• עמוסים נשאם

פרשת בהר

מצוות תלויות בארץ

הנשמתיות הכלל-ישראלית מתגלה רק בארץ ישראל, עד כדי מציאות של מצוות תלויות בארץ. איננו מוצאים בשום מקום את הביטוי: 'ארץ התלויה במצוות'. אלא, באופן אמיתי, כל מצוות התורה קשורות לארץ, וכשעם ישראל מופיעה בשלמות בריאותו בארצו, נמשכות מכך מצוות מיוחדות התלויות בארץ.

שירה חדשה

"שירה חדשה שבחו גאולים על שפת הים... ד' ימלֹך לעולם ועד!" (ברכת אמת ויציב, שחרית). מה החידוש? בודאי יש לשיר שירה, ומה נתחדש בשירה הזו? ביציאת מצרים הופיע חידוש נורא ואיום, ביחס לפניית האדם לבוראו, הנמשך מבחירת ד' באברהם אבינו. בספר בראשית אנו נפגשים עם תיאור התפתחות הדתות בעולם. האדם הפרימיטיבי עבד, חפר, בנה, פגש באיתני הטבע, התרשם, התבלבל, נרעש, תר אחר מקור הרעש. בהדרגה התרגל לפקוח עיניים ולקבל רשמים, ובמשך מאות בשנים גיבש יחס אל הסובב אותו. הוא מגלה ומבטא רשמיו בביטויים דתיים, העוברים מאב לבן משך דורות.

אם כן קיימת התפתחות, אלא כל כולה קשורה בהווה. אדם קיבל רושם חזק בהווה, אפשר מסרה לבנו, עבור יש לו ערך של עבר. כך התגלגלה מציאות האדם האלילי, המבולבל והמגשש בחושך – עד שהופיע "עמודו של עולם", אברהם אבינו, ואותו אור בהיר שהופיע עימו התגלה מאוחר יותר משהופיע עם ישראל בעולם, ביציאת מצרים, עם של "מאמינים בני מאמינים". כאשר נשלח משה לגאול את ישראל ממצרים, שאל את ד': "...וכי יאמרו אלי מה שמו, מה אֹמַר אליהם?" ויאמר אלקים אל משה: "אהיה אשר אהיה...אהיה שלחני אליכם".

זהו החידוש שלנו! – אהיה. אהיה הוא לשון עתיד! לעומת המדרגה הפרימיטיבית של עובדי אלילים, בהווה, מופיע דבר חדש: "אהיה אשר אהיה"! אהיה, מליוני פעמים, בלי סוף. זאת השירה החדשה שלנו: "ד' ימלֹך לעולם ועד"! נצח, נצח נצחים.

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל בהר)

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד