• עמוסים נשאם

פרשת מטות

טשטוש קדושת הצבור על ידי הצדוקים

יש בהלכה הבחנה חמורה ויסודית בין קרבנות צבור לקרבנות יחיד. הצדוקים טשטשו את ההבדל בין קדושת הצבור לקדושת היחיד, וטענו שיחיד יכול להתנדב ולהביא קרבן צבור. המלחמה בין חז"ל לבין הצדוקים בנושא זה היתה נוראה ואיומה, לחיים ולמות. אין להעלות על הדעת שיהודי אישי-פרטי יביא קרבן צבור! חס ושלום! קרבן צבור הוא ענין אלקי. צבור הוא ענין אלקי, "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". הקדושה הצבורית הישראלית אינה קדושה הנעשית על ידינו! אתה בחרתנו, אתה עשית אותנו, "אתה הוא ד' אלקים אשר בחרת באברם". טשטוש ההבדל בין קדושה צבורית לבין קדושה אישית, בין מעשה ד' ובריאת ד', לבין מעשה אדם, מסוכן מאד, ועלול לגרום לכל מיני עבודה זרה, לכפירה ולמינות. בודאי יש מקום לקרבן יחיד ולקדושת היחיד, אבל עניננו אינו מתחיל מהיחידיות אלא מהצבוריות, ואין זה מפריע כלל ליחיד להתקדש, לנדור ולהתנדב...

את קדושת הצבור לא אנחנו יוצרים! צבור פירושו "כפית הר כגיגית"! בעל כרחנו אנחנו שייכים, בכפיה אלקית, לדורות האלה, להסתוריה הזאת, למציאות של "עם זו יצרתי לי". כשלא מבינים את ההבדל בין יחיד לצבור, מופיעים בלבולים כמו אלה של הצדוקים.

 

(עפ"י שיחות הרצ"י זצ"ל מטות)

אתר נגיש
עבור לתוכן העמוד