלימה שתבוא בב"א.

 

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה דבר תורה - זכרנו בזיכרון טוב לפניך: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
6 מדרגים

עוד בגיליון תמוז-אב תשע"ב

עבור לתוכן העמוד