כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים

דרגות באתר 'שמים'

עורך

כתב בכיר

כתב צעיר בכיר

כתב פעיל

כתב צעיר פעיל

כתב

כתב צעיר

טור אישי

טור אישי צעיר

גולש

גולש צעיר

 

 

 

 

 

 

 

הוסף יצירה

חוץ

רעות אסתר פינקוס

 | סיפור

א' אדר ה'תשע''ז 19:11
'תפסיק להגיד לי לנשום' צרחתי בפנים אדומות מזעם איום, 'לא יכול לשמוע אותך יותר!' - בווליום שמעולם לא שמעתי בו את עצמי, מה שאיים על עור התוף שלו שהוא כבר לא ישמע יותר אף אחד, לעולם. 'אתה זה שנלחץ, לא אני. תרגיע את עצמך ולא אותי!!!' חתמתי את הפיצוץ ויצאתי בטריקת דלת רועשת, לנשום אוויר..

תמיד זה ככה. תמיד הוא נורא לחוץ. תמיד מדבר מהר. גם כשהוא נראה מקשיב - זה בגלל שהוא חושב מה להגיב. והקטע הכי מעצבן זה שבסוף אני יוצא האשם! אני צריך להירגע, אני צריך לא להתעצבן, אני צריך ואני צריך, ורק הוא, הגדול והמבין - תמיד מושלם ובסדר. מאז ששמתי שזה חוזר על עצמו - התחלתי לשמור מרחק. אבל גם אם כל היום אני הכי רחוק שבעולם, בסוף היום אין לי ברירה ואני חוזר לאותו חדר עם אחי.

למזלי, איך שיצאתי מהבניין פגשתי את מוטי, השכן ממול. מוטי הוא בן מחזור שלי, החבר הכי טוב. אף פעם לא סיפרתי לו על המתח שיש לי עם אחי, כי הוא בן יחיד ולא רציתי להכאיב. אבל הפעם כבר לא יכולתי. נפתחתי ושפכתי מולו את כל הבלאגן שיושב לי בלב, בכיתי ודיברתי כמעט שעה. חשבתי כבר לומר לו תודה וללכת, אבל אז הוא אמר 'לדעתי שחנ"שים זה לא מספיק'. לא ידעתי מה כן יספק אותו עבורי, וגם הוא לא ידע. אז אחרי משא ומתן קצר הסכמתי שהוא ידבר על זה עם הרב נועם, בלי לומר על מי השאלה.

הרב נועם הוא ראש הישיבה התיכונית שבה אני לומד. הוא מאוד רגיש ואני ממש נהנה בשיעורים שלו, ולא משנה מה הוא מלמד. תמיד זה חי ומעניין, עם דוגמאות מהחיים, גם כשהוא מביא פירושים לפסוקים זה דברים שעוזרים. הוא גם מכיר מלא שיטות ותרגילים להרפות ולשנות מחשבות והרגלים. אני מעריך את זה, אבל מאוד מפחד להיחשף ולנסות את כל הדברים האלה על עצמי. אמרתי גם את זה למוטי. כבר מזמן. מוטי יותר פתוח ממני. הוא מדבר עם הרב נועם על כל דבר בחיים.

'דינג' - 'התקבלה הודעה חדשה', בישר לי הנייד. 'וואי, היה מדהים אחי! לא יאומן!' כתב לי מוטי. '??' השבתי, 'הוא בכה. נדבר' חתם את השרשור. מה? הרב נועם בכה? בגללי? בגלל אחי? למה? הזכרתי לו משהו שקרה לו? הוא גם התכסח עם אחיו?

בערב מוטי ביאר. כמו שחשבתי. הרב נועם סיפר שהוא מכיר התמודדות כזו מקרוב, אבל הוא לא הספיק לפתור אותה בטוב, כי אחיו נהרג במלחמה כשהיה קטן. מאז הוא מתמקד בנפש כדי לעזור לעצמו ולאחרים, הוא ממש ישמח לפגוש את השואל, אך גם אם לא אסכים - הוא מוכן לאמן את מוטי שייתן לי טיפים וכלים.

באמת חזק. אבל לא נתתי לעצמי להיסחף. 'לא יודע, אין לי סבלנות לתרגילים האלה של הנשימות והחפירה בעבר והדמיונות של הרגשות', כבר ידעתי במה מדובר. 'לְמה כן יש לך כוח? מה ציפית שהוא יגיד? וחוצמזה מי אמר שזה מה שהוא יציע?'. האמת שחשבתי להתחמק כמו תמיד, אבל הכאב שממתין לי בשגרת המלחמה בבית לחש על אזני שאין לי באמת מה להפסיד.
* * *

נשמתי, 'אני מבין שמציק לך שהתיק שלי זרוק בין הנעליים והגיטרה ושהדפים שלי מפוזרים על השולחן, אבל כרגע אני יוצא לערבית, ולכן לא אספיק לסדר עכשיו. סליחה'. וזה עבד. 'סוף סוף אתה מבין אותי. למדת לדבר..'
דרג את הכתבהדירוג כתבה חוץ: 4 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
עבור לתוכן העמוד