פשוט להתפלל

כ' סיון ה'תשע''ו
פשוט להתפלל

 

שאלה: תמיד מלמדים אותנו שהתפילה היא דבר טבעי. אבל מה בעצם טבעי בתפילה? ולמה שנרגיש בכלל צורך להתפלל?

"ישבתי במעוז, כשלפתע הנחיתו עלינו מטח אש מרוכז של 160 מ"מ. הכול זע. גל של אבק שטף אותנו. זו הייתה תופת. "אלוקים", קראתי, "תציל אותנו". "אתה דתי?" "עכשיו כן!"

(חזי כרמלי, עיתונאי ב'מעריב', ט"ז בתשרי התשל"ד, מלחמת יום הכיפורים)

"הלוא גם אני הרגשתי איזה צורך להתפלל במקום הזה, אלא שלי אין מילים, ליהודי הדתי – יש".

(אריאל שרון בראיון ל'מעריב' אחרי שהניח תפילין בכותל)

***

לפעמים זה תופס אותך חזק. הרגשה חדה וברורה שככה זה: אתה תלוי במישהו. גם אם קשה לך להסביר מה ומי – התחושה הזאת פועמת אי שם בפנים. יש פעמים בחיים שאין לנו ברירה אלא לעצור, להבין שמכאן ואילך מה שנשאר זה רק להתפלל. אבל מאיפה מגיע הצורך הזה? מהי התפילה הזאת?

עם כל הכבוד לכוח שיש לנו, בני האדם, אנחנו מוגבלים. הבעיה היא שלא תמיד אנחנו זוכרים את המוגבלות הזאת, ואז מספיק רגע של חוסר אונים – איזו מצוקה שנקלענו אליה, או אולי איזה חולי בגוף שמשבית אותנו ומרתק אותנו למיטה, ופתאום מתאפסים. שוב חוזרת לה תחושת התלות וההזדקקות. אבל בעצם, לא היינו צריכים להמתין למקרים הקיצוניים האלה. מספיק לחשוב לרגע על המערכות המורכבות של הגוף, וכמה בקלות הן עלולות לחדול מפעילות תקינה, והנה שוב מרגישים את התלות. ויש עוד סיבות רבות לחוש בתלות הזאת.

חוויית התפילה טבעית לאדם. היא נובעת מהצורך להיקשר בשלמות הגדולה מאתנו, להתעלות מעל המגבלות והחולשות, ולרגע – לנשום שוב אוויר פסגות. ככל שמפתחים יותר עדינות ויכולת הקשבה, מתעורר הצורך הטבעי הזה להתפלל גם בחיי היום-יום הרגילים. התפילה מתפרצת באופן טבעי מתוך האמונה באלוקים חיים, מתוך החוויה שאנחנו קשורים אליו ותלויים בו וממנו מגיעים החיים שלנו. האמונה הגדולה מתבטאת דווקא ביכולת לראות בכל דבר קטן את הקשר שלו לאלוקים; בכל צמח ופרח, בכל יום ובכל רגע. כשחיים ככה, התפילה הופכת להיות הביטוי הטבעי ביותר של הקשר שלי לאלוקים.

התפילה, לפני המילים והסדר שלה, היא כמיהה, השתוקקות ובקשה להיות מחובר. מחובר למה שהוא מעבר לכל מה שאני מבין ויודע. מחובר לשורש שממנו הכול מתחיל ואליו הכול חוזר.

בקיצור:

 התפילה היא הבקשה האנושית להתעלות מעל החולשות, המגבלות והחסרונות ולהידבק בשלמות. כאשר מודעים לתלות ולחוסר שקיימים בנו, התפילה נעשית תנועה טבעית ומתבקשת.

 

 

הלכה יומית:

מהו המקור למצוות התפילה?

בשבועיים הקרובים נעסוק בהלכות תפילה. התפילה היא אחד הביטויים המרכזיים לעבודת ה' בחייו של היהודי, ולכן ראוי שנעמיק קצת ביסודות של ההלכות הקשורות בה.

נחלקו הראשונים בשאלה האם יש מצווה מן התורה להתפלל בכל יום. לדעת הרמב"ם מצווה מן התורה להתפלל בכל יום, שנאמר: "ועבדתם את ה' אלקיכם", וכן נאמר: "את ה' אלקיך תירא ואֹתו תעבֹד". אמנם יש בפסוקים אלו ציווי כללי על עבודת ה', אולם יש בהם גם ציווי מיוחד להתפלל, שכן דרשו חכמים שעבודה היא תפילה, שנאמר: "לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם", ודרשו: "איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה". בתפילה אחת בכל יום יוצא אדם ידי חובת מצוות התפילה מהתורה.

חיוב המצווה כך הוא: שיפתח את התפילה בשבח לה', ומתוך כך ישאל את צרכיו, ויסיים בהודאה על הטובה שהשפיע לו ה' יתברך. היו שקיצרו בתפילתם והיו שהאריכו, וכולם יצאו ידי חובתם, שמהתורה אין שיעור לתפילה.

(מתוך 'פניני הלכה', תפילה א, ד)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד