סיכום השבוע הראשון

כ"ו סיון ה'תשע''ו

שאלה: תמיד מלמדים אותנו שהתפילה היא דבר טבעי. אבל מה בעצם טבעי בתפילה? ולמה שנרגיש בכלל צורך להתפלל?

תשובה: התפילה היא הבקשה האנושית להתעלות מעל החולשות, המגבלות והחסרונות ולהידבק בשלמות. כאשר מודעים לתלות ולחוסר שקיימים בנו, התפילה נעשית תנועה טבעית ומתבקשת.

שאלה: אני בכלל לא מרגישה קשר וחיבור לתפילה. אני הרבה יותר מחוברת לתכניות שאני אוהבת או למפגשים עם החברות. איך אפשר להתחבר יותר לתפילה ולהרגיש שהיא משהו שאני צריכה לחיים שלי?

תשובה: כשאנחנו מתעסקים יותר מדי בעולם החיצוני ולא מקשיבים לעולם הפנימי, אותנו מתרחקים מהחיבור לתפילה. כדי להתחבר יותר לתפילה יש לפנות זמן, מחשבה וריכוז לנשמה ולרצונות שלה. לכך נועדו זמני התפילה במהלך היום.

שאלה: לא תמיד אני מרגיש שהתפילה משנה אצלי משהו. איך אוכל לדעת האם התפילה באמת גרמה לי להשתנות?

תשובה: בתפילה קיים כוח גדול לנקות את הלב והנשמה ממשקעי היום-יום. כל ברכה, הודאה ושבח מרימים אותנו מהריצות ומהלחצים ומסייעים לנו להתחבר לשורש שלנו, לריבונו של עולם שהוא מקור כוחנו, חיינו ותקוותנו. לכן תחושת ההקלה והשחרור מהמועקות והלחצים היא עדות נאמנה לתפילה טובה.   

שאלה: כולם מדברים על חשיבות התפילה, אבל תכל'ס, התפילה היא רק אמצעי כדי שנוכל להשיג את מה שאנחנו רוצים וצריכים, לא?

תשובה: הערך הגדול ביותר של התפילה הוא בה עצמה ולא במה שמשיגים באמצעותה. הזכות לעמוד מול ה' ולהרגיש חיבור לשורש ולמקור שממנו כל החיים מגיעים, זאת היא המתנה הגדולה מכול. כל החסרונות שיש בחיינו הם האמצעים ששולח לנו ה' כדי שנפנה אליו, ובכך נחבר את חיינו למקורם.

שאלה: למה התפילה הראשונה שפותחים בה את היום היא 'מודה אני'? למה הדבר הראשון שצריך לומר רגע אחרי שפוקחים את העיניים הוא דווקא 'תודה'?

תשובה: תפילת 'מודה אני' היא התפילה שבה אנו פותחים את הבוקר. בכך אנו מבטאים את הכרת הטוב על כל מה שיש לנו, ואת זה ששום דבר אינו מובן מאליו. רק מתוך הכרת הטוב על מה שכבר יש, אפשר לאחר מכן לבקש על מה שחסר ודורש תיקון.

שאלה: המון פעמים בחיים אני מרגיש תסכול מהפער בין מה שאני רוצה למה שאני עושה בפועל. אמרו לי שזה נקרא פרפקציוניזם – רצון שהכול יהיה בדיוק כמו שתכננתי. אבל מאיפה הרצון הזה מגיע, ואיך מתגברים עליו?

תשובה: השורש העמוק של השאיפה שלנו לשלמות ('פרפקציוניזם') נובע מן הנשמה; הנשמה היא מקור השלמות שבתוכנו, שדוחף אותנו לשאוף כל הזמן ליותר, לא להסתפק במה שיש. כמענה לשאיפה האינסופית של הנשמה לעלות עוד ועוד, ניתנה לנו התפילה. בתפילה אנחנו שואפים אל השלמות, בלי פשרות ובלי אילוצים. על ידי מילוי הצורך הזה בתפילה אנו שבים לתיקון העולם ולהשלמתו בסבלנות ובנחת.

 

הלכה יומית

תפילה במניין

עיקר התפילה במניין הוא שיתפלל אדם עם עשרה יהודים תפילת שמונה עשרה. מי שלא הספיק להתפלל עם הציבור בלחש – יצטרף בתפילתו לחזרת הש"ץ, ואף תפילה זו תיחשב לו כתפילה במניין לדעת רוב הפוסקים.

גם מי שהגיע לבית הכנסת מאוחר, אם יתפלל תפילת עמידה בעוד שהציבור עוסק באמירת פרקי התפילה, כדוגמת 'עלינו לשבח', אף שאינו נחשב כמתפלל במניין, תהיה לו בזה מעלה מסוימת, שיתפלל במקום שבו עשרה יהודים עוסקים בשירות ותשבחות. ואם הוא מתפלל עמידה של שחרית בעת שהציבור מתפלל מוסף, נחשב כמתפלל במניין.

מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת, ישתדל לכוון את זמן תפילתו לשעה שבה הציבור מתפלל, ובזה ישתף עצמו במידת מה בתפילת הציבור, ועל ידי כך תתקבל תפילתו, שהשעה שבה הציבור מתפלל היא עת רצון. לכתחילה יכוון עצמו להתפלל עם מניין מסוים שהוא יודע את זמן תפילתו. אם אינו יודע זמן של ציבור מסוים, יכוון את דעתו להתפלל עם איזה מניין שיהיה, שכן מן הסתם בכל שעה שיתפלל ישנו בעולם איזה שהוא מניין שעומד בתפילה.

(מתוך 'פניני הלכה', תפילה ב, ג)

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד