על קידוש ה'

ב' ניסן ה'תשע''ד 21:10
זכריה גלזמן, הכותב
זכריה גלזמן, הכותב

הרכבת מלונדון לסקוטלנד עוברת בעיר יורק. אין כמעט יהודים בעיר.

רבני ישראל הטילו עליה חרם ומאז חורבן הקהילה היהודית במקום בתקופת מסעי הצלב  נמנעים יהודים מלישון בה אפילו לילה אחד.

 

בימי חג  הפסחא הנוצרי שחל בין פסח לשבועות  במרץ 1190 המון מוסת פרע ביהודים  שנסו והתבצרו במצודה על  גבעה גבוהה שבירכתי העיר  נשים זקנים וטף.

הנצורים הפכו ללכודים ,המון עם אספסוף צרו על המצודה כשכוונתם הייתה להרוג את הגברים לטמא את הנשים ולהוציא את הילדים לשמד.

 

בין מנהיגי הקהילה היו רבי אליהו ורבי יום טוב מבעלי התוספות, כשנודעה להם התוכנית והבינו את חומרת מצבם הרגו איש איש את בני ביתו ונפלו על חרבם.

כשעלו תימרות העשן והמצודה עלתה באש ונפרצו השערים מצאו האספסוף את בני הקהילה טבוחים עד האחרון שבהם.

 

תפילת אב הרחמים שנאמרת בבתי הכנסת בשבתות נכתבה לזכרם ולזכר שאר קדושי עליון שנפלו על קידוש ה'.

שלט קטן בעברית ובאנגלית מוצב לרגלי המצודה שהפכה לאתר תיירותי ועליו כתוב כך:

"במרץ 1190 היהודים והיהודיות שבקשו מקום מפלט מפני אספסוף  מוסת בחרו למות איש ביד אחיו מאשר לנטוש את אמונתם ודתם".

השלט לא יודע לספר את מה שבין המילים את כאבנו וצערנו ואת המושג קידוש ה'.

"הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו..."

 

בילדותי הרחוקה נשאתי בזיכרוני את הסיפור האגדתי אודות גיבורי מצודת יורק היהודים,

לפיכך כשנסעתי עם רעייתי לכנס בלונדון ניצלנו זאת כדי לבקר באדינבורג ובדרך עצרנו ביורק.

 

באחד השווקים שבעיר פנה אלי לפתע רוכל חבוש קסקט וברך אותי לשלום בעיברית.

"שלום עליכם" אמר לי.

"מניין יהודי "שאלתי?

הוא חייך ואמר "לא יהודי ,עוד לא".

הוא עבר לדבר באנגלית וסיפר שהוא בתהליכי גיור, שכבר הכשיר את המטבח ומזמין אוכל כשר מהקהילה בגייצטסד

ויש לו אפילו בבית קופה של רבי מאיר בעל הנס וקק"ל, וכדי להשלים את הגיור. חסרה לו רק הטבילה .

 

מה מביא אותך לכך? שאלתי ומדוע אינך משלים את הגיור?

הוא סיפר לי שאשתו אנגליקנית אדוקה בדתה, יש להם בת בגיל עשר וכדי לא להרוס את נישואיו המאושרים הוא נשאר תלוי ועומד.

"מה אתה מציע לי לעשות ?" הוא שאל ואני עניתי "לך להתייעץ עם רב".

"יש לי באמת רב " הוא אמר , והוא הציע לי לא לפרק את הנישואים.

"מיהו רבך?" שאלתי

"אתה בטח לא מכיר הוא ענה"  הוא במקור מגבעתיים שמו מיכאל". 

"אני דווקא מכיר אותו" עניתי ונקבתי בשמו המלא .

הוא נדהם ושאל " מניין אתה מכיר אותו"?

סיפרתי לו שהרב מיכאל גדל כנער יתום והיה בן חסותו של גבאי בית הכנסת שבו נהגתי להתפלל  בגבעתיים.

פעמים התארח בביתי וסעד על שולחני ,כשגדל עבר ללמוד בישיבה תיכונית ואח"כ עבר לארה"ב.

הוא המשיך ללמוד במסגרות שונות עד שהוסמך לרבנות ועבר ללונדון שם הוא מכהן כרב .

"מה שימך"? שאלתי

והוא ענה "קארל , ומה שימך"?

"זכריה "עניתי והוא הנהן בראשו ואמר " נביא, נביא... אני כל כך משתוקק שיהיו לי ילדים יהודים עם שמות של נביאים".

 

קארל לקח אותנו לסיור בעיר.

הגענו למצודה בה התבצרו היהודים וטיפסנו במעלה בגבעה " סלח לי לכמה דקות " אמרתי "אני חייב להספיק להתפלל מנחה לפני השקיעה".

שלפתי מכיסי סידור התפללתי בעיניים עצומות והרהרתי בליבי

שהיום הוא ערב יום העצמאות ואני שילדי ונכדי יושבים בארץ ולומדים בה תורה מביא איתי למקום את בשורת "עם ישראל חי". כ

 

שפקחתי את עיני הדומעות הבחנתי שגם קארל מתפלל בדבקות ידיו על לוח ליבו ועיניו דומעות.

הוא ביקש שאתפלל עבורו ואברך שיזכה להיות יהודי שלם.

 

האם קארל הגוי ביורק טבל והפך ליהודי איני יודע אבל את כיסופי תפילתו למרגלות המצודה הנוראה ואת התפילה שהתפללנו יחד בערב יום העצמאות לא אשכח.

דרג את הכתבהדירוג כתבה על קידוש ה': 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
7 מדרגים

עוד ב"סיפורי סבא"

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד