מה נלמד מפרשת וארא?

כ"ד טבת ה'תשע''ה 19:25

יצאנו יחד עם הכיתה לטיול בגליל.

ירדנו מהאוטובוס, ונכנסנו לנחל. הנחל היה ארוך וקשה. מלא סלעים, מצוקים, סולמות וחבלים.

הזהירו אותנו שנלך כולנו ביחד. המורה הסבירה כי הנחל מסוכן, ולכן מי שילך לבד, או ינסה לעבור במקומות שלא מיועדים לכך, מסתכן.

בנוסף, הזהירו אותנו לא לבזבז מים לשתייה, כי יש לנו דרך ארוכה.

 

התחלנו ללכת, ירדתי ראשון בסולם חבלים ישר לתוך בריכת מים, שאותה עברתי בשחייה.

הגעתי לצד השני של הבריכה. היה לי קר, כי ישבתי בצל.

המורה הייתה עדיין למעלה, והחלטתי לקום ולטפס קצת הלאה בנחל, רק עד לרגע שבו אמצא שמש שתחמם אותי...

לאחר כחצי שעה, הכיתה הגיעה למקום בו ישבתי. המורה מאוד כעסה עלי, "למה המשכת לבד? הרי אמרנו שכולם הולכים יחד? זה מסוכן!".

לא הבנתי למה המורה כועסת, הרי בסך הכל לא רציתי שיהיה לי קר.

מאוד כעסתי, ועניתי לה כי נראה לי שזה קצת מוגזם, בסך הכל לא עשיתי שום דבר נורא, רק לא רציתי להתקרר.

"וחוץ מזה", אמרתי אני לא ילד קטן, צריך קצת לסמוך עלי!". קמתי, שפכתי מים מהמימייה על הפנים שלי, כדי להירגע.  והמשכתי ללכת לבד.

 

המורה צעקה שאעצור, ושלא אבזבז מים לשתייה, אבל אני החלטתי שלא לשמוע בקולה, והמשכתי ללכת לבד.

הרי אני גדול! התרחקתי מהקבוצה, ואמרתי כי אגיע לבד מהר לאוטובוס. לאחר כחצי שעה הליכה, הגעתי למקום בו הנחל היה חסום בקוצים.

חיפשתי דרך לעבור אותם, אך לא הצלחתי למצוא דרך כזו. התחלתי לחפש סימונים של החברה להגנת הטבע, ע"מ למצוא את המשך הדרך. אך לא מצאתי.

התחלתי לחזור לאחור. בינתיים גיליתי כי המים כמעט נגמרו לי.

התחלתי לפחד. מה יקרה אם לא אמצע את הדרך? מה יקרה אם אתייבש? הרי אף אחד לא יודע היכן אני? ישבתי והתחלתי לבכות.

השעה החלה להיות מאוחרת, בנחל זה היה נראה כאילו השמש כבר כמעט שקעה, חששתי יותר לחיי, למה החלטתי לא ללכת עם כולם? חשבתי.

לפתע, ראיתי את המדריך שלי נעמד לידי. "איזה יופי!" קראתי. "מהיכן הגעת פתאום?" שאלתי.

"אני כל הטיול הולך לידך בלי שתדע. לא יכולנו לתת לך ללכת לבד. זה מסוכן".

"אז למה לא עצרת אותי במקום שבו סתם התקדמתי בטעות?" שאלתי.

"אתה בחרת ללכת לבד, שלא לשמוע בקולנו, אז נתתי לך ללכת לבד, להסתבך, להרגיש שזו הייתה טעות. כדי שתלמד לפעם הבאה!" ענה לי המדריך.

 

פתאום הבנתי את דברי חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו". אני בחרתי ללכת לבד, וכך נתנו לי לעשות.

גם כאשר היה לי קשה, השאירו אותי לבד, רק כדי שאלמד. אכן, אמר לי המדריך , ניתן ללמוד זאת גם על פרשת השבוע שלנו.

הקב"ה עשה שפרעה לא יסכים לשחרר את בני ישראל, הקשה את ליבו, ופרעה אכן לא שיחרר את בני ישראל.

אבל פרעה היה צריך ללמוד כי עליו לעשות מה שהקב"ה אמר לו, כי אם ינסה לעשות אחרת, הוא יקבל עונש.

הקב"ה לא צריך להזהיר אותו כל פעם מחדש, כי הרי הוא הזהיר אותו בהתחלה, ואמר לו להוציא את בני ישראל.

ואם פרעה לא עשה זאת, הוא יקבל את העונש המגיע לו.

הוא בחר להילחם בקב"ה, והקב"ה עזר לו, בדיוק כמו שרצה. הקב"ה עזר לו ע"י שהקשה את ליבו.

אכן הקב"ה לימד את פרעה כי "בדרך שאדם רוצה לילך, הקב"ה מסייע בידו",

הקב"ה עוזר לעשות דברים רעים, אבל אחר כך צריך לזכור כי הקב"ה נותן גם את העונשים.

ואם בחרנו בטוב, הקב"ה יעזור לנו, וגם ייתן לנו את הפרס שמגיע לנו.                                                                                              

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת וארא?: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד