כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

לך אל הנמלה, עצל!

 אני שונא נמלים.
הן תמיד גורמות לי להרגיש שולט. להרגיש עריץ אכזר.
הדרך שבה רק האצבע שלי יכולה לגרום להן לאבד את דרכן. צעד חסר זהירות והנה רצחתי כמה.
אני שונא נמלים.
שונא להרגיש מטופש כל כך כשאני מתענה מכך שבטעות הזזתי אחת ממרום גובהי.
הרי הן תמיד יהיו. תמיד ימשיכו. אף פעם לא יכנעו. כמה שנהיה חסרי זהירות.
כמה שאהיה חסר זהירות.
כאילו הן צוחקות עלי, ממה אתה מתרגש? אנחנו לא זקוקות לך. ילד קטן שחושב שהוא יכול להשפיע על העולם.

פעם הייתה לי חוות נמלים.
מין קופסאת זכוכית צרה שכזאת, מלאת חול. הנמלים היו יוצרות בה מחילות.
שנאתי אותה.
שנאתי את זה שהן פשוט המשיכו. לא הקימו מחאה גדולה על כליאתן, על ש"שיחקנו" בהן.
שנאתי איך שאבא חשב שזאת המתנה המושלמת ליום הולדתי ה8. שהוא עקב אחריהן בלהב שאפילו אני לא הצלחתי לזייף.
שנאתי איך שהייתי מתעורר בלילה ורואה את המושבה על השולחן.
זה היה כמו עולם קטן, שיכולתי להביט עליו מלמעלה. כמו אלוקים.
אולי אם לא הייתה לי את החווה הזאת, הייתי לומד לאהוב את אלוקים.

פעם למדתי ג'ודו במרכז תרבות בעיר הזאת. אני זוכר איך שהיינו נפגשים, כמה חברים מהשכונה לפני החוג ואז הולכים לשם ביחד.
אני זוכר איך שתמיד הם קיצרו דרך הדשא, ורק אני הלכתי על השביל בצד, כי פחדתי שארצח איזו נמלה תמימה. אחרי כמה זמן הם כבר לא שיתפו אותי בשיחות שלהם.
החוג דווקא היה נחמד. אהבתי את זה שהמדריך ניסה ליצור זוגות שווים שילחמו אחד בשני. הייתי הכי גרוע, אבל למי אכפת?
אהבתי להרגיש את הרוח בשיער שלי כשהילד הכמעט הכי גרוע בחוג הפיל אולי ל"אפון"
אהבתי להרגיש נשלט. לפעמים הצלחתי להכניע אותו. אהבתי גם את ההרגשה של הניצחון.
שנאתי את האהבה הזאת.

אתמול עברתי ליד מרכז התרבות. ראיתי שביל איפה שהיה פעם דשא.
התקרבתי לשם. פלטתי איזו קריאת התפעלות. ידיד שהלך איתי טפח לי על הגב ואמר בגיחוך "כוחה של התמדה!" והניף את ידו כאילו הוא מחזיק איזה לפיד.
אבל הוא פספס. אני יודע. זה לא השביל שהם רמסו כל שבוע בדרך לחוג.
אלה היו נימים קטנים ועדינים. מרצדים. נראים כמעט זזים בעצמם. נמלים שחורות, מהסוג שהיו במושבה שלי, הלכו בשורה עליזה מעט.

ואני יודע. אני יודע שמלמעלה זה נראה כמו השביל לגן עדן.
דרג את הכתבהדירוג כתבה לך אל הנמלה, עצל!: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
6 מדרגים

עוד בגיליון אלול תשע"ב

עבור לתוכן העמוד