כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
יציאת סוריה - סיפורו של הרב אבי פרחי חלק ב'
נגה בצלאל   כתבת בכירה
אקטואליה; ארץ ישראל; סיפורים;

האישה שגרה בבית צעקה בקול גדול, והחבורה ניסתה להשתיקה לפני שיגיעו החיילים הטורקיים, אך רק לאחר שהגיע בעלה והם פנו אליו בקריאות "שמע ישראל" ו"מודה אני", השתכנעו שהם אכן יהודים. האיש יצר קשר עם השגירות הישראלית באיסטנבול, והללו הורו לו להחביאם ולהמתין. כאן נפרדו המבריח והנערים. כעבור שלוש שעות הם הוטסו במסוק לבית מלון של יהודי באיסטנבול, שם יצר איתם קשר המוסד הישראלי. המוסד חקר אותם רבות על הקהילה היהודית שנותרה בסוריה, על מנת שיוכלו לנסות לסייע בידם בהמשך.


השגרירות הישראלית הכינה תוכנית להוציא את אלברטו – אברהם וידידיה מטורקיה. כיוון שהשניים נכנסו לטורקיה ללא תעודות וללא אישור, לא הוטבעה חותמת באף תעודה המעידה שהם נכנסו לטורקיה ולכן לא יכלו לצאת ממנה.


אפשרות אחת להבריח את הנערים היתה בכך שהשגרירות תנפיק להם דרכונים ישראליים וע"י שוחד הטורקים יטביעו את חותמם באישור הכניסה, וכך יוכלו השניים לטוס בגלוי עם כרטיסים שיקנה עבורם השגריר. אך כיוון שהיה בכך סיכון ליחסים הדיפלומטיים העדינים ששררו בין ישראל וטורקיה באותה תקופה (לפני כארבעים וחמש שנה), נבחרה האפשרות השנייה. האפשרות השניה התגלתה כטעות מרה, ומיודעינו הצעירים סבלנו בגינה לא מעט.


מטרתם של אנשי השגרירות היתה לגרום לטורקיה להעניק לאלברטו וידידיה צו גירוש מארצם, וכך יוכלו לטוס ישירות לישראל, חופשיים. אך, על מנת לקבל צו גירוש זה נדרשו השניים לעמוד בפני בית דין צבאי טורקי, שידון אותם ויגזור עליהם גירוש. במשך שבועיים סרבו אלברטו וידידיה לצאת מחדרם במלון לבית הדין הטורקי, אך לאחר שבועיים נכנעו ללחץ השגרירות ונלקחו למשפט צבאי. שם נגזרו עליהם שישים ימים בכלא הטורקי – ולאחר מכן השבה לארץ מוצאם. בטרם הספיקו לעכל את הבשורה, נלקחו השניים מעם השגריר הישראלי שליווה אותם והבטיח לא לנטוש – הישר אל הצינוק הטורקי. כעבור מספר ימים החליט ידידיה לברוח משם, בסיועו של אלברטו. ידידיה נשכב על הרצפה, התעוות והתפתל ובמקביל אלברטו זעק והזעיק את השומרים. כשראו את מצבו של ידידיה לקחו אותו באמבולנס לבית חולים צבאי, שם קיבל טיפול רפואי ונרדם. באישון לילה התעורר ידידיה וגילה שהוא מחובר לאינפוזיה ונמצא תחת השגחתם של שני חיילים טורקים.


הוא חיכה לרגע שנרדמו, וקפץ מהחלון שלמרבה הנס היה בקומה ראשונה – הישר אל הרחוב הקר. שם עצר מונית שהסיע אותו חזרה לאיסטנבול, אל המלון בו שהה לפני המשפט.


בינתיים הועבר אלברטו לבית כלא אחר, שמור יותר, בתוככי טורקיה. יום אחד הצטרף אליו ידידיה, שמח על כך ששבו להיפגש וסיפר לאלברטו שבקרוב ישוחררו. אלברטו וידידיה כינו עצמם בשמות מוחמד ואחמד כדי שהפושעים מסביבם לא ידעו את עובדת יהדותם ויטלו את חייהם.


רק לאחר ששהה אלברטו 25 יום בבתי הכלא הטורקיים לגווניהם, הופיע השגריר הישראלי ועוזריו, ובישרו לנערים שלמחרת הם משתחררים.


ואכן יום המחרת הגיע ואלברטו וידידיה יצאו מבית הכלא שמוקם שבע קומות מתחת לאדמה – הישר לאוויר העולם. אך טרם הגיעה העת להתיר את ידיהם האזוקות. הם הובלו למשפט נוסף שם השית עליהם השופט גזר דין של גירוש, אך רק לאחר שימלאו את המכסה שקבע להם בית המשפט הקודם ויבלו בכלא שישים יום.


הנערים המפוחדים התייפחו ונפלו לרגליו בתחנונים. משאלתם היחידה היא לעלות כבר לציון.


שוב הוכח ש"הכסף יענה את הכל", והשטרות שהונחו במקונות הנכונים פעלו את פעולתם, וכבר למחרת היום הותרו אזיקיהם של  אלברטו וידידיה, שעלו למטוס כבני חורין.כשהיו כבר ממש בבטן המטוס, שעוכב במיוחד עבורם בתואנה של תקלה במנועים, קרא לפתע השגריר לאלברטו לרדת אליו מהמטוס לרגע. אלברטו, למוד אכזבות סרב. לבסוף השגריר עלה לקראתו ולחש לו: "אחיך יעקב בביתי". ? רק כשהמריא המטוס ירדה מועקה ענקית מליבם החושש של הנערים.


אלברטו וידידיה הגיעו לישראל. אלברטו - אברהם התקרא פה בארץ "אבי" ונכנס ללמוד בישיבה שהיתה אז חדשה, שהקים הרב חיים סבתו במעלה אדומים. על אף שלא ידע גמרא - שכן בסוריה נאסר על היהודים ללמוד תורה וגמרא - למד מעט תורה בסתר בחלב, ועשה חיל בלימודו בישיבה.


ידידיה מיודעו עלה במעלות השב"כ.


יום לאחר שהוברח אלברטו לישראל, הגיע אחיו הצעיר ג'קי לביתו של המבריח וביקש ממנו להבריח אף אותו - ואם יסרב, יסגיר אותו ג'קי לשלטונות על שהבריח יהודים לישראל. המבריח נתקף פחד והחליט להבריח אותו מיד,  בחינם. ג'קי הצליח בלא קושי רב לשכנעו להבריח עימו חבר,תמורת סכום נכבד.


ואכן למחרת הליל הוברח ג'קי - יעקב יחד עם עוד חבר לטורקיה, בס"ד ללא תקלות בדרך, שם נפגש ישירות עם הקונסול הישראלי ושוכן בביתו, כפי שאכן סיפר הקונסול לאלברטו בטרם עליתו למטוס.


ג'קי- יעקב הגיע לארץ ימים ספורים אחרי אבי.


חלפו הימים, ויעקב חש געגועים קשים מנשוא לאימו, שנשארה בסוריה יחד עם אביו ומספר אחים.


יעקב לא שקט עד שהיתה בידוי תוכנית מוכנה כיצד להעלות את אימו ארצה.הוא טס לשוויץ ונחת בביתו של ראש הקהילה היהודית, שם התחנן לפניו בדמעות שליש שיעזור לו להציל את אימו ולהביאה ארצה.


בהתחלה לא ידע ראש הקהילה מה לעשות עימו, אך לפתע צץ רופא יהודי בכיר משוויץ, והציע ליעקב להתחלות ולהתאשפז בבית החולים, בתואנה שהוא צריך לעבור ניתוח חירום המצריך חתימה והמצאות של אחד ההורים.


דרך ארגון "הצלב האדום" הועבר מברק דחוף משוויץ לסוריה, שם ביקשו מהשלטונות הסוריים לאפשר לאם להגיע במהירות האפשרית לשוויץ, על מנת שהילד יעבור את הניתוח.


בתחילה לא ששו הסורים לאפשר לאם לנסוע, אך לאחר לחצים הסכימו שאחד ההורים יסע, והשני ישאר ערב לחזרת בן זוגו.


ואכן, אימו של יעקב טסה לשוויץ, כל הדרך רועדת מדאגה לשלום בנה.


כשהגיעה, התקרב לעברה אמבולנס וסימן לעברה להכנס. בפנים היה יעקב.


הם התאחדו, ומשם עלו לארץ דרך ארצות הברית, על מנת שלא לעורר חשד.


עברו מספר שנים, אחים נוספים הוברחו לארץ, ובחלב נותרו רק האב וליאון, אח כבן חמש עשרה.


האב הגיש בקשה לשלטונות לקבל אישור יציאה אך נתקל בסירוב מוחלט. בפעם האחרונה הגיע האב לשלטונות ואמר: "אני רוצה להתחתן". אמרו לו: "תתחתן, מי מפריע לך?". אמר להם: "אינני יכול לשאת אישה שניה בטרם אגרש את אשתי הראשונה, ואשתי הרי ברחה לי - מוכרח אני לתת לה גט בידה". לא סיפר להם שאפשר על ידי שליח, והם לא בדקו.


אישרו לו לצאת לשבועיים לגרש את אישתו ולחזור, כל רכושו ישאר בסוריה ואם לא ישוב - יולאם הרכוש הרב.


האב אמר שלום לכל רכושו, ו… עזב את סוריה לעד.


ליאון נותר לבדו בבית הגדול והריק. משפחתו בישראל דאגה לו מאוד, ושילמה למבריח טורקי הון רב על מנת שיבריח את ליאון לישראל. נתנו לו תמונה של ליאון ואמרו לו לעמוד ליד בית הספר היהודי מידי יום עד שיראה את ליאון ויקח אותו לישראל. מספר ימים עמד המבריח בסמוך לבית הספר, אך לא ראה את הנער. הוא יצר קשר עם המשפחה בישראל שהורתה לו להמשיך ולהמתין עד שיגיע ליאון.


יום אחד בתום הלימודים, ראה לפתע המבריח את הילד שבתמונה יוצא מבית הספר. הוא ניגש אליו מיד ואמר לו: "היום אני מבריח אותך". הילד המוברח לא הבין מניין הופיע לפתע המבריח הזה. המבריח שלף את התמונה והראה לילד: "הנה, הוריך שילמו לי כדי שאבריח אותך מכאן". הילד, שדווקא  היה ליאון, זיהה את חברו ליאון בתמונה והוביל את המבריח לבית המשפחה, שם ישב ליאון מיואש והפריח יונים.


גם ליאון פרחי הגיע לארץ ישראל. הוא התגייס לצה"ל ותרם רבות לבטחון המדינה.


אבי עצמו נישא בארץ ישראל ונולדו לו ארבעה ילדים. שני בניו שירתו בצה"ל.


הרב חיים סבתו, רבו הראשון בארץ, כתב את סיפורו של אבי בספרו "בשפריר חביון".


ברבות השנים עזבו את חלב כל יהודיה, בטרם נחרבה העיר.


הרב אבי פרחי הגשים את חלומו והיה החלוץ לעליית יהודים רבים ארצה. כיום הוא מעביר שיחות בהן הוא מספר על נס יציאתו מסוריה ועלייתו לארץ. זהו סיפור העצמאות האישי של הרב פרחי, שזוכה כיום לחגוג עצמאות בישראל מידי שנה בשנה.


יז אייר התשע"ו 16:00   |  צפיות (876) |  תגובות (0) |  
דירוגדירוג כתבה יציאת סוריה  - סיפורו של הרב אבי פרחי חלק ב': 5 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (1 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
עבור לתוכן העמוד