פעולה מבצעית מס' 1

חם. חם מאוד. בחוץ חול כתום-צהוב באוויר. התארגנויות אחרונות, סגירת פינות. הוא עובר על הפרטים שוב, פעם אחרונה. שוטף את הכוס קפה, מחזיר את הוופלים למקום, ויוצא. חם. חם מאוד. המשימה חייבת להצליח, הוא משנן לעצמו. זה לא פעם ראשונה שלו, בטח שלא אחרונה. והוא בכלל כבר שנה וחצי בעסק, ותיק. 

הוא היה יכול להעביר את הזמן במעיין, ערגליות וקוקה קולה קרה. כמו החברים שלו הוותיקים, שכבר לא עושים כמעט כלום ומסתלבטים עליו. אבל לא. הוא כאן, גאה, לא נשחק מהשיגרה, ממשיך. נזכר בתקופה ההיא, שנראית פתאום רחוקה וישנה, כשל כך רצה את התפקיד. היה בטוח שישנה את העולם. טוב, את העולם הוא לא שינה, אבל יש מספר אנשים שהוא פה, בשבילם. כשנזכר בהם חייך, והמשיך ללכת.

נכון, לקח לו זמן להבין שלא פעולה אחת, ואפילו מוצלחת, תשנה את החיים שלהם, תיטיב להם. ייקח זמן והמצב שלהם יהיה הרבה יותר טוב. לפתע נעצר, נדהם. באמת כלום לא השתנה! כבר המון זמן! סתם אני פה? מחשבה פולחת את הראש. זה משתק אותו למקום, אבל לא להרבה זמן. "נכון שהמים שוחקים אבנים, אבל לא רק הטיפה שעשתה את החור הראשון באבן הקשה חשובה. קדמו לה מיליוני טיפות, שהכשירו את השטח, בהתמדה, ואז, בזמן הנכון ובמצב הנכון – באה טיפה ומחוררת את לב האבן. לך תדע מתי הטיפה הזאת תבוא, אבל כשתבוא, זה בזכות הטיפות הקודמות". נזכר במשפט חכם שאדם חכם אמר לו.
לך תדע מה קורה מתחת לפני השטח לזרע הזעיר שמקבל מים, לך תדע מתי הוא יצמח. מחיש צעדיו.

M44N
תפקיד קשה יש לו. מזמן הוא כבר לא מחכה לשטיח אדום, לתודה ענקית. גם לא לארטיק. זה הכי קשה. האנשים האלה לא מבינים שאני פה בשבילם? שאם אני לא רוצה אני תופס את הרגליים והולך? איך הם מתייחסים אליו לפעמים, הוא לא יכול להבין. כן כפיות טובה זה דבר שובר. בחייאת, אמירת שכוייעח, תודה רבה, בסוף עוד פעולה מבצעית, זה לא כזה. מסיט את המחשבה לרגע, מזמזם שיר. יודע שאם ייכנס לרחמים עצמיים, הוא יתמוסס. יאללה מה נכנסת לבאסה? שואל את עצמו.

תתכונן. כנס לרבאק, עוד 5 דקות. מחדד מחשבה. "למה מי אתה שתפקד על הממשימה? אתה באותו מצב שלהם, אפילו יותר גרוע!". בום! שונא את המחשבה המחלישה, המעצבנת הזאת. תמיד היא באה בזמנים האלה. לא נכון! קול זועק בתוכו. אני לא בא מעליהם, אני איתם. הפעולה תעזור לכולם. גם לי. במיוחד לי. הם יודעים את זה גם. הוא מבין כבר בפנים, עמוק, שאם הוא לא יאמין בכוח הפעולה ובאמיתתה, ולא יפעל לפיה בעצמו, הם יקלטו את זה. הם לא פראיירים. וואלה, זה מחייב אותי! מחייך לעצמו, מכיר כבר את כל הדו-שיח הקטנים האלה, אצלו. מסתכל על המדים שלו, גאה. זוכר שבהתחלה התפדח ללכת איתם. מה זה עוזר? שאל, יודע בתוך תוכו שהשאלה באה מבושה קטנה, כן, בושה, במה שהמדים האלה מסמלים. היום הוא כבר מתבייש שהתבייש. מיישר את החולצה על עצמו, נושם נשימה ארוכה, ונכנס לסניף. הפעולה מתחילה.
 
מוקדש בהצדעה לכל מדריכי התנועה!
דרג את הכתבהדירוג כתבה פעולה מבצעית מס' 1: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
12 מדרגים
אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד