מה נלמד מפרשת קרח?

א' תמוז ה'תשע''ה 20:20

יצאנו לדרך. האמת היא שקצת פחדתי, אומנם התאמנתי על זה כבר זמן רב.

אבל בכל זאת, יש לי הרבה חששות.

האם אצליח? האם נצליח במשימה? האם כולנו נחזור הביתה בשלום? המשימה לא פשוטה.

אנו צריכים להגיע לבית בתוך עיר ערבית, לנסות לתפוס מחבל, למצוא את התוכניות שלהם לבצע פיגועים, ו

לחזור עם כולם בריאים ושלמים, כאשר המחבל עצור על ידינו.

 

לפני היציאה, מפקד הבסיס אסף את כל הכוח שנבחר לצאת למשימה, הודיע לכולם כי אני אהיה מפקד המשימה.

הוא קבע את דני בתור הסגן שלי, וכך הוא חילק את כל התפקידים.

ביקשתי רשות, ושאלתי האם מישהו רוצה להיות המפקד במקומי?

רציתי שמישהו אחר יהיה אחראי, שאם יקרה משהו חס וחלילה, אני לא אהיה האחראי.

אבל אף אחד לא הסכים להתחלף איתי ...

 

נסענו ברכב שנראה כמו רכב ערבי, לבושים כמו ערבים.

הגענו למרכז העיר. הבית של המחבל היה קרוב למרכז הכפר, דבר שגרם לנו בעיה להצליח לברוח בלי שירגישו בנו.

בלי לדבר, שניים הקיפו את הבית מאחור, אנחנו נכנסו למבנה, עלינו לקומה השלישית.

דפקנו על הדלת, כאילו אנו סתם מחפשים כתובת. ברגע שהדלת נפתחה, נכנסו לתוך הבית.

אחד החיילים נעל את הבית, הסתערנו לכיוון החדר שבו היה אמור להיות המחבל.

הוא הופתע לחלוטין, הוא הרים את הידיים ונכנע. במהירות סתמנו לו את הפה, שלא יוכל להזעיק עזרה.

ניגשנו לארונות, הוצאנו מתחת לבגדים את התוכניות, אספנו את הכל בתיקים שהבאנו.

הודעתי למחבל שלא ינסה לזוז. יצאנו מהבית במהירות, נכנסנו לרכב שכבר חיכה לנו.

שני החברה שהיו מאחרי הבית, הגיעו לרכב, והם נראו כמו סתם אורחים ערבים בעיר.

הם נכנסו לרכב, ופתחנו נסיעה. לפתע, אחד החיילים שאל 

"למה אתה המפקד? אני גם רוצה להיות המפקד? אתה בכלל לא מפקד טוב!" לא הבנתי מה קרה.

הרי שאלתי מי רוצה להחליף אותי, ולהיות המפקד? מה קרה עכשיו? לא רציתי להיות המפקד בכוח,

אז התקשרתי למפקד האחראי עלינו, ושאלתי האם אני יכול להעביר את התפקיד לאורי.

כולנו שמענו את התשובה בצורה ברורה "אתה נשאר המפקד!" נתקבלה ההוראה. 

"לא רוצה לשמוע בקולך! מעכשיו אני מפקד! אני עברתי בדיוק את אותו הקורס שעשית.

אני יכול להיות מפקד בדיוק כמוך!" ענה אורי. לא היה זמן להתווכח.

נסענו במהירות מתוך העיר, מתוך תקווה שלא יגלו אותנו. לאחר עוד כשעה נסיעה הגענו לבסיס בריאים ושלמים. 

 

המפקד הזמין את כולנו לארוחה טובה, מתוך שמחה על כך שהצלחנו במשימה.

בארוחה שאל המפקד את אורי "למה ביקשת להחליף את יהודה?".

"ראיתי שאנחנו סיימנו את המבצע. וגם אני רציתי להראות שאני מפקד.

זה נראה לי תפקיד שנותן הרבה כבוד, זה מוכיח שאני חזק וחשוב!

למה שיחשבו שרק אתה יכול להיות מפקד? גם אני רוצה את הכבוד הזה!!!" ענה אורי.                                                                             

"ואני ביקשתי להתחלף לפני המבצע" הזכרתי! "להיות מפקד זה הרבה אחריות, אם אני אתן פקודה לא נכונה, רבים אתם יכולים למות.

זו אחריות מפחידה. הסכמתי לעשות זאת רק בגלל שביקשו ממני.

זה ממש לא כיף! זה אפילו מפחיד!" אמרתי. נכון!

 

לא קשה לנחש על מי סיפרתי בפרשה. קורח ועדתו, רוצים כבוד, שואלים למה משה לוקח לעצמו את הכבוד להיות המנהיג.

אבל משה ממש לא מבין! "כבוד?! ממש לא! עם ישראל לא מפסיק להתלונן.

הפחד מהעמים בסביבה הוא ממש גדול. האחריות ללמד את כולם את התורה בלי לטעות, היא כל כך כבדה.

טעות שלי, וכל עם ישראל לא יקימו את המצווה נכון.

להיות מנהיג – זה להסכים לקחת על עצמי אחריות ואולי סיכונים. הכבוד הוא ממש לא חשוב בתפקיד המנהיגות.

להיות מנהיג – זה אומר לעבוד קשה, ולקבל הרבה תלונות.

מי שרוצה להיות מנהיג כמו קורח, לא חושב על העזרה לעם ולאחרים, אלא חושב רק על הכבוד של עצמו.

הוא נקרא רודף כבוד. אז מי מוכן להיות מנהיג אמיתי????

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת קרח?: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד