כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
שלי שלך שלך שלי
 חיים ברנסון   כתב
סיפורים;
שלי שלך שלך שלי

לא שעות רבות כאלו יש לו, לאולם בית הכנסת, אבל יש. פעם בשבוע, בין שתיים לשתיים וחצי בשבת בצהריים. האולם מלא כמעט. בליל קולות עולה מכל עבר, מרכיב סימפוניה אחת – לא גמורה, אך די מושלמת. סימפוניה של אבות ובנים.


בשורה הרביעית מהסוף, במושבים השני והשלישי, ישבו דור ויאירוש. זו הפעם הראשונה שלהם פה, הפעם הראשונה שלהם בשכונה. במקום מגוריהם הקודם לא הכירו את הרעיון של לימוד מאורגן של הורים וילדים. דור נדלק על הרעיון. שבת זה היום היחיד שהוא פנוי מהעבודה, וזה זמן מתאים ללמוד עם הב. גם יאירוש שמח על ההצעה ללמוד עם אבא ביחד. שעה רק שלו עם אבא. זמן איכות.


 


"מה אתה רוצה שנלמד?" שאל דור את יורש העצר ביום חמישי בשבת, מוודא מבעוד מועד שיש להם את מה שלבו של הבן חפץ. "לו'ידע", יאיר משך כתף. "טוב, נלמד על השמיטה. בסדר שמיטה? רוצה?" שאל דור. "מה זה שמיטה?" יאירוש בירר מה הוא בדיוק אמור לרצות. "את זה בדיוק אנחנו נלמד בשבת", אמר דור. למה לא שמיטה? יאיר הנהן קצת בראשו והלך למחשב.


ארבעים ומשהו שעות אחר כך, בשבת בצהריים בבית הכנסת, דור ויאירוש ישבו שניהם על יד הספר הסגור. "יש בזה תמונות?" יאיר ניסה לבדוק. "שניה", עצר בעדו אביו, "לפני שנפתח, אני רוצה שנדע מהי בדיוק השמיטה". גם יאיר רצה לדעת. למרות שהשאלה 'מה יש בספר' גם היא הטרידה אותו.


 


לאחר סקירה קצרה של עניינה של שנת השבע, הגיע תור בדיקת החלק האומנותי של הספר. יאיר דפדף בין העמודים וגילה שהספר אכן מתאים לילדים בגילו. לשמיטה של אבא יש גם ציורים. "טוב", דור עצר את היד המדפדפת באמצע ריצתה והריץ לאחור לתחילת הספר. "בוא נתחיל את הלימוד מהסיבות לשמיטה". הוא החל לסקור את הטעמים המנויים: עזרה לזולת, ענווה והכרה שהכל של ה', מנוחת הקרקע, שחרור מהעבודה, שנת שבתון ולימוד לאיכרים... והכל בליווי תלת מימד. דווקא נחמד, הספר.


יאיר רצה להמשיך קדימה, היתה שם תמונה מעניינת שבדיוק בה אביו עצר אותו והחזיר אחורה, אבל אבא עצר שוב ושאל: "לאיזו סיבה אתה הכי מתחבר?" "מה", שאל יאיר, "מה הסיבה הנכונה?" "כל הסיבות נכונות", חייך האב, "אבל איזו סיבה אתה הכי אוהב?" "נראה לי העזרה לזולת", ענה יאיר. התמונה שהיתה שם היתה הכי יפה בספר.


 


הזמן עובר מהר כשנהנים, והשעה שתיים וחצי הקדימה את בואה. דור התכונן לסגור את הספר ולהראות לבנו היכן הילד שמחלק את הממתקים, אבל יאיר ניסה למצוא לפני זה את העמוד 'שלו', זה עם התמונה המעניינת. הוא לא מצא. "אנחנו נמצא אותה בהמשך, בפעמים הבאות", הרגיע אותו אביו, "עכשיו לך לילד הגבוה שם. נכון שהעיקר זה הלימוד, אבל יש לכם גם הפתעות". יאיר הלך וקיבל ופל ושלוק. באמת הלימוד בספר של אבא היה יותר שווה...


 


דור ויאירוש יצאו מבית הכנסת והתקדמו לעבר הבית. סיור של שבת בצהריים. ביתם החדש בקצה השכונה, מה שאומר שיש כמה דקות טובות של הליכה. במיוחד אם לילד ביד יש ופל חצי נמס ושלוק נמס לגמרי. "אבא, למה עברנו דירה?" שאל פתאום הילד עם הופל. "למה עברנו דירה?" חזר אחריו האב ולאחר שניה התפקס על השאלה. "כי בדירה הקודמת גרנו בשכירות, ורצינו לקנות בית משלנו, עם גינה יפה, וערסל".


"אה", הבין הקטן, ועימת בין התורה לחיים: "אבל עכשיו בשמיטה למדנו שהשדה של ה', לא שלנו!" "השמיטה מזכירה לנו שזה של ה', וה' נותן את זה לנו, ואמר לנו לא לעבוד באדמה בשנה השביעית. זה נותן לנו ענווה", הסביר האב, מבסוט מהבן. איך אומרים האשכנזים? "א-יידישע-נאחעס?" אין לו מושג. הוא מרוקאי אורגינל. אבל העקרון מובן.


 


"שלום!" הכריז דור כשפתח את הדלת. "שבת שלום", השיבה נעמה, "איך היה הלימוד?" "היה יפה מאוד", ענה הבעל-אב, והתכונן לספר לה על השאלה בדרך, אך בינתיים נכנס לבית ילד עם עטיפה ריקה של ופל (זו של השלוק נפלה לו אי שם בדרך) ומיהר לאמו: "אמא! בואי תראי את הספר שאבא קנה". עד מהרה התיישב יאיר ליד נעמה וערך לה סיור מודרך בשבילי השמיטה. לא רק אבות ובנים יש. יש גם הורים וילדים.


"איך היה, חמוד?" נעמה ליטפה את ראשו של יאיר. "כיף", ענה, "הנה, תראי, פה זה מישהו שנח מהעבודה ולומד תורה, ופה...". דור רצה לספר לה על מה שהיה בדרך, אבל ראה שזה כנראה יהיה רק בזמן מאוחר יותר. בינתיים היא מקבלת את הנחת שלה מהשידור החוזר. הוא פנה לחדרו והתכונן לנוח קצת. עם ספר טוב ביד.


 


"נעמה", הוא יצא במהירות מהחדר והפריע ללימוד הפורה על ספת הסלון. "כן, מה?" נעמה הרימה עיניה מהספר. "איפה הספר שלי שקניתי השבוע?" "לא יודעת", ענתה תוך פרישת ידיים לצדדים. "טוב, תודה", אמר וחזר לחדר. איפה הספר שלו?


הוא השתדל שלא לבלגן את החדר תוך כדי החיפושים. הרים פה, הסתכל שם, הושיט את היד למקום ההוא – אָין. אין ספר. נשכב על המיטה. עד שסוף סוף הוא מצא את הספר הזה וקנה אותו לעצמו, כעת הוא לא יכול לקרוא בו... "ואבא אמר", מבעד לדלת הוא שמע את התלהבותו של יאיר, "שזה שלנו, אבל ה' נתן לנו את זה, ולפעמים הוא לא נותן לנו להשתמש בזה. הוא מזכיר לנו שזה באמת שלו, משהו כזה".


 


מתחת לכרית דור הרגיש פתאום משהו קשיח. הושיט את היד והוציא את הספר שלו. "תודה ה'", חייך, וחיפש את העמוד בו עצר. הוא זוכר שהיה שם משהו ממש מעניין...


***


 


חיים כותב את ה'שבּ"צ – לומדים תורה ובכיף', עלון שבועי הנשלח במייל וישמח להגיע גם לאי-מיילך. להצטרפות: falmarooo@gmail.com.


 


ה תשרי התשע"ה 00:00   |  צפיות (762) |  תגובות (1) |  
דירוגדירוג כתבה שלי שלך שלך שלי: 5 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (2 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
תגובות
יעל האיתן (ז' תשרי ה'תשע''ה 22:39)
עבור לתוכן העמוד