גילי הוא בסה"כ חבר טוב

גילי הוא בסך הכל חבר טוב.

נועם מכיר אותו כבר חצי שנה והוא תמיד שם בשבילו.

כשכולם בכיתה הפכו אותו לילד מגעיל ודפוק בכדורגל, גילי היה היחיד שבכלל רצה לשמוע אותו.

בערב הם היו נפגשים וגילי היה שומע את כל מה שנועם סבל באותו היום, ונועם היה סובל.

נו, אתם גם הייתם מתים לחבר כזה. ונועם באמת היה מת עליו.

 

"היה לי שוב דפוק היום" הוא כתב לגילי, "כמעט כבשתי שערים היום במגרש, אבל נראה לך שמישהו ימסור לי!?

עמדתי שם כמו דפוק ליד השער, רבע שעה! כל ההפסקה אני עומד פנוי ליד השער, אפילו הקבוצה השנייה לא שמרה עליי,

הם לא האמינו שאני בכלל אקבל את הכדור..."

 

"יוו....מסכן...איזה לא נעים... בטח היה לך ממש קשה ומשעמם" אמר גילי.

 

"ברור שהיה לי משעמם, דיי נמאס לי, אף אחד לא מבין אותי כבר, אני שונא את היום הזה, שונא את יום שלישי,

את יום רביעי ואת כל הימים, אוף! אף אחד לא מבין אותי גילי, אף אחד..!"

 

"אני לא מבין?" שאל גילי, פגוע.

 

"לא...מזל שיש לי אותך, אני מחכה כל היום להגיע למחשב ולדבר אתך, איזה מוזר זה שדווקא האנשים שאני לא ראיתי בחיים הם אלו שמקשיבים לי,

אני לא מעז לדבר עם ההורים שלי על שום דבר, למה אני צריך לדבר איתם כשיש לי חבר כמוך...?"

 

"חחחח...ברור נועם, ספר לי כל הזמן, אני מקשיב לך.."

 

ונועם היה מספר לגילי כל דבר, דרך המחשב כמובן, בצ'אט, הוא גם סיפר לו על המבחנים, על הטיולים ואפילו על הטיול המשפחתי שהיה להם,

אפילו על זה שההורים שלו טסו לחול ליומיים, הוא סיפר לגילי וגם גילה לו שהם טסים לצרפת.

 

"וואי...מגניב.. אז מי איתך בבית?" שאל גילי.

 

"אף אחד, אני לבד, אני לבד בבית"

 

"רגע..." שאל נועם, "איפה אתה גר גילי? אף פעם לא סיפרת לי... אתה גם נשאר לפעמים לבד בבית שלך?

 

אתה בטח לא מפחד משום דבר... בן כמה אתה בדיוק?... אמרת לי באתה בערך בגיל שלי, אבל כמה בערך?.."

 

"לא משנה" אמר גילי. ויצא מהצ'אט.

 

"גילי?" כתב נועם.

 

גילי לא חזר לצ'אט, ונועם התחיל לחשוב על זה שהוא בעצם לא מכיר את גילי, הוא לא יודע איפה הוא גר,

ואפילו לא יודע בן כמה הוא, אולי בכלל לא קוראים לו גילי, ואולי הוא הרבה יותר גדול ממנו.

 

בכל מקרה, הוא הרגע סיפר לגילי המסתורי הזה שההורים שלו בצרפת, גילי יודע איפה הוא לומד ואפילו יודע שהוא עכשיו לבד בבית,

ואין לו מושג בכלל מי זה האיש הזה, שאולי הוא לא ילד, אולי הוא איש בכלל.

 

פתאום הוא לא הרגיש כל כך כיף להיות לבד.

עבור לתוכן העמוד