דבר תורה

היום ו' אלול יום פטירת הרב חנן פורת. במלאת שנתיים לפטירתו מצורף סיפור קצר של תרצה ביתו על אביה בימיו האחרונים (מתוך ההספד שלה).

" כשהרגשנו שהטיפול בבית החולים כבר לא נכון לך, עברנו איתך להוספיס בירושלים ,כתחנה בדרך הביתה.ערב לפני שהחזרנו אותך הביתה, אל ההר הטוב הזה, בערב ראש השנה, שרתי לך: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה', ולבקר בהיכלו".
ותמיד היית נוהג לשאול על הפסוק הזה "מה הרצון פה? לשבת דרך קבע בבית ה', או לבקר - ללכת ולחזור?" והיית עונה: "הרצון הוא לשבת בבית ה' דרך קבע, אבל להיות בתחושה תמידית של ביקור".
ובתום השיר, עיניך עצומות, ונראה שאתה בעולמות אחרים, שאלתי אותך, לא בציפייה שתענה, אלא כדרך שהנהגנו את עצמינו לדבר אליך, שאלתי: "נו אבא, מה עדיף "שבתי" או "לבקר"? ואתה פקחת את עיניך וענית בקול סדוק: "לחזות בנועם ה'".
אז אבא שלנו, יקר ומיוחד, אנחנו מקווים שאתה עכשיו מקיים בעצמך "לחזות בנועם ה'" ושאתה יושב בית ה' דרך קבע, אך בתחושה תמידית של התחדשות, של ביקור. "

ולוואי שנדע גם אנו, לחיות בחיינו את הגובה הזה, ומתוך כך להגביה את החיים, כאן על פני האדמה.
ונזכה ללמוד ולגדול מתוך דמותו.

עבור לתוכן העמוד