כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

לעניות דעתי הקובעת/ הרחבה ולא החרבה

 

נכנסים לארץ!

מתחילים לחרוש ולזרוע, חשים את רגבי האדמה, מכוננים את עפרה ומחכימים מאווירה.

מתחברים לבורא העולם ומתפללים לגשם.

לכאורה כשאנחנו חורשים וזורעים אנחנו עלולים לחשוב שכוחנו, זיעת אפינו וטבע העולם הם שפעלו את פעולתם ולא ה' פעל כל זאת.

ניתן להדחיק את המציאות האלוקית (מציאות ה') מחיי המעשה וניתן לקרבה.
ובפרט בארץ ישראל- "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה".

כשנכנסים לסוגיית ארץ ישראל צריך להיכנס אליה מתוך ענווה ומתוך הבנת גדולתה של הארץ- ארץ חמדה טובה ורחבה!

ארץ של רחבות! לא ארץ שניתן לצמצם לשיקולים ופילוסופיות פוליטיות ומדיניות- שיקולי רווח מול הפסד מדיני או דונמי.

לא ארץ שניתן לצמצם לתוך גדרות וסייגים. אלא ארץ שהשי"ת משרה בה תמיד שכינתו האין סופית גם כשאין עמ"י עליה {ועל אחת כמה וכמה כשהעם עליה- בתהליך גאולת ישראל, שיבת ציון ובניין ירושלים הנוכחי}- ואת האין סוף הזה לא ניתן לצמצם, וכשמצמצמים אותו צומחים רעות.

לא מסתכלים על א"י ככלי שרת, כלי שרת יהיו לנו במקדש בעז"ה ובהשתדלותנו. ארץ ישראל מתוקף היותה ארץ ישראל היא כלי שלנו לקבל שפע מה' ולא כלי שלנו לתת לו יתברך.
מהארץ אנחנו מקבלים את השפע של הקב"ה בכלים גשמיים: "והשיג להם דיש את בציר..." "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון..." "עייינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר...".
ביחסי הגומלין שבין כנסת ישראל לקב"ה הארץ היא כלי של הקב"ה לתת לנו ברכה עד בלי די ולא להפך, הקרבנות הם דרך שה' נתן לנו כדי שנוכל כביכול "להחזיר" לו אבל לא כן הארץ.

בהסכמי מאחזים בכלל ובהסכם האולפנא בפרט- אין התייחסות כלל לנושא ההרחבה בארץ. מתייחסים למצב לכאורה נתון, בו גוף כזה או אחר מעוניין בהריסה של שכונה/מאחז. לא מסתכלים מה קרה לפני כן- מה בעצם הוביל אותנו למצב בו אנו נתונים כעת.

המצב לפני כן היה מצב של צמצום. מצב בו כל ישוב סגר עצמו בגדרות פיזיות או תודעתיות ומנע מעצמו מלהתחבר למרחב. למעשה היישובים ביו"ש הפכו למעוזים צבאיים. מעין 'נקודות' בקרקע זרה אשר 'צירים' של אספלט או כורכר מחברים ביניהם. ההסתכלות הזו- לפיה כל ישוב חייב להיות מבוצר ושמור עם נשק קצר ונשק ארוך, שבמי"ם, גדרות חשמליות וכיתת כוננות היא הסתכלות שמשדרת- אנו זמניים כאן ונשמור על זמניותנו באמצעות כוחנו ועוצמת ידינו.

לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו! ועלינו להתנהג בהתאם.

לפני מספר חודשים יצא לי לתפוס טרמפים *מחוץ* לגדרות של אחד מישובי יו"ש. עצר לי לטרמפ הרבש"ץ של הישוב שדאג לשלומי ושאל האם יש לי נשק? "לפחות אקדח...", יען זהו "שטח עויין"... השטח עויין?! הזיתים שחיכו לנו 2000 שנה?! האדמה שלנו?! הם עויינים?! לאן הגענו?

שיטת ההסתגרות בגדרות וההתבצרות בבונקרים ובפילבוקסים אכן הוכיחה את הטרור הערבי!

בשעה שאנו בני הארץ והם הזרים-הכובשים יגורו הם בבונקרים ואנו נצעד בגאון!

יודע לעין כל כי הם הזמניים ואנו הניצחיים- עם הנצח על הארץ הזו!

הגיע הזמן לשנות את המגמה! ממגמת חורבן ונאומי בר אילן בניית רוואבי קמר ומדינה 'פלסטינית' להמשך אחיזתנו בכל מרחבי ארץ ישראל.

בחברון שלנו! בשכם שלנו! ביריחו שלנו! בעבר הירדן שלנו! בכל רגב ורגב! בכל חלק וחלק! בכל ארבע אמות של ארץ השם. לא עוד דיונים על הרס פה חורבן שם, 300 יחידות דיור פה חורבן שכונה והגליית תושביה שם!

רק עוד עוד ישובים! עוד מאחזים! עוד מרחבים! עוד הוספת אור! עוד הוספת צדק!

עוד הוספת אמונה!

לא להילחם בחושך באמצעות מקלות והצהרות לוחמניות אלא פשוט- להוסיף עוד אור והחושך ממילא יחלש ויעלם.

ב"ה זכיתי לקחת חלק בפעילויות של הקבוצות שלפני 4-5 שנים קצת אחרי חורבן חבל קטיף הרימו את נס ארץ ישראל בגאון והוציאו את עמ"י בנעריו, בבנותיו ובזקניו, בסנדלי השורש שלו ובנעלי הרדבק אל המרחבים!

וראו זה פלא- כנגד כל הסיכויים ועל אף טראומות הגירוש ,ו'תכנית ההתכנסות' שברקע עמ"י יצא בהמוניו והחל צועד על הטרשים במרחבים.

אין שום סיבה שזה לא יקרה היום כנגד כל המגנים והמלעיזים מבית ומחוץ.

חיזקו ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו!

ארץ ישראל ממשיכים ובגאון!!!

דרג את הכתבהדירוג כתבה לעניות דעתי הקובעת/ הרחבה ולא החרבה: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
7 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. יוני (ד' אלול ה'תשע''ב 12:16)
2. שפוי (ה' אלול ה'תשע''ב 03:21)
3. מוריה אדלר (ו' אלול ה'תשע''ב 02:15)

עוד בגיליון אלול תשע"ב

עבור לתוכן העמוד