כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
"כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"
אמונה מאיר   כתבת בכירה צעירה
אירועים; אקטואליה; ארץ ישראל; בית המקדש; חגים; יהדות; סיפורים;
"כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"
"תשתי הרבה היום, מיכל"קראה לה אמא לפני שיצאה מהבית, "היום בערב תשעה באב, וצריך להתכונן לצום!" "בטח, אמא. תודה! לקחתי בקבוק מים ובע"ה יהיה בסדר". מיכל יציאה מהבית כשבאמתחתה אין ספור דאגות ואזהרות. באמצע הדרך פגשה את לאה חברתה הטובה- "את הולכת עכשיו להתנדבות?"שאלה אותה, "בטח!" ענתה לאה, "שאפסיד כזה דבר?" "נהדר! אז נלך ביחד..." הדרך עברה בנעימים והן הגיעו במהירות למקום בו התנדבו. היה זה מבנה קטן וצר שהכיל בתוכו חפצים על גבי חפצים במצב מצויין שאנשים צדיקים תרמו ועתידים לעבור למשפחות מעוטות יכולת. "מיכל, לאה, כמה טוב שבאתן!" קראה לעברן דבורה האחראית, "היום הגיעו משלוחים רבים של בגדים, משחקים וחפצים שונים. תוכלו למיין אותם?" מיכל ולאה התיישבו על הרצפה והחלו לממן תוך כדי פטפוט ער. "את יודעת, מיכל, שאמא שלי אמרה לי שההתנדבות שאנו עושות כ"כ חשובה ובכל דקה שאנו עובדות אנו מוסיפות עוד אבן ועוד צעד לגאולה השלמה בע"ה. תחשבי איזו זכות יש לנו!" "ודאי... במיוחד לפני תשעה באב. ישנן דעות שגורסות כי המשיח יבוא בתשעה באב ויום האבל ייהפך ליום של שמחה!" "הלוואי!" קראו יחד בלב נרגש גם המתנדבות שישבו לידן ושקעו בהרהורים. דבורה-ששמעה את שיחתן-קטעה את הדממה, "בנות! כל אחת מכן תורמת למאמץ הכללי. כל מה שאתן עובדות נאצר ומצטבר בשמים. אבל יותר מזה! גם הדיבורים שלכן, ההתנהגות, המחשבות, כ"כ משמעותיים להתקדמות זו! ההתרחקות מדברים שאינם טהורים, שמירה על הנפש והגוף, צניעות, שפת דיבור נקייה וראויה, הימנעות מלשון הרע, דרך ארץ, התקרבות לקב"ה- כל אלה ועוד רבות מעלים את עמ"י בדרגה ולוואי שנשתפר כולנו בכך!" "דבורה," שאלה מיכל, "האם כאשר יבוא המשיח הכל יהיה טוב ולא יהיו צרות?" "ודאי, מיכל!" ענתה דבורה, "אולם עד כמה-זאת נדע רק כשזה יקרה בע"ה. אני בטוחה שנעמוד נפעמים ונרגשים מול גודל הטוב!" "סיימנו!" קראה לאה לאחר שעה ארוכה, "צריך עוד משהו?" "אני חושבת שהיום כבר לא" חייכה דבורה, "ניפגש מחר בע"ה בבית המקדש", "אמן!" השיבו והתפזרו כל אחת לביתה. שעת דמדומים. עוד מעט תשקע השמש והיום העצוב ייכנס אלינו במלוא עוצמתו. מיכל פוסעת עם אביה לבית הכנסת. הכל נראה מוזר ושונה, האנשים חיוורים ופניהם כלפי מטה, הכסאות בבית הכנסת סולקו והאנשים יושבים על הרצפה או על ספסלים נמוכים-אבלים ובוכים על חורבן הבית שברגעים כאלה מרגיש כמוחשי. מיכל התרכזה בתפילת שמונה-עשרה של ערבית, בוכה ומתחננת לקב"ה שיחיש גאולה לעמו ויביא גואל. כל מה שבה- פרץ החוצה והבקיע לו דרך השמימה, שם הרגישה שדלתות השמים נפתחות מעוצמת כל התפילות והן מגיעות כולן הישר אל כיסא הכבוד. מגילת איכה. "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגויים שרתי במדינות הייתה למס... ויצא מבת-ציון כל הדרה... כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש... בעטף עולל ויונק ברחובות קריה... אם תאכלנה נשים פרין עוללי טיפוחים אם ייהרג במקדש ה' כהן ונביא"... השבר הגדול של ירושלים פורץ מתוך דפי המגילה וחודר פנימה. השבר הגדול יוצא החוצה בדמות דמעות ואבל על מה שהיה ואיננו עוד עוטף ומכסה הכל. "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" סיים בעל הקורא את קריאתו בתקווה לגאולה שלמה בקרוב. לאה הצטרפה אליה ביציאה מבית הכנסת והן פסעו בשקט לביתן, כמעט ללא דיבורים. התחושה באוויר-האבל-היה חזק מהן. כשהגיעה לביתה פתחה מיכל את הדלת ונכנסה בשקט הביתה. אחיה הקטנים כבר ישנו. היא התיישבה על הרצפה והחלה ללמוד את מגילת איכה עוד שעה ארוכה, עד שעייפה והלכה לישון. קול תקיעת שופר רם העיר אותה. היא פקחה עיניים ורצה לחלון. היה חשוך אבל פיסות קטנות של אור החלו להראות. תקיעת השופר נמשכה. מזווית עינה ראתה את אחיה הקטנים מתעוררים גם הם ומביטים בחלון. נרגשים. מצפים. "מי תוקע בשופר בשעה כזו? והיום גם בכלל לא ראש השנה..." שאל חיים אחיה הקטן- "היום יביא גאולה לעמו" מלמלה לעצמה חרש מיכל. חיים הסתכל עליה ולמרות שלא הבין ההתרגשות והאור שבפניה הדביקו גם אותו. קרניים ראשונות של שמש החלו להפציע ובתוך זמן קצר האיר העולם כולו באור יקרות- אור שלא מן העולם הזה שב ונגה על הסביבה כימי בראשית. "כך היא גאולתן של ישראל- בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת" קראו יחד אביה ואמה של מיכל שהצטרפו למחזה. "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"- בע"ה עוד השנה!
ב אב התשע"ז 00:00   |  צפיות (626) |  תגובות (0) |  
דירוגדירוג כתבה "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון": 5 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (2 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
עבור לתוכן העמוד