פרק י"א – חלק י'

ג' אב ה'תשע''ד 07:00

וְהִנֵּה, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בַּמַּעֲשִׂים, כָּךְ צָרִיךְ נְקִיּוּת בַּמִּדּוֹת. וְכִמְעַט שֶׁיּוֹתֵר קָשֶׁה הוּא הַנְּקִיּוּת בַּמִּדּוֹת מִמַּה שֶּׁהוּא בַּמַּעֲשִׂים, כִּי הַטֶּבַע פּוֹעֵל בַּמִּדּוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא פּוֹעֵל בַּמַּעֲשִׂים,

יַעַן הַמֶּזֶג וְהַתְּכוּנָה הֵם אוֹ מְסַיְּעִים אוֹ מִתְנַגְּדִים גְּדוֹלִים לָהֶם, וְכָל מִלְחָמָה שֶׁהִיא נֶגֶד נְטִיַּת הַטֶּבַע — מִלְחָמָה חֲזָקָה הִיא, וְהוּא מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד, א),

"אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ". וְהִנֵּה הַמִּדּוֹת הֵן רַבּוֹת, כִּי כְפִי כָּל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁשַּׁיָּכִים לָאָדָם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ כֵן מִדּוֹת הֵן שֶׁאַחֲרֵיהֶן הוּא נִמְשָׁךְ בִּפְעֻלּוֹתָיו. אָמְנָם כְּמוֹ בְּדַבְּרֵנוּ בַּמִּצְווֹת שֶׁהָיָה הַצֹּרֶךְ בָּם יוֹתֵר,

דְּהַיְנוּ, מִמַּה שֶּׁרְגִילוּת בְּנֵי הָאָדָם לִכָּשֵׁל, כֵּן נְדַבֵּר בַּמִּדּוֹת, בָּרָאשִׁיּוֹת, בַּאֲרִיכוּת עִיּוּן יוֹתֵר מִפְּנֵי רְגִילוּתֵנוּ בָּם, וְהֵם, הַגַּאֲוָה, הַכַּעַס, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה. הֵן כָּל אֵלֶּה מִדּוֹת רָעוֹת אֲשֶׁר רָעָתָם נִכֶּרֶת וּמְפֻרְסֶמֶת,

אֵין צָרִיךְ לָהּ רְאָיוֹת, כִּי הִנֵּה הֵנָּה רָעוֹת בְּעַצְמָן וְרָעוֹת בְּתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כִּי כֻּלָּן חוּץ מִשּׁוּרַת הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְכָל אַחַת כְּדַאי לְעַצְמָהּ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם אֶל עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת:
עַל הַגַּאֲוָה — מִקְרָא מָלֵא מַזְהִיר וְאוֹמֵר (דברים ח, יד), "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ":
עַל הַכַּעַס — אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "כָּל הַכּוֹעֵס יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה":
עַל הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה — שָׁנִינוּ בְּהֶדְיָא (אבות ד, כא), "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם":
אָמְנָם הָעִיּוּן הַמִּצְטָרֵךְ בָּם הוּא, לְהִמָּלֵט מֵהֶם וּמִכָּל עַנְפֵיהֶם, כִּי כֻלָּם כְּאֶחָד סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה. וְנַתְחִיל לְדַבֵּר בָּם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן:
הִנֵּה כְּלַל עִנְיַן הַגַּאֲוָה הוּא מַה שֶׁהָאָדָם מַחְשִׁיב עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ, וּבִלְבָבוֹ יְדַמֶּה כִּי לוֹ נָאוָה תְּהִלָּה. וְאָמְנָם זֶה יָכוֹל לִמָּשֵׁךְ מִסְבָרוֹת רַבּוֹת מִתְחַלְּפוֹת,

כִּי יֵשׁ מִי שֶׁיַּחְשִׁיב עַצְמוֹ בַּעַל שֵׂכֶל, וְיֵשׁ מִי שֶׁיַּחְשִׁיב עַצְמוֹ נָאֶה, וְיֵשׁ שֶׁיַּחְשִׁיב עַצְמוֹ נִכְבָּד, וְיֵשׁ שֶׁיַּחְשִׁיב עַצְמוֹ גָּדוֹל, וְיֵשׁ שֶׁיַּחְשִׁיב עַצְמוֹ חָכָם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל אֶחָד מִן הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם אִם יַחְשֹׁב הָאָדָם שֶׁיֶּשְׁנָהּ בּוֹ,

הֲרֵי הוּא מְסֻכָּן מִיָּד לִפּוֹל בְּשַׁחַת זֶה שֶׁל גַּאֲוָה. אַךְ אַחֲרֵי שֶׁקָּבַע הָאָדָם בְּלִבּוֹ הֱיוֹתוֹ חָשׁוּב וְרָאוּי לִתְהִלָּה, לֹא תִהְיֶה הַתּוֹלָדָה הַיּוֹצֵאת מִן הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת אַחַת בִּלְבָד,

אֶלָּא תּוֹלָדוֹת רַבּוֹת וּמְשֻׁנּוֹת תֵּצֶאנָה מִמֶּנָּה, וַאֲפִלּוּ הֶפְכִּיּוּת נִמְצָא בָּהֶן, וְנוֹלָדוֹת מִסִּבָּה אַחַת, וּשְׁתֵּיהֶן לְדָבָר אֶחָד מִתְכַּוְּנוֹת.

___________________________
יען – מחמת. כולם כאחד – העיקרים והענפים. סורי הגפן נכריה – גידולי פרא בגפנים.

 


 

ביאורים
עד עכשיו דיברנו על הפרטים שאנחנו יכולים לפספס במצוות ועברות. זהו המישור המעשי. הרמח"ל פורש לפנינו כעת תחום נוסף הדורש נקיות, והוא עולם המידות, המישור הנפשי.

הרמח"ל מוסיף שהנקיות במידות היא קשה יותר מתיקון המעשים, כי אפשר להתרגל לעשות משהו בצורה אחרת, אבל להתרגל לחשוב אחרת או להרגיש משהו אחר כבר קשה הרבה יותר.
למשל – אם בשעה שאדם כועס הוא משתולל, צועק על אנשים ושובר חפצים בקרבתו, בשעה שיבוא לתקן תכונה רעה זו יהיה לו קל הרבה יותר להיגמל בתחילה משבירת החפצים,

אבל הוא עדיין יחוש בקרבו כעס.כלומר, גם אם הוא יצליח להתרגל לשלוט במעשיו, יהיה לו הרבה יותר קשה לבצע שינוי ברגשות שלו או במחשבות המתרוצצות בקרבו.
קשה מאד לשנות ולתקן מידה מקולקלת, אפילו כזו שברור לנו שדורשת תיקון. גם מי שיודע שהוא מתגאה, כועס או מקנא, מכאן ועד לתיקון יש עוד דרך שצריך לעבור.

בפרק שלנו ב'מסילת ישרים' מדבר הרמח"ל גם על הדקויות שלפעמים נעלמות מעינינו. גם אם חשבתי עד היום שברוך ה' אינני גאוותן,

אומר לי הרמח"ל שכדאי לשים לב קצת יותר כי יש פרטים קטנים שלא בטוח ששמתי לב אליהם עד עתה.
אבל, למרות הקושי, מוטלת עלינו החובה ללמוד לתקן את מידותינו. ולא לעשות עבודה חלקית, אלא לשאוף לרמה גבוהה ולעבוד אף על נקיות המידות, שלא יישארו כלל פינות שעדיין מצוי בהם קלקול.
לכן הרמח"ל, בכל ספרו, בונה לנו דרך עבודה, מעשית ופרטנית. כאשר נדע איפה אפשר להיכשל, ונעמוד על הדרכים לתקן אז הדרך כבר תהיה אפשרית.

יחד עם עבודה קשה ומאומצת, אבל נעימה ומספקת נוכל בעזרת ד' לראות תוצאות.

 


 

הרחבות
1. גבורה אמיתית

"אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" המשנה אינה מדריכה אותנו לבטל את היצר הרע אלא, לכבוש אותו. כאשר כובשים מדינה לא הורגים את כל האוכלוסייה, אלא, שולטים עליה.

לפי זה, ההדרכה במשנה היא לשלוט על הכוחות הנפשיים ולכוונם לטובה. (על פי של"ה עשרה מאמרות קכב).
מדוע כבישת היצר גבורה גדולה כל כך?
א. כוח החוזק הגופני משותף לאדם ולבהמה. אך הגבורה המיוחדת לאדם היא גבורת השכל. לכן רק בסוג הגבורה המיוחדת לאדם ראוי להתהלל (פירוש רבינו יונה אבות ד')
ב. את "המלחמה", היצר החומרי מתחיל כאשר יש לו כמה יתרונות על הכוח השכלי: 1. הכוח החומרי מתפתח אצל האדם מלידתו, ואילו יכולת ההבחנה השכלית מתפתחת רק בגיל נערות.

2. כל כוחות הגוף נוטים יותר לחומריות.

3. הכוח השכלי תמיד נשאר תלוי בכוחות הגופניים שכן, על מנת להתקיים יש צורך לאכול ולשתות, וכן גם הפעולות שנעשות בהדרכת הכוח השכלי (כגון גמילות חסד) נעשות על ידי הגוף. (פירוש ר' מתניה היצהרי אבות ד)


 

שאלות לדיון
מה ההבדל בין ביטחון עצמי לגאווה?
האם חטא הגאווה הוא בין אדם לחברו או בין אדם למקום?

דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"א – חלק י': 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד