כל רגע, כל דקה

י"ג תמוז ה'תשע''ד 07:00

הלכה- נשים ותפילה בבית הכנסת ובמניין

האם נשים חייבות להתפלל במניין?

אישה אינה צריכה להתפלל במניין ובבית הכנסת, מפני שכל עניין התפילות

בבית הכנסת תלוי בזמן, ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. אמנם למדנו

שישנה מעלה גדולה לתפילה בציבור, אך לנשים יש תפקידים אחרים, שאינם פחות חשובים, ולכן אינן צריכות להתפלל בבית הכנסת ובמניין.

מכל מקום ברור שאישה שתתפלל במניין ובבית הכנסת יש לה בזה זכות ,שתתפלל במקום מקודש שהשכינה שורה בו,

ואף תזכה לענות אמן על קדיש וחזרת הש"ץ, ותאמר קדושה ומודים דרבנן ותשמע ברכת כהנים.

אף על פי כן, ברור שהמצווה לאישה להתפלל במניין שנייה במעלתה לטיפול במשפחה,

וכל אימת שיש התנגשות בין התפילה בבית הכנסת לטיפול בילדים ובמשפחה, המשפחה קודמת.

אבל נערות ורווקות, וכן נשים שילדיהן גדלו ואין להן נכדים בביתן, טוב שישתדלו לבוא לבית הכנסת בשבתות ובימים טובים .

(מתוך ‘פניני הלכה', תפילת נשים כ, ב)

 


 

דברים שבלב- כל רגע, כל דקה

"סבא, למה קראת לי?"

"חזי, קראתי לך כדי לבשר לך בשורה לא פשוטה. אתה יודע, אני מאוד מעריך אותך מכל הנכדים.

אתה לומד בבית ספר דתי ועם ראש על הכתפיים. לכן בחרתי לספר את הדבר רק לך.

אתה יודע שאני כבר חולה זמן רב. היום בבוקר הייתה לי בדיקה חשובה. הרופא הודיע לי שנותרו לי ימים ספורים לחיות..."

"מה??" התחלתי לבכות. כשנרגעתי סבא פנה אליי ברכות. "זה יישמע קצת מוזר, אבל רציתי להתייעץ אתך. מה אתה חושב שכדאי לעשות בימים אלו?"

"סבא", אמרתי בעודי מנגב את הדמעות, "אתה חייב לנצל את הזמן. כל דקה חשובה. אתה צריך לעשות מפגש משפחתי גדול.

לחבק את כולם ולומר להם דברים חשובים על מהות החיים. ללכת לכותל. לחלק צדקה. לנצל כל רגע פנוי לעבודת ה', ללימוד תורה ולתפילה".

"אתה צודק. גם אני חשבתי כך. צריך לנצל את הזמן הנותר. חבל שרק בשורה כזו קשה מעוררת אותי לומר לאנשים שסביבי כמה אני אוהב אותם.

שרק הרגעים האחרונים של האדם יקרים לו, והוא אינו מבין שכל רגע בחיים הוא יקר. שכל דקה חשובה".

"אתה יודע סבא, שאח שלי, חגי, הצטער מאוד כשסבתא בתיה נפטרה. הוא הרגיש שהוא לא מספיק אמר לה עד כמה הוא אוהב אותה.

מאז הוא החליט שבכל יום שישי הוא מתקשר אל כל הסבים והסבתות, דורש בשלומם ואומר להם כמה הוא אוהב אותם".

"נכון, גם אליי הוא מתקשר. זה דבר כל כך יפה. לומר לקרובים שלך שאתה אוהב אותם ולא להצטער אחר כך שלא אמרת".

 

***

בחופש הגדול ישנה נטייה למרוח את הזמן. לקום מאוחר. לשרוף את היום. לעומת זאת,

אנשים ברגעיהם האחרונים עושים הכול כדי להאריך את חייהם בכמה דקות. הם מבינים שכל רגע שנותר הוא חשוב.

בכל דקה בחיים אפשר להציל את העולם. אפשר לתקן. לעשות תשובה. אפשר. אז אל תתנו לחופש ולזמן הרב לבלבל אתכם.

נצלו כל רגע שיש לכם לדברים החשובים באמת. לעבודת ה', ללימוד תורה, לחסד. כי דקה שעברה לעולם לא תשוב.

 


 

עלייה לארץ ישראל - חיי תורה ועבודה תולדות חיים וסיפורים, הרב ישראלי זצ"ל

בתחילת שנת ה'תרצ"ד( 1934 ) עלה הרב ישראלי לארץ ישראל. מיד עם

הגעתו ארצה עלה לירושלים להודות לרב קוק על הצלתו, ולאחר מכן החל ללמוד

בישיבתו של הרב קוק, 'מרכז הרב'. לאחר ארבע שנים שבהן למד בישיבה נתמנה לכהן כרב ביישוב כפר הרא"ה שבעמק חפר (היישוב נקרא על שמו של הראי"ה קוק).

הוא פרסם את הספר "פרקים במחשבת ישראל" ובכך ייסד את לימוד מחשבת ישראל בחינוך הדתי. באותה שנה נסע הרב ישראלי לפולין והתחתן עם בת דודתו –בת שבע בורגנסקי.

בני היישוב כפר הרא"ה היו חלוצים ועבדו קשה מבוקר עד ערב בשדה, ברפת ובפרדס.

עם זאת, הקפידו תמיד ללמוד תורה בשעות הערב ולשמור על כל ההלכות הכרוכות בעבודתם (חליבה בשבת, כלאיים, שמיטה ועוד).

יישוב זה היה מהראשונים שקיימו הלכה למעשה את הסיסמה הידועה 'תורה ועבודה'.

הרב ישראלי התמסר לבני היישוב במלוא המרץ ועמל להשיב על שאלות הלכתיות חדשות שהתעוררו בנושאים הקשורים למצוות התלויות בארץ.

בכך היה הרב ישראלי מהרבנים הראשונים שהתמחו בנושאים אלו, שלא נזכרו במקורות רבים.

הוא הכריע בשאלות סבוכות והציג בירור בהיר ומפורט של נושאים הלכתיים רבים. לשם כך הרב גם יצא לשדות, להבין את המציאות ואפילו להתייעץ עם מומחים בתחומי האגרונומיה.

כל אלה היו ביטוי למסירותו הגדולה של הרב ישראלי לקהילתו ולשליחותו המיוחדת .

דרג את הכתבהדירוג כתבה כל רגע, כל דקה: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים

עוד בלימוד 'חופשי בארצנו'

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד