כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

ארץ צבי

ארץ צבי (הגדל)

ארץ צבי

בחצי הלילה עברו אז

חיילי היס"מ אלי קרב

ומולם עמדו בגופם לסוכך

על בניין, על ארץ, עם רב.

מלמעלה נגזר אז אחרת

חיילים ושוטרים נשלחו

לבצע פקודה הם השיבו בלי חת

אל מול כל הדמעות שמחו.

----

זה אבסורד, חשבה טלי. מדינה שלנו, ארץ שלנו, צבא שלנו – וכשיש סכסוך עם ערבים על קרקע – מה יותר טבעי ומתבקש מלקבל את גבה התומך של המדינה? מה יותר פוגע ומוזר מלקבל את גבה המופנה באיבה? השעה היתה ארבע לפנות בוקר. כמו רבים אחרים, היא התלבשה וירדה אל בתי דריינוף.

---

בבית ממול פקח אחמד את עיניו. השעה היתה ארבע לפנות בוקר, והוא תהה מה הרעש שהעירו. המואזין מתחיל בחמש, חשב, אם כן – מה מתרחש בחוץ? הוא הרים רגל, ועוד אחת, והציץ מחלון חדרו הצופה לגדר. ברגע הראשון נבהל למראה מאות החיילים והשוטרים. ברגע השני הוא הבין, וחייך.

---

צבי, כבר היה שם. הוא הצטרף לשנת הלילה בבניינים. אולי הוא ידע שזה יכול לקרות, אך כמה פשוט להדחיק. ופתאום הגיעה המציאות הזו, השקרית, שיהודי מגרש יהודי, וטפחה בפניו. הוא נאבק, בכל הכוח. כל גופו חבול מן המכות שחטף, שסימלו בשבילו את ארץ ישראל. הוא יודע שהמאבק לא לשווא.

---

בבית ממול, אמא בוכה. ויוסי בן הארבע, בעיניים תמות שואל את אמא, אמא, למה החיילים הגיעו? כדי לגרש את הערבים? ואמא, רק מסובבת את הראש וממלמלת, לעצמה. אני לא יודעת ילד שלי. אולי בבוקר הכל יתבהר. זה לא יקרה, הכל טעות, אני יודעת! שכב לישון, ילדי. בבוקר בוודאי תזרח השמש.

---

שתי נערות עומדות, מתייפחות.אני לא מאמינה שזה יקרה, הן משפילות מבט. ואת החיילות הן רק שואלות: למה? בשביל זה לשים מדים? ולשמים הן מביטות. איככה תוכל וראית, מהרסיך ומחריביך ממעיך יצאו. והעולם – שותק. וברדיו עוד סיפור על מאחז, התנחלות. אי שם בסוף העולם קבוצת תג מחיר שגזלה מערבי את ביתו, אדמתו. אני לא מאמינה שככה משמיצים אותנו, הן שחות. כאלו סיפורים מונפצים, רחוקים מהמציאות. ארץ ישראל היא שלנו. מה יותר פשוט מלהבין? ויש התורה שהכל כתוב בה. מה יהא עליה? הן גומרות עוד ספר תהילים, יושבות מכונסות במרפסת השכנה. בתי דריינוף ניצבים להם ממול, שקטים, כמו מודעים לגורלם. הם מוקפים בהמון חיילים יהודיים, וגם כאלו שלא. לו רק היה לוקח כל אחד לבנה – אולי היה הבניין נחרב. וברקע קולות, מתמודדים. על בניינים להאבק? על אבן שעוד לא תמה בנייתה ישפך דמנו? כן. נחרץ. נאבקים על האבן הזו, שמסמלת את כל ההתיישבות ביהודה ושומרון, בארץ ישראל בכלל. היום זה כאן, מחר עלי, עפרה, עמונה. וכשמגיע הכורת ונתקל בהתנגדות, גם אבן מקיר תזעק: איה הדין, ואיה הצדק? ומהדהד לה רק חילול ה' נורא. על הכביש, מעבר לגדר, עומדים האויבים האמיתיים, של כולנו. והם צוחקים, ומבזים את חיילינו, שעמלים להרוס את בתינו.

הדחפור מנסה, מתאמץ. לא קל להרוס בתים בארץ ישראל. מעולם לא היה קשה יותר. זו נחמה?

ואחרי הסערה, האויבים כבר סבו לביתם, גם החיילים נשלחו למשימה הבאה. ערב חדש הגיע, ואיתו הידיעה: אנחנו ניצחנו. למרות הכל, ואולי בזכות. קמנו מחורבות הגוש, ומעמונה, ואנחנו אנשים רציניים, וחזקים. לא ניתן את האידאלים שלנו למשא ומתן. לא שוקטים על השמרים.

ממשיכים. מנצחים. שלט חדש נתלה: כאן יוקמו מחדש, ארזי הלבנון שגודעו.

---

ארבעה ימים עברו. יוסי ואמא רואים חייל ברחוב. הוא רע או טוב? הוא שואל את אמא, נבוך. והשאלה הזו, עודה מהדהדת בחללו של יישוב.

דרג את הכתבהדירוג כתבה ארץ צבי: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
7 מדרגים
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. 
ממש מבטא את שהרגשנו שם!
מרדכי (י"ד חשון ה'תשע''ו 11:46)
2. רחלי קארו (ח' כסליו ה'תשע''ו 09:48)
עבור לתוכן העמוד