מבחינה מסוימת, חג הפסח הוא יוצא דופן מכל החגים. בעוד כל חג מביע את עניינו בזמנו המיוחד לו, עניינו של הפסח, יציאת מצרים, שזורה בכל מעגל השנה שלנו, וגם שאר החגים, למשל ר"ה וסוכות, הם בעצם זכר ליציאת מצרים.
צריך לשאול אם כן, מהי חשיבותה היתרה של יציאת מצרים שהיא מהווה את עמוד השדרה של מעגל השנה היהודי? הרי במבט ראשון היינו נוטים לחשוב שיש אירועים גדולים יותר, למשל מתן תורה. מדוע דווקא יציאת מצרים היא היא הארוע החשוב ביותר?
הנביא ירמיה אומר על יציאת מצרים: "...זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה." כלומר, יציאת מצרים היתה הבעת אמון של עם ישראל בקב"ה, עם ישראל החליט שהוא הולך עם ה'. אבל חשוב לזכור, ההחלטה החשובה הזאת, הבחירה הטובה הזאת של עם ישראל, לא נעשתה דווקא מתוך בחירה מודעת ומושכלת. להיפך, חכמינו מלמדים אותנו על מצבו הרוחני הירוד של עם ישראל באותה התקופה. הבחירה הזאת נעשתה מתוך הנקודה הכי פנימית שלנו, המקום שאינו מודע ואינו מבין כל כך באופן מוגדר, אבל חש קשר עצום לקב"ה. ניתן להבין אם כן, מדוע יציאת מצרים חשובה יותר מכל אירוע אחר, לא רק בגלל שהיא נובעת ממקום פנימי יותר, אלא גם בגלל שהיא כוללת בתוכה את שאר השלבים. ה"נעשה ונשמע" של מתן תורה כבר היה בוך ה"לכתך אחר במדבר" כיוון שהוא נבע מתוכו ויונק את כוחו ממנוץ |