שכל והתגלות

ח' תמוז ה'תשע''ו

שאלה: אני לא מבינה למה ה' היה צריך להתגלות אל עם ישראל במעמד הר סיני; הרי אם משה היה מלמד אותנו איך להסתכל על העולם, והיה מראה לנו כמה הכול כל כך מסודר ומדהים, מיד עם ישראל היה מאמין, לא?  

 

"תסלח לי, אני מצטערת. אתה יודע הרבה, מכיר רבנים, מצטט מתוך הספרים, אבל משהו חסר לך. משהו מאוד חשוב. אין לך לב. אני, בניגוד לך, לא קראתי בספר על זה שיש בורא לעולם. אם הייתי קוראת על זה בספר או שומעת על זה בהרצאה, אולי היינו יכולים להתווכח ויכוח מעמיק, אינטלקטואלי כזה. אבל מה לעשות? אני הרגשתי. אני הקטנה והטיפשה הרגשתי איך מלך-מלכי-המלכים בכבודו ובעצמו יורד מהשמים ומראה לי פנים. לכמה רגעים קטנים של חסד. אני קיבלתי מתנה שאתה לא קיבלת... אני קיבלתי אמונה. אני יודעת שהוא קיים. אני מרגישה אותו. אני רואה אותו משגיח, ועם זה אי-אפשר להתווכח..."

(נעה ירון-דיין, 'מקימי' עמ' 249–250; הקטע מתאר ויכוח עם אדם שהיה חרדי, וכעת מגדיר את עצמו 'כופר'.)

***

החוויה שמתארת עלמה, גיבורת הספר 'מקימי', מוכרת בוודאי לכל אחד ואחת מאתנו. כולנו חווינו בחיים רגע של התגלות, רגע שבו הייתה בנו תחושת ודאות בנוגע לנוכחות של ה'. רגע אחד כזה, די בו כדי לשים במקום את אליל השכל, אותו אליל שמעוניין רק באלוהים יציר כפיו. הרי אל שהגעתי אליו משכלי הוא יצור שאני, בשכלי, יצרתי, כי הגעתי אליו ממני, ולא הוא זה שגילה עצמו אליי. את החוויה הזאת חווינו בפעם הראשונה כאומה במעמד הר סיני, שם התגלה אלינו ה' יתברך ונתן לנו את התורה, ושם נחקקה בנפש כל אחד ואחת מאתנו הוודאות בהתגלות ה'.

אברהם אבינו מתואר במדרש כמי ששואל וחוקר על אודות הבריאה: "הייתכן שבריאה זו אין לה בורא?", ואז "מציץ עליו בעל הבירה", ה' מתגלה לאברהם אבינו. כלומר, כל חקירה שכלית, ואפילו המבריקה ביותר, מותירה ספק. רק ההתגלות ממלאת את האדם בוודאות. כמובן, את תחושת הוודאות הזאת אנו חייבים לברר, ללמוד ולהוציא מן הגולמיות על ידי לימוד התורה.

אפילו פילוסופים גדולים באומות העולם שהעמיקו בשכלם בבירור גבולות השכל האנושי הרבו לציין את המסקנה שלאלוהים אין להגיע בשכל. והנה סיפור מעניין על אחד מאותם פילוסופים, פסקל, מגדולי המדענים וההוגים במאה השבע עשרה. אחרי מותו נתגלה שבפתק השמור עמו תמיד, רשם חוויה שחווה. וזה לשון הפתק:

"עשרים ושלושה בנובמבר 1654, בין השעות 10:00–12:30 בלילה: אש! אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב, לא של הפילוסופים, של המלומדים. ודאות, ודאות, רגש, שמחה, שלום".

בקיצור: כל חקירה שכלית, ואפילו המבריקה ביותר, מותירה בלב ספק. רק ההתגלות ממלאת את האדם בוודאות. את תחושת הוודאות הזאת אנו חייבים לברר, ללמוד ולהוציא מן הגולמיות על ידי לימוד התורה, אבל השורש לכול הוא ההתגלות של ה' אלינו, קרבת ה' אלינו – בידיעה ובהרגשה.

 

1;

 

הלכה יומית

 

האם נשים חייבות בלימוד תורה?

ישנו הבדל יסודי בין גברים לנשים במצוות תלמוד תורה. המצווה המוטלת על הגברים היא ללמוד תורה, ואילו המצווה המוטלת על הנשים היא לדעת מה אומרת התורה על החיים. כלומר, אישה שזכתה לדעת את כל ההלכות המעשיות ואת כל יסודות האמונה והמוסר ברמה ובעומק המשביעים את רצונה ומספקים את צימאונה, אין עליה מצווה להמשיך ללמוד. אולם גבר שלמד את כל התורה, אפילו אם הוא זוכרה על פה, מצווה עליו להמשיך ללמוד ולהתעמק בתורה.

בלימוד יש שני חלקים: האחד – לדעת את הדרכות התורה כדי לחיות חיים שלמים, וזהו החלק שבו מחויבים הגברים והנשים באותה מידה. השני – לעסוק בעיון, בפלפול ובמחקר, ובחלק הזה מחויבים הגברים ולא הנשים. לכן יש שוני בין הישיבות, שבהן לומדים הבנים, ובין האולפנות, שבהן לומדות הבנות. בישיבות מרבים לעסוק בלימוד הגמרא והמפרשים, שבהם בולט הצד העיוני; ואילו באולפנות מלמדים הלכה, תנ"ך ומחשבה, שהם הלימודים השייכים יותר להדרכת החיים.

(מתוך 'פניני הלכה', ליקוטים א')

 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד