לתת

י"ח תמוז ה'תשע''ד 07:00

הלכה- ימי בין המצרים

שלושת השבועות, שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד תשעה באב ,

הם ימים של צער, שעליהם נאמר: "כל רודפיה השיגוה בין הַמְּצִָרִים". חכמים המליצו לנקוט משנה זהירות בימים אלו שמועדים לפורענות.

למשל ההולכים לטיול או לרחוץ בים, אף שתמיד צריכים להיזהר ולשמור את הנפש, בימים אלו יזהרו יותר .

כדי לציין את אופיים של הימים הללו, תיקנו חז"ל לקרוא בשלוש השבתות שבין המצרים הפטרות העוסקות בפורענויות. בשבע השבתות שלאחר תשעה באב קוראים שבע הפטרות של נחמה.

אף שחז"ל לא תיקנו תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות ,נהגו ישראל להימנע בכל שלושת השבועות מריקודים ומחולות, ונמנעים מלברך בהם "שהחיינו."

יש מנהגי אבלות שנהגו במקצת הקהילות. יוצאי אשכנז וחלק מהספרדים, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבא, נוהגים שלא להסתפר בשלושת השבועות.

שאר הספרדים נוהגים להחמיר בזה בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד .

בימים הקרובים נברר בהרחבה את מנהגי שלושת השבועות, ולאחר ראש חודש אב נלמד את הלכות תשעת הימים .

(ע"פ 'פניני הלכה', זמנים ח, א)

 


 

דברים שבלב- לתת

"זה יופי מה שקורה היום. העם התעורר, אבל הוא לא מבין שהקוטג' והדירות הם לא הבעיה. הבעיה היא שלא סיימנו לעשות מהמדינה עם.

כדי ליצור עם, כל אחד צריך להחליט מה הוא יכול לתרום, לא רק מה הוא יכול לקבל..."

(סטף ורטהיימר, זוכה פרס ישראל לשנת 1991 על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, מתוך ראיון ב'מעריב')

 

***

בדיחה עצובה אומרת שהתנועה הקיבוצית התרסקה משום שבמקום הערך הסוציאליסטי: "לקחת לפי הצורך ולתת לפי היכולת", אנשים לקחו לפי היכולת ונתנו לפי הצורך...

וכשהאגו משתלט – כולם מפסידים. בואו נדמיין מה היה קורה אם במקום לפרסם כל שנה כמה כסף הרוויח טייקון כלכלי או איזה בנק גדול, היו מפרסמים את התרומה של אותו גוף לחברה.

פתאום הדחף הטבעי להצטיין ינותב לאפיקים חיוביים שירימו את כל החברה.

"במקום להתחרות על ניצול מרבי של האנשים, החברות יכולות להתחרות על תרומה לחברה, ומה שיפה פה הוא שאתה לא מדכא את היצר התחרותי שבאדם...

זו מלאכה בכלל לא קשה, משום שהצמרת הכלכלית באמת מחפשת את התחליף הזה.

היא זקוקה נואשות למשהו שיהווה אלטרנטיבה לתחרותיות שעובדת במונחים של 'כמה כסף הרווחתי'". (פרופ' אייל וינטר, ראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית)

כשחשים ערבות ודאגה כנה לחבר, ישנה מוכנות לוותר על מה שיש לי בשבילו.

כשה'אגו', ה'אני', הופך להיות הערך המרכזי בחברה, כל אחד מתחיל לחשוב על: "מה יצא לי מזה?", "מה אני פראייר?!" "שאחרים יתרמו..." וכשחברה שלמה חיה ככה, העתיד לא נראה מזהיר...

התיקון מתחיל במעגלים הקרובים לנו. מתי לאחרונה ניסינו להקל קצת על העומס בבית? לסייע לאימא בהדחת כלים ובשטיפת רצפה? הבית הרי לא שייך רק להורים. כולנו שותפים, ולכן כולנו ערבים.

יש חבר או חברה שלא שמעתם מה קורה אתם לאחרונה? אולי הם לא נמצאים במרכז החברה? אולי אין להם הרבה חברים? טלפון קצר או מסרון שמביע יחס יכול לשנות לה או לו את היום.

עניין של מחשבה.

כל אחד יכול להתרחב, מעגל אחרי מעגל. לחשוב איך אני נותן מעצמי לסביבה, ולא רק איך אני מקבל ממנה...

 


 

שו"ת באמונה- נוסח קבוע לתפילה

למה חז"ל קבעו נוסח קבוע לתפילה? הרבה יותר מתאים שכל אחד יתפלל במלים שלו, במקום שכולם יקראו מהסידור ויתפללו אותו דבר!

התקופה שבה תיקנו את התפילה, הייתה לאחר שעם ישראל עלה מהגלות ,ובנה את בית המקדש השני.

במשך גלות של שבעים שנה, נולד בחוץ לארץ דור חדש שהתרגל לדבר בכל מיני שפות, חוץ מעברית.

"כיוון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע, נתערבו בפרס ויוון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגויים .

ואותם הבנים נתבלבלו שפתם, והייתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה, וכיוון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש, ואינם מכירים לדבר יהודית" (רמב"ם).

זה נכון שלנו הרבה יותר נחמד לחבר תפילה משלנו. אבל לחז"ל הייתה אחריות לאומית, והם דאגו שכל עם ישראל יוכל להתפלל.

כשאתה עומד להתפלל מתוך הסידור, אתה מוותר על הנוחות האישית שלך, בשביל להשתתף עם כל הציבור ביחד, גם עם אלו שקשה להם להתפלל.

גם כשאנחנו מדברים עם ה', אנחנו זוכרים ש"כל ישראל ערבים זה לזה ."

"עמדו ותיקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר, כדי שיהיו ערוכות בפי הכול, וילמדו אותן, ותהיה תפילת אלו העילגים תפילה שלמה, כתפילת בעלי הלשון הצחה" (רמב"ם) .


דרג את הכתבהדירוג כתבה לתת: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

עוד בלימוד 'חופשי בארצנו'

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד