כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
אמת מארץ תצמח
 חיים ברנסון   כתב
סיפורים;
אמת מארץ תצמח

טרמפיאדה. ביתן עץ אחד עם שלושה עשר ממתינים. וגשם. ארבעה יצאו לעמוד בחוץ ותשעה נותרו בפנים. כל אחד קפוא בתוך עצמו. לא שמעתי קול של תפילת עוברי דרכים, אבל בטוחני שבאותה עת שלושה עשר איש ביקשו משמייא שהעננים יעשו הפסקת אש קלה, או שלכל הפחות יפסחו על הטרמפיאדה במסע השקיית הארץ שלהם.


כבר שלושת-רבעי שעה ואף מכונית לא עוצרת. עצרו שתיים, אבל רק עד הצומת הבאה. חוץ מהן היו עוד כמה נהגים שנופפו בידיהם, ובכך מסתכמת לה רשימת הרכבים שחלפו על פנינו באותן ארבעים וחמש דקות ארוכות ורטובות.


הוצאתי את הפלאפון מהכיס תוך לקיחת סיכון קפיאת האצבעות שרק התחילו להתחמם אי שם במעמקי כיס המעיל. "יונ" לחצתי, ומצאתי את יוני מזבסקי. לחיצה על הירוק ומזבסקי ענה. "אני לא בטוח שאגיע בזמן", אמרתי לו, "כלומר: אני בטוח שלא אגיע בזמן, ואני לא בטוח שאגיע כשהחבר'ה עדיין יהיו שם". "למה, מתי יצאת?" הוא שאל. "לפני  שעה ועשר דקות", עניתי, "אבל אין טרמפים". לא אמרתי לו שיש עוד שנים עשר טרמפיסטים כמוני. זה יהיה כבר יותר מדי. לא הכל צריך לומר.


רכב עוצר. רכב גדול! סוואנה לבנה. אבל רק שני מקומות פנויים. מקום ראשון בתור וזה שאחריו צימקו קצת את הרשימה, ואנחנו נותרנו עומדים ומתפללים בשפתיים קפואות לטרמפ שיגיע או לחמור לבן. המוקדם מביניהם.


אני חייב להגיע. יש לי שיחה להעביר. יצאתי מהבית לפני שעה, ואני כאן מספר אחת עשרה בתור. מכונית כחולה עם גג שיכול להיפתח ועם מוזיקה קולנית עצרה. גם עליה הייתי עולה. אם הייתי היחיד כאן... העפתי מבט על הנערים ששם. בטח יוצאים לקניון או לפגוש חברים בביליארד. מה יותר חשוב – הבילוי שלהם או השיחה שאני צריך להעביר?


ומה יותר חשוב – הזמן שלהם או הזמן שלי? הם מחכים פה לפני... למרות שעלתה בלִבי האפשרות, לא בקשתי שיתנו לי לעלות לפניהם. עוד שלוש בנות עזבו את הקן ואנחנו נותרנו מאחור לחיים טובים ולדרישת שלום.


שוב מבט בשעון, שוב מחשבה על השיחה. עשרים וחמישה חבר'ה מחכים לי! אבל אין מה לעשות. אני תקוע פה. ה' החליט שלא אהיה עכשיו שם, אלא כאן, בטרמפיאדה הקפואה עם האחים האחרים. חייכתי בלב בהשלמה. מצדי עשיתי את ההשתדלות. כעת תור ה' לעשות את החלק שלו, את המציאות הסופית בשטח.


הסתכלתי על הקרקע ליד הטרמפיאדה. גבעול דקיק עלה שם, ליד כמה עלעלים ירוקים. המים עשו לו טוב, כך נראה, אם כי גם קצת הרכינו את ראשו בכל טיפה שירדה. והוא שב והתרומם עד הטיפה הבאה. ועוד פעם אחריה. מכה על ראשו ואומר לו גדל.


עוד רבע שעה חולפת, ואנחנו באותו מקום. לא התקדמנו במטר. ממעילי הסתכלתי שוב על הגבעול. מסביבו נוצרה שלולית מים קטנה והוא צף בתוכה. מקבל עכשיו מים לכל השבוע... שאלתי את עצמי אם אני מוכן לסבול קצת גשם למענו. למען הארץ. למען ה'.


            חשבתי כמה זמן ייקח לו לגדול ולהיות צמח בוגר. לא מבין בזה, אבל נראה שלא מעט. בינתיים הוא עומד במקום, וגדל.


            וגם אני.


ד כסלו התשע"ה 00:00   |  צפיות (942) |  תגובות (2) |  
דירוגדירוג כתבה אמת מארץ תצמח: 5 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
תגובות
ממש יפה!!
שירה קצב (ח' כסליו ה'תשע''ה 16:37)
מהמם!
שירה הרטמן (ו' כסליו ה'תשע''ה 12:57)
עבור לתוכן העמוד