להוסיף אומץ להוסיף כוח

ג' תמוז ה'תשע''ד 09:30
להוסיף אומץ להוסיף כוח
1:00 בלילה - אני חוזר מהישוב נוף איילון. הלב רותח, העיניים בוערות. שיחה עם שבט מלאכי לקראת כניסה להדרכה שתוכננה ל20:30 בוטלה. ובמקום זה נעטפנו באבל.

מוקדם מידי לתרגם תחושות ורגשות לצעדים ממשים. לבירור מה המעשים שנדרשים מאיתנו בעת שכזו. לאיפה לוקחים את הכאב הגדול. ואיזה בניין נקים מהשבר.
אבל דבר אחד ברור - שאנו נקום! והאש שאכלה בשלושה קדושי עליון תמשיך לבעור בלבנו בלהבה ענקית שתאיר את העולם כולו.

שמעתי את רבי ומורי הרב מתניה אריאל לפני מספר חודשים מספר שכשהוא היה ילד והוא שמע אדם שאומר קדיש. הוא חשב איזה מסכן הוא. וכשהוא התבגר הוא התפלא לראות שבקדיש אין שום אזכור לאבל או ליתמות.
אנחנו מאמינים שכל יהודי הוא אור עצום שהקב"ה נטע בעולם. וכל חיסרון של כל יהודי מותיר רושם וחלל. לכאורה אורו של ה' בעולם התמעט בעולם. ולכן הקרובים לנפטר קוראים שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם.

אח, איזה חושך מגיע עם חילול נשמות טהורות בידי בני עוולה שפלים. איזה קלון יותר גדול יש למלך מאשר לראות את בניו מוטלים שחוטים וטבוחים לפניו?!

וככול שהחשכה יותר גדולה - אנחנו כולנו נדרשים להוסיף אור. להוסיף קדושה. להוסיף אומץ. להוסיף חיים!
כל אחד מאיתנו ברמה הפרטית . וכולנו ברמה הסניפית, התנועתית והכלל ישראלית נתבעים לכך.

בבניין ירושלים ננוחם

עוד במדור

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד