פרק י"ט חלק ג'

כ"א אב ה'תשע''ד 07:00

וְהִנֵּה גְמִילוּת חֲסָדִים הוּא עִקָּר גָּדוֹל לֶחָסִיד, כִּי חֲסִידוּת עַצְמוֹ נִגְזָר מֵחֶסֶד, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות א, ב),

"עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד", וְאֶחָד מֵהֶם — גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְכֵן מָנוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פאה א, א) עִם הַדְּבָרִים שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא,

וְאָמְרוּ עוֹד (סוטה יד, א), "דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאִי, תּוֹרָה — תְּחִלָּתָהּ גְמִילוּת חֲסָדִים, וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים", וְאָמְרוּ עוֹד (כלה רבתי י), "דָּרַשׁ רָבָא, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ,

בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, רַחֲמָן וּבַיְּשָׁן וְגוֹמֵל חֲסָדִים", וְאָמְרוּ (סוכה מט, ב), "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י, יב) 'זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד'". וְאָמְרוּ עוֹד (שם), "בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים גְּדוֹלָה גְמִילוּת חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה, שֶׁהַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ, וּגְמִילוּת חֲסָדִים בְּגוּפוֹ.

צְדָקָה לַעֲנִיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים לַעֲנִיִּים וְלַעֲשִׁירִים. צְדָקָה לַחַיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים". וְאָמְרוּ עוֹד (שבת קנא, ב),

"וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" (דברים יג, יח) — "כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם". וְזֶה פָּשׁוּט, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סנהדרין צ, א),

וּמִי שֶׁמְּרַחֵם וְעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת גַּם הוּא בְּדִינוֹ יְרַחֲמוּהוּ וְיִמְחֲלוּ לוֹ עֲווֹנוֹתָיו בְּחֶסֶד, שֶׁהֲרֵי מְחִילָה זוֹ דִין הוּא, כֵּיוָן שֶׁהִיא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ,

וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יז, א), "לְמִי נוֹשֵׂא עָווֹן? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע", וּמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה לִגְמֹל חֶסֶד,

הִנֵּה הַדִּין נוֹתֵן שֶׁגַּם עִמּוֹ לֹא יַעֲשׂוּ אֶלָּא שׁוּרַת הַדִּין. רְאֵה עַתָּה, מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ שׁוּרַת הַדִּין?

וְדָוִד הַמֶּלֶךְ מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר (תהלים קמג, ב), "וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי". אָמְנָם הָעוֹשֶׂה חֶסֶד יְקַבֵּל חֶסֶד, וּכְכָל מַה שֶּׁיַּרְבֶּה לַעֲשׂוֹת כָּךְ יַרְבֶּה לְקַבֵּל,

וְדָוִד הָיָה מִתְהַלֵל בְּמִדָּתוֹ זֹאת הַטּוֹבָה, שֶּׁאֲפִלּוּ לְשׂוֹנְאָיו הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְהֵיטִיב. זֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר (שם לה, יג), "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק, עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי" וְכוּ', וְאוֹמֵר (שם ז, ה), "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע" וְכוּ':
וּבִכְלַל הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁלֹּא לְצַעֵר לְשׁוּם בְּרִיָּה, אֲפִלּוּ בַּעֲלֵי חַיִּים, וּלְרַחֵם וְלָחוּס עֲלֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יב, י), "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ". וּכְבָר יֵשׁ שֶׁסּוֹבְרִים (בבא מציעא לב, ב)

"צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרַיְתָא" וְעַל כָּל פָּנִים דְּרַבָּנָן:
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָרַחֲמָנוּת וְהַהֲטָבָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה תְּקוּעָה בְּלֵב הֶחָסִיד לְעוֹלָם, וְתִהְיֶה מְגַמָּתוֹ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת קֹרַת רוּחַ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא לִגְרֹם לָהֶם שׁוּם צַעַר וְכוּ'.
___________________________
בחלותם – כשחלו רודפי דוד, התענה דוד לרפואתם.



ביאורים

ישנה בעייתיות בצורת הגמול והענישה בעולמנו בעולם האנושי. בעולם הזה, אדם שעובד או עושה מעשה טוב לא בהכרח יקבל משכורת והערכה ביחס שווה

להשקעתו או לחשיבות המעשה שלו וודאי שלא בהתאם למחשבותיו בעת המעשה, או לאופן הביצוע. לדוגמה, שני אנשים שהגיעו לאותה תוצאה אך אחד מהם פחות מוכשר ועמל קשה יותר מחברו יקבלו,

בדרך כלל, אותו שכר ממעסיקם. דוגמה נוספת:, פסיכולוג מקבל מאות שקלים על שיחה קצובה, ואילו רב לא מקבל שום שכר על שיחות ייעוץ ארוכות.
בדומה לכך, גם מערכת המשפט נתקלת באותו קושי. שני גנבים יכולים לקבל אותו עונש על פי הקבוע בחוק, בלי להתייחס לרמת הנזק שעשו לנגנב.

כמו כן השופט לא יכול "להיכנס לראשו" של העבריין ולהעניש אותו על פי כוונותיו להרשיע.
לא כן היא מידת מלך מלכי המלכים אשר בפניו גלויים כל המעשים, הרצונות, התכונות המולדות וכוונות המעשים. הקב"ה דן את האדם במידה כנגד מידה ומתאים שכר על פי מעשיו,

מאמציו וכוונותיו של האדם, ולהבדיל, נפרע ממנו כך על מעשיו הרעים. בפני הקב"ה אינו דומה מתן צדקה בפנים חמוצות למתן צדקה בפנים מאירות וכוונות טהורות.

הקב"ה מתחשב במעשיו המהודרים של החסיד ומחשבותיו הישרות להידבק בה', ועל כן דן אותו בדיון מיוחד "לפנים משורת הדין" כדוגמת מעשיו.


 

הרחבות
1. התורה מלאה טוב
תּוֹרָה — תְּחִלָּתָהּ גְמִילוּת חֲסָדִים, וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים. המהר"ל מבאר את פירוש המאמר. חסד הוא טוב מוחלט. העניין שהתורה מתחילה בחסד מורה על כך שגם התורה היא טוב גמור.

והעניין שהתורה מסיימת בחסד מלמד על כך שהתורה טובה גם לנו. כי הסוף מורה על מטרה, כל תכליתן של המצוות הוא להביא אותנו אל הטוב השלם (חידושי אגדות חלק ב, סוטה דף יד).
2. תכונות ישראליות
רַחֲמָן וּבַיְּשָׁן וְגוֹמֵל חֲסָדִים. ר' שמואל מפיורדא, בעל ה'בית שמואל' על השולחן ערוך, פסק שאפילו אם יש לאדם מידה אחת מהמידות הללו,

היא מלמדת עליו שהוא מזרע אברהם אבינו (אבן העזר סימן ב סעיף קטן ה).
3. חשיבותם של בעלי החיים
שֶׁלֹּא לְצַעֵר לְשׁוּם בְּרִיָּה. מלבד רחמי האדם על הבריות, ישנה גם חשיבות לבעלי החיים. חז"ל שואלים במדרש בעניין מצוות שילוח הקן מדוע צריך האדם לשלח את האם?

ומשיבים – "הואיל ונתעסק בכבודו של מקום ובתיקונו של עולם כדי שתינצל" (דברים רבה, כי תצא פרשה ו).

כיוון שהציפור עסקה ביישוב העולם היא נתנה בכך שבח לקב"ה (פירוש 'כדאי שתינצל' הוא – בזכות זה מגיע לה להינצל).

כשרואה האדם את ההרמוניה הנפלאה שבבריאה, את בעלי החיים השונים ואת המיוחד שבכל מין, הוא משבח את הקב"ה (רש"י ראש השנה דף לא עמוד א).


 

שאלות לדיון
מהי משמעות הדבר שהתורה כולה גמילות חסדים?
מה ההבדל בין הנהגתו של דוד המלך שהיה מטיב אפילו עם שונאיו, ל"מוסר" הנוצרי?

דרג את הכתבהדירוג כתבה פרק י"ט חלק ג': 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד