מה נלמד מפרשת כי תבוא?

כ' אלול ה'תשע''ה 08:45

כל הלילה לא הצלחתי להירדם.

כל כך חיכיתי ליום המחרת, או ליתר דיוק, ללילה הבא.

המורה אמרה לנו כי לכבוד התחלת שנת הלימודים החדשה, מחר בלילה נצא לפעילות לילה ביערות בסביבות בית הספר.

אני מכיר את המורה שלנו, כאשר היא מארגנת ערב כזה, הוא תמיד מרתק, מעניין ונחמד.

כל היום נסינו לברר מה היא מתכננת לעשות בלילה הזה, אבל היא סירבה לגלות.

 

דני אמר שהוא ראה אותה מגיע לבית הספר עם סל גדול של אוכל.

החלטנו לגשת ולהסתכל מה יש בסל. כאשר נכנסנו לחדר המורים, ניגשנו למקרר, פתחנו אותו, וכל השקית נשפכה עלינו.

הכל התפזר על הרצפה, שקיות נקרעו, ובקבוקים נפתחו. זה היה ממש לא נעים.

לא ידענו מה לעשות, התחלנו לאסוף הכל במהירות, בתקווה שהמורה לא תגיע אלינו .

אבל אז דלת חדר המורים נפתחה, ולתוך החדר נכנסה המנהלת יחד עם המורה שלנו.

המורה הסתכלה עלינו ועל הרצפה, ושאלה "למה נגעתם בשקית? היא לא שלכם!

יש לכם דברים שלכם במקרר שהייתה לכם סיבה לפתוח אותו?".

 

הרכנו את ראשנו.

 

"לא, זה רק הסקרנות ... את מבינה ... מאוד רצינו לדעת מה את מארגנת לערב, איזה אוכל יהיה שם... אני מתנצל, אני מבקש סליחה!".

"ואתה דני, מה אתה חיפשת במקרר?" שאלה המנהלת.

"אני סתם באתי עם דוד, לא עשיתי כלום, סתם באתי לשתות מים, ורציתי לראות אם יש מים קרים במקרר!" ענה דני.

"הוא משקר" אמרתי לעצמי. "האם לגלות את האמת? האם לספר שזה בכלל לא נכון? האם זו נקראת רכילות או לשון הרע?

האם מותר לי לפי ההלכה להגיד שדוד משקר?", לפני שהצלחתי להחליט מה לעשות, נכנס בריצה ילד אחר

"נו מה יש לנו לאכול הערב?" הוא צעק אלינו, ורק אז הרגיש שיש בחדר גם את המורה והמנהלת.

"סליחה! לא שמתי לב שאתן כאן" הוא אמר למנהלת ולמורה.

דוד החוויר. עכשיו ברור לכולם שהוא לא אמר את האמת. מה הוא יעשה עכשיו?

"על מה אתה מדבר? מי בא לחפש אוכל? למה אתה מאשים אותנו סתם? אני רק חיפשתי מים קרים במקרר" אמר דוד.

"אבל זו לא האמת. שנינו באנו לכאן כדי לבדוק מה המורה הביאה ללילה" אמרתי לדוד. 

המורה הסתכלה על שלושתנו, ואמרה "אני שמחה על האמת של דוד.

אני מבינה שאתם סקרנים לדעת מה יהיה הלילה, אבל דני למה שיקרת?

בגלל ששיקרת, אני לא בטוחה שאתן לדני לצאת לערב הזה!"

"אבל גם דוד עשה את זה איתי, אז למה מגיע רק לי עונש?" שאל דני.

"כי דוד לא שיקר. אני מקבלת שילד סקרן, מעניין אותו. אבל אני לא מוכנה לקבל שקרים!" אמרה המורה.

"כדאי להיות אמיתי. כי רק אדם אמיתי מרגיש שלם וטוב. גם דוד פתח דבר שלא היה צריך לפתוח.

אבל בגלל הרצון שלו להיום אמיתי, שלם עם מה שעשה, למרות שעשה טעות, לכן הוא מיד סיפר את האמת וביקש סליחה.

וזה יפה!" הוסיפה המורה. "האם אתם חוששים שלא אנסה לארגן ערב יפה,

גם אם הכל יהיה הפתעה, שאתם החלטתם לבדוק לפני כן?" שאלה המורה. לנו לא הייתה תשובה ...

 

גם בכניסה לארץ, מצווה אותנו הקב"ה מיד לאחר מעבר הירדן לקחת אבנים, ולעשות מהם שני דברים,

מזבח, ולהקריב עליו עולות מתוך שמחה, ואבנים אחרות לכתוב עליהן את התורה.

התורה מדגישה כי האבנים חייבות להיות "שלמות" – אסור "להניף עליהן ברזל",

ולכאורה, למה לשמוח? הרי אנחנו עוד לפני כל הקרבות לכיבוש הארץ? אך כמו בסיפור.

אנחנו צריכים להודות לקב"ה מכל הלב, בצורה שלמה, ממזבח שבנוי מאבנים שלמות.

ואיך נשמח לפני הקרבות? נכתוב את התורה, נזכור כי הקב"ה הוא האל הגדול הגיבור והנורא, ועליו חייבים לסמוך,

ולו צריך להאמין כי הוא יכול לנצח את כל העמים.

וכדאי שנזכור כי הקב"ה עוזר לנו רק בתנאי שאנו מקיימים מצות,

כמו שמופיעים הברכות והקללות בפרשה שלנו – שהן תלויות בקיום המצוות והאמונה בקב"ה!

דרג את הכתבהדירוג כתבה מה נלמד מפרשת כי תבוא?: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

רעיונות נוספים לפרשות השבוע

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד