לפתוח את הדל"ת

כ"ד סיון ה'תשע''ו

שאלה:

למה התפילה הראשונה שפותחים בה את היום היא 'מודה אני'? למה הדבר הראשון שצריך לומר רגע אחרי שפוקחים את העיניים הוא דווקא 'תודה'?

ענת קמה מוקדם וניגשה להכין קפה. כשהתחלתי להזדחל מחוץ לשק"ש ומלמלתי חצי ישנה "מודה אני", ענת תפסה אותי במבטה החד. לאחר ההתארגנות היא שאלה: "אז מה מלמלת שם לעצמך איך שקמת?"

הייתי נבוכה. מעולם לא ניסיתי להסביר למישהו לא דתי על הווי החיים שלי, ולא ממש ידעתי איך לעשות את זה. "אהה... אמרתי 'מודה אני'. זאת תפילה כזאת שפותחים בה את הבוקר מיד כשמתעוררים".

"ומה בדיוק אומרים בה?" המשיכה ענת לשאול בסקרנות גוברת.

"אומרים בה: 'מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך'. זאת אומרת: תודה לך ה' שהחזרת לי בחזרה את הנשמה לאחר השינה. תודה על האמון שאתה נותן בי".

ענת נעצה בי את העיניים העמוקות שלה ונראתה מתפעלת. "וואו, זאת תפילה מדהימה".

צחקתי. "זה יפה שאת מתלהבת, כי בדרך כלל המצב שבו אני אומרת את המילים האלה לא מאפשר לי להתלהב יותר מדי".

"תשמעי, שירה, באמת שזה מיוחד. אני מתפעלת מזה שהמילה הראשונה שהבן-אדם אומר על הבוקר היא: 'תודה'. כאילו זה הדבר הכי פשוט והכי טבעי שיש בעולם. המילה 'אני' באה רק אחר כך. ממש חזק. זה יפה בעיניי כי יוצא לי לחשוב מלא פעמים כמה טוב יש לי בחיים שהוא מובן מאליו בשבילי, כמה יופי יש בעולם ולא תמיד יודעים להעריך".

"רואה ענת, תמיד אמרתי שיש בך משהו רוחני. ואם את כבר בהתלהבות, אז שימי לב לעוד דבר מעניין: בתפילה הזאת לא מזכירים את שם ה'. לכן אפשר לומר אותה גם לפני שנוטלים ידיים בבוקר. לדעתי יש כאן מסר עמוק וחשוב מאוד. המסר הוא שתודה היא הדבר הבסיסי ביותר שצריך ללוות אותנו בחיים, אפילו לפני שמתחילים את התפילה עצמה. קודם כול – לומר תודה. זה בסיסי, ובזה היום מתחיל. קודם כול מתחילים ממה שיש לנו ומודים עליו, אחר כך מבקשים גם על מה שחסר. ותראי רמז נחמד: המילה דלת היא ראשי תיבות: דע לומר תודה. זאת היא הדלת שפותחת את היום..."

בקיצור:

תפילת 'מודה אני' היא התפילה שבה אנו פותחים את הבוקר. בכך אנו מבטאים את הכרת הטוב על כל מה שיש לנו, ואת זה ששום דבר אינו מובן מאליו. רק מתוך הכרת הטוב על מה שכבר יש, אפשר לאחר מכן לבקש על מה שחסר ודורש תיקון.

 

הלכה יומית

האם מי שאינו דובר עברית יכול להתפלל בשפה שהוא מבין?

מצווה מן המובחר להתפלל בעברית משום שבה חיברו אנשי כנסת הגדולה את נוסח התפילה, והיא לשון הקודש, ובה נברא העולם. אולם בדיעבד, מי שאינו מבין עברית, יכול לצאת ידי חובתו בשפות אחרות.

עם זאת, ישנו הבדל יסודי בין המתפלל בעברית למתפלל בשאר לשונות; שהמתפלל בשאר לשונות אינו יוצא ידי חובתו בלא שיבין את מילות התפילה, אבל המתפלל בעברית – גם אם לא הבין את משמעות המילים, יצא ידי חובתו. אולם גם בעברית חובה להבין את משמעות הפסוק הראשון של קריאת שמע ואת הברכה הראשונה של תפילת עמידה, שהכוונה בהם מעכבת.

ההבדל בין עברית לשאר השפות הוא שלעברית יש ערך עצמי, שבה ניתנה התורה ונברא העולם, ולכן גם מי שאינו מבין אותה יכול לקיים בה את מצוות התפילה מצד ערכה העצמי. אבל כל שפה אחרת, ערכה תלוי בזה שהיא מבטאת את מחשבות האדם ורגשותיו, ולגבי מי שאינו מבין אותה אין לה כל ערך, ולכן אינו יכול לקרוא בה קריאת שמע ולהתפלל.

(מתוך 'פניני הלכה', תפילה א, י)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד