• עמוסים נשאם

פרשת בשלח

שבעה עממים ועמלק

יש בתורה שתי פרשיות של מלחמה בגוים: שבעה עממים ועמלק. אבל יש חילוק גדול. אמנם לגבי מלחמת שבעה עממים נאמר: "לא תחיה כל נשמה", אבל היא רק במסגרת מצוַת כיבוש הארץ. הארץ הזאת הובטחה לאברהם, ליצחק וליעקב, ולזרעם אחריהם. על כן עליה להיות שרויה בטהרת הקודש, ויש לנקותה מעבודה זרה. יהושע שלח שלוש אגרות ליושבי הארץ: מי שרוצה ללכת ילך, לא נרדוף אחריו. ואמנם הגרגשי הלך לו. בכל התורה הוא לא נזכר יותר. האגרת השניה: מי שרוצה להשלים ישלים, בתנאי שאיננו עובד עבודה זרה, ואז הוא יכול לשבת בארץ, למשל, בתור מיעוטים, בתנאים שלנו. והשלישית: הרוצה להילחם, ילחם, אבל לגביו ישנו חיוב 'לא תחיה כל נשמה'! יוצא, מלחמת שבעה עממים אינה אבסלוטית, בכל מחיר. מאבקנו נגדם הוא בשל עבודה זרה שלהם. אבל אם הם עוזבים אותה ומקבלים מלכות ישראל, ניתן להשאירם בארץ.

עם עמלק זהו ענין אחר לחלוטין. יצאנו ממצרים, עם של עבדים משוחררים, בדרכנו לארץ ישראל, ולפתע: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". לפתע נטפל אלינו, לא ביקשנו ממנו שום דבר, לא היה לנו כל סכסוך עימו, כמו עם עמים אחרים שעברנו שם, לא ביקשנו מים, לא ביקשנו חניה – מאומה! כך סתם, פתאום – ויבוא עמלק! אלא - עם עמלק יש לנו ניגוד עצמי! עמלק הוא ההיפך הגמור של ישראל! הוא הניגוד הגמור למלכות ד', למלכות ישראל, לרוח ישראל, לשכינת ישראל, לקדושת ישראל, לארץ ישראל, לתורת ישראל – לכל מה ששייך לישראל, "כי יד על כס יה, מלחמה לד' בעמלק מדֹר דֹר" (שמות יז טז). לכן מחית עמלק זוהי מצוה בכל הדורות, בלי תנאי.

 

(ע"פ שיחות הרצ"י זצ"ל בשלח)

*

 

 

קדושה משולשת

התגלות הבורא בנבראים היא דרך קדושה משולשת: "קדוש קדוש קדוש" (ישעיהו ו ג) – א. "קדיש בשמיה מרומא עילאה בית שכינתיה", הקדושה השמימית האלקית. ב. "קדיש על ארעא עובד גבורתיה", הקדושה כן בארץ, על ידנו. ג. "קדיש לעלם ולעלמי עלמיא", הקדושה המקפת שמים וארץ וכל עולמים באחדות מוחלטת, אחד אלקינו - בשמים ובארץ.

 

נס משולש

גם במסכת הנסית של קריעת ים סוף יש שלוש מדרגות: א. "נטה את ידך על הים ובקעהו" (שמות יד טז). קיימת הבחנה בין לשון-מקרא ולשון-חכמים. לשון מקרא השמימית, שבתורה שבכתב, היא יותר מלשון חכמים, הנמשכת בתורה שבעל פה. אצל חכמים נקרא הנס: קריעת ים-סוף. ובתורה: בקיעת ים-סוף. לעומת קריעה, שהיא הפרדה גמורה, ניתוק - בקיעה אנה פירוד מוחלט, רק נוצר סדק, אבל נותרה האחדות, החיבור. על כל פנים, בשלב הראשון נוצר מצב שלילי. חלק היבשה בכדור הארץ שהיה לפני כן מים, עכשיו הוא יבשה. ב. "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד כב). הופיעה בריאה חדשה, הנוזל הפך מוצק, המים הפכו אבנים. מתוך שלילת המציאות הקודמת התגלתה מציאות חיובית חדשה, נסית אלקית. ג. "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" (שם כז). כחז"ל, שכל טיפה וטיפה חזרה למקומה. הטבע שב למקומו. אם כן קדושה משולשת, נס משולש: א. שלילת המצב הרגיל. ב. בנין חדש. ג. חזרת הטבעיות למקומה.

 

הנס – נשמת הטבע

באופן שטחי הניסיות נראית כרשות בפני עצמה. כאן מתברר שהיא שייכת לאותה רשות של יחידו של עולם. התברר שמה שנראה כמחודש, הוא התוכן האמיתי של הישן. הנס מגלה את האמת האלקית של הטבע, שהכל ממקור אלקי אחד, של "ואתה מחיה את כֻלם". הנס אינו בא להרוס את הטבע אלא לאמתו. הנס הוא נשמת הטבע. בקריעת ים סוף מתגלית הניסיות המיוחדת שלנו, המופיעה על ידנו ומתוכנו. כל התורה – ניסיות, וכל ישראל – ניסיות, מיצאת מצרים ועד הנה. מתגלה ש"ד' נסי", שריבונו של עולם איתנו בכל המצבים ובכל תהפוכות הדורות.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל בשלח)

**


 

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד