כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

טור אישי- משקיף מבחוץ/שחקן חיזוק

 

הפקת לקחים ראשונה מאולימפיאדת לונדון 2012

שבועיים קשים עברו על נציגינו בלונדון. השייטים יצאו עם טעם מלוח, המתעמלים גילו שמישהו קיצר להם את הקורה, השחיינים עלו עם כובעים לא נכונים, ואלו עוד הספורטאים שהיו קרובים להצלחה. למעשה, העובדה שהכוכב הישראלי באולימפיאדת לונדון היה דווקא משה גרטל- שדר השחייה- אומרת הכול. עשרות רבות של מיליוני שקלים טבעו בחופי ויימות', ומדליה אחת לרפואה- אין.
מייד נשאלה השאלה בקרב טובי פרשננו- האם תמיד היה העם היהודי עם שמייצר יותר זוכי פרס נובל מזוכי מדליות אולימפיות? האם העם היהודי לא יודע לייצר אלופי ספורט? הרשו לי להגיד כי התשובה היא ממש לא. אם נחזור בזמן לתקופת קדם השואה, רק לפני שבעים שנה, נמצא כי מיתוס "יהדות השרירים" לא נוצר סתם. אטילה פטשאואר, אלפרד נקש, אגנס קלטי (חייה עד היום), הלנה מאייר, אדי האמל, גוליוס הירש ואווה סקיי אינם שמות של זוכים אולימפיים השנה, אלא המדובר בספורטאים יהודיים זוכים מדליות זהב אולימפיות בין השנים 1928-1936. חלק קטן מרשימה של עשרות רבות של ספורטאים בכירים, כולם יהודים!
תופעה זו מלמדת שלא נגרע כוחו של העם היהודי משאר העמים בתחום הספורטיבי. מכאן, שהסיבה האמיתית לכישלוננו היא לא אחרת מאשר המנטליות הישראלית. למעשה, אנחנו כמו הילד ההוא שמכיתה ב' עד כיתה י"ב אמא שלו שומעת בכל אסיפת הורים עד כמה יש לו פוטנציאל שהוא לא מממש. לא חבל? בסוף הוא יגמור ספורטאי...

לצערנו, התופעה הזו לא נשארת בגבולות הספורט. לפני כחודש זכיתי לסיים את חוק לימודי. אומנם אמא שלי טוענת שגמרתי אותו כבר בשני בספטמבר 2000, אבל כעת זה נגמר רשמית. לא אכחיש שברוב הזמן די נהניתי, אך לקראת סיום, לראשונה שמתי לב שאין במערכת החינוך בישראל את הרצון והשאיפה הכנה לקדם את תלמידי ישראל למצוינות ערכית ולימודית. הנתונים השנתיים על היותנו ממוקמים בין אנגולה לתאילנד במדד הציונים העולמי לא שיפרו את הרגשתי. גם הצניחה המפתיעה של ישראל במדד המדינות המתנדבות לא הותירה רושם טוב על עם הגמ"חים. למעשה, המקום היחידי הידוע לי שעוסק כיום בקידום תלמידים, הוא מכון וייצמן. זוהי בדיוק הבעיה- קידום לימודי משתייך באופן אסוציאטיבי למקום בו נמצאים גדולי החננות של דורנו, כנראה דוברי רוסית, שרואים אור יום רק בתערוכות רובוטים. לא ממש נשמע מזמין.

סימפטום הפוטנציאל המבוזבז חוזר כאן ובגדול. לא משנה אם הקידום הלימודי הוא בתחומי המתמטיקה והאנגלית מחד, או בלימודי הגמרא מאידך. האנמיות של המערכת בישראל לא מאפשרת לאף חלקה טובה להמשיך ולהתפתח, ולא רק בגלל מחירי המים.

כאמור, השנה גמרתי את לימודי בכיתה י"ב. אני רוצה לשתף אתכם באחד המיזמים שמתיימרים לנסות ולתקן את העוול. בישיבת דרכי נעם בה למדתי, נפתחה בשנה שעברה מגמת על באזרחות. כן, לא בפיזיקה ולא במחשבים אלא במקצוע האפור והמייגע הזה. במסגרת המגמה למדנו על מספר נושאים קריטיים למדינת ישראל: כלכלה, דת ומדינה ועוד. אופן הלימוד במגמה כלל הרבה יותר מאשר העברת שיעורים פרונטלית: נעזרנו בסיורים, הרצאות ודיונים בכיתה. כבר כיום אני יכול לראות את הרווח- כאשר מדברים על קיצוצים כלכליים ומשחקי תקציב, בוגרי המגמה מבינים בדיוק את מילות המפתח ואת המשחק הכלכלי, וזהו נכס עצום. הייתה זו הפעם הראשונה בה הרגשתי שקיבלתי משהו מעבר לממוצע, מעין אקסטרה אמיתית לחיים, כי אני בספק אם איזו אסימפטוטה או אינטגרל יקפצו עליי ברחוב. דא עקא, רק עשרות בודדות של בתי ספר מצאו לנכון להצטרף למגמה. ההפסד כולו שלהם.
אגב, אל תתנו לעובדה שבישראל יש 622 בחינות בגרות לבלבל אתכם- בחינת בגרות בסוסים ממש לא נחשבת קידום למידה. וכן, זה חמש יחידות- ממש כדאי.
דרוש כאן שינוי מהיר אך יסודי. חייבת להיות מערכת שתפקח על קידום תלמידים, על יצירתיות באופן הלימוד ועל השגיות. רק בדרך הזו נוכל לפלס את דרכנו אל עבר הטופ עשר- במקום שבו ניתן לחלום על מדליה.
ואולי, רק אולי, אפשר יהיה לשלב בין שני התחומים. מדוע שלא יבואו אריק זאבי, לי קורזיץ וחבריהם ויסבירו לתלמיד הישראלי את חשיבות המאמץ וההשקעה, את ערך הדבקות במטרה ואת הציונות שבוקעת ברגעי משבר? מי יודע, אולי בסוף נעמוד מעל הספרה 1 בפודיום ונשמיע לעולם כולו את התקווה, או שלפחות נזכור להביא את הנעליים לתחרות...

דרג את הכתבהדירוג כתבה טור אישי- משקיף מבחוץ/שחקן חיזוק: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
8 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. מדריכה (ח' אלול ה'תשע''ב 11:00)

עוד בגיליון אלול תשע"ב

עבור לתוכן העמוד