מה נלמד מפרשת נשא?

ט' סיון ה'תשע''ה 22:20

"כבר ענו את התשובה הזאת. למה אתה לא מקשיב?" שאלה אותי המורה.

הרגשתי מאוד מוזר, הרי אני נחשב כילד שכמעט לא עונה.

סוף סוף הייתה לי תשובה. אז למה המורה לא רוצה לשמוע אותה?

הורדתי את הראש, ובליבי היה קצת כעס על המורה.

המורה עברה לשאלה הבאה, ידעתי את התשובה, האם לענות? בטח היא שוב תכעס עלי, עדיף לשתוק!

אבל אני רוצה להראות שהכנתי שיעורי בית, ושאני מקשיב למורה. טוב אני עונה וזהו! אמרתי לעצמי.

הרמתי את הראש ועניתי את התשובה. המורה שוב כעסה עלי,

"למה אתה עונה בלי להרים את היד? הרי לא נתתי לך רשות לדבר?!" אמרה המורה.

מאוד נפגעתי, מאוד רציתי לצעוק עליה, להגיד לה שהיא סתם מתנכלת לי, שהגיע הזמן שהיא תתחיל להקשיב אלי.

ברגע האחרון עצרתי את עצמי. הנחתי שוב את הראש, ואז המורה שאלה את השאלה הבאה.

גם את התשובה לשאלה הזאת ידעתי. מאוד שמחתי, מאוד רציתי לענות. אבל כבר פחדתי.

בהיסוס רב הרמתי את אצבעי, המורה הסתכלה עלי, אבל היא נתנה לילד אחר לענות את התשובה.

לזה כבר לא יכולתי להבליג. 

"את סתם שונאת אותי! למה? מה עשיתי לך?!" אמרתי, כאשר אני מנסה בכל הכוח לא לצעוק, אלא רק לשאול בשקט.

"מהיכן החוצפה הזאת?"גערה בי המורה. "אני מתנצל, אבל באמת אני פגוע!" אמרתי.

"תלך מיד למנהלת!" הייתה התגובה של המורה.

קמתי והלכתי לחדר של המנהלת. הגעתי למנהלת ואמרתי כי המורה שלחה אותי. "מה עשית?" שאלה המנהלת.

"אני מאוד מצטער, אני נפגעתי מהמורה, אמרתי לה את זה והיא כעסה ושלחה אותי אליך".

"בוא ונחכה למורה" אמרה המנהלת.

המורה הגיעה. ניגשתי אליה, וביקשתי סליחה.

 "אני יודע שאני לא בסדר, אסור לי לדבר כך, ואני מתנצל, אבל אני מבקש שתקשיבי אלי, זה חשוב לי מאוד!" אמרתי חצי בוכה.

"תספר לי מה קרה" ביקשה המורה.

"אני יודע כי פעמים רבות קשה לי לענות על שיעורי הבית. אני משתדל, אבל זה קשה לי מאוד.

היום כל כך שמחתי שהצלחתי לעשות את שיעורי הבית, ורציתי לענות, אבל תמיד את עצרת אותי,

פעם כי כבר אמרו את התשובה, פעם כי לא הצבעתי, ופעם נתת לאחר.

אבל למה זה לא בסדר שחזרתי על התשובה? אני גם עניתי, זו התשובה שלי!"

אני רוצה שתשמעי גם אותי, אני רוצה להרגיש שגם אני יודע לענות. מה קרה אז?

ואז קרה דבר מפתיע, ראיתי את המורה חושבת, עוצמת את עיניה, ניגשה אלי, ליטפה את ראשי באהבה.

"אז גם אני רוצה לבקש סליחה, לא ידעתי שכך אתה מרגיש. זה פשוט לא נכון!

אתה עונה כל כך הרבה פעמים, אני רואה שאתה כל כך משתדל להכין את שיעורי הבית, ואני נותנת לך לענות מידי פעם.

אבל אם זה חשוב לך, בוא נעבור יחד על כל התשובות שלך, אבל לא בכיתה,

כי אני חייבת להתקדם בלימוד, ולא אוכל לשמוע את אותה התשובה כמה פעמים.

אשמח שנעבור בשעה הפרטנית על שיעורי הבית שלך.

אבל אני מבינה היטב כי בעצם גם אם לך יש את אותה התשובה, אתה מרגיש אחרת, כי זה שלך,

כי אתה ענית את התשובה, ואפילו אם זה בדיוק אותה תשובה כמו השני".

 

גם בפרשתנו אנו קוראים על הקורבנות שהביאו הנשיאים.

כל הנשיאים הביאו בדיוק את אותו הקורבן, אבל התורה חוזרת על אותו הקורבן 12 פעמים.

למה? אולי ללמד אותנו שהקב"ה הסתכל על כל נשיא בנפרד,

הוא רצה להתיחס לכל נשיא כאילו הוא הנשיא היחיד או הנשיא הראשון שמביא את הקורבן,

לתת לו יחס אוהב ושמח. למרות שלפניו הביאו את אותו הקורבן בדיוק.

חשוב שגם אנחנו נדע להקשיב לכל אחד, לתת לכל אחד תשומת לב, להתייחס לכל אחד שירגיש שהוא היחידי שמעניין אותי כרגע.

כמה כולנו רוצים לקבל תשומת לב, והרבה תשומת לב! אנו רוצים לקבל תשומת לב ויחס טוב,

אז בואו נעשה זאת לאחרים, ולא רק לחברים הכי טובים שלי. ניתן יחס טוב, ובטוח שנקבל חזרה יחס כזה.

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת נשא?: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד