כניסה לרשומים

   :
 
להרשמה  |  שכחתי סיסמא
שמיים
כתוב כתבה
מגזין שמים
תנעצו סכין ומזלג
 צוות שמים  
הדרכה; חברתי;
תנעצו סכין ומזלג

לנוער,


 


ראיתי כתובת על הקיר


 "די לדשדוש בביצה!"


 


אז הוספתי בספריי אדום


"נמאס מהאוכל בכפית, תנעצו סכין ומזלג!"


אבל אף אחד לא הבין.


 


אז הוספתי באותיות של קידוש לבנה


"היו יוצרים!"


 


וצחקו עליי,


אז אני צריך להסביר.


פעם הייתה לנו תנועה ופעם היו לנו ערכים,


פעם היו לנו מטרות והיו לנו שאיפות,


ופעם היה ברור לנו מה אנחנו רוצים.


 


אבל זה היה פעם.


ולא נעים להגיד אבל מאז קצת הזדקנו.


כן, לא נעים לומר אבל במחזור חיים של תנועה אנחנו הולכים לכיוון ספרי ההסטוריה...


 


כי עכשיו יש דור חדש,


כי עכשיו יש נוער חדש שעומד ושואל למה? ואיך? ובשביל מה?


ומי אמר שצריך תנועת אריאל? ולמה לבוא לסניף? ומה לעשות בסניף? ומי אמר?


ומי אמר שמי שאמר צודק? ומי? ולמה? ואיך?


 


פעם היו לי תשובות...


גם היום יש לי תשובות אבל אלו התשובות שלי.


אולי הן התשובות שלכם, אבל אולי לא.


כי ככה זה בתנועה, ככה נעים קדימה, ושואלים מחדש ועונים מחדש.


ויוצרים תנועה מחדש.


 


כי כל אחד ואחד מכם, מהנוער, צריך ליצור את התנועה מחדש.


והיום אף אחד לא יתן לכם תשובות בכפית


כי נמאס מהכפית.


 


בגלל שאתם צריכים להתמודד, ולהיאבק, ולנעוץ את המזלג (ולפעמים גם את הסכין...),


לפעמים גם למרוד, לפעמים גם להכנע, לפעמים להיאבק ולפעמים לנוח.


אבל אתם תחליטו, כי היום התנועה בידיכם.


 


ואתם תתוו את הדרך אם תרצו ום לו.


כי אתם התנועה.


 


אז ראיתי אנשים בוהים מביטים בי ומשתאים


אז החלטתי לספר סיפור:


 


זהו סיפור מאד יפה, אבל גם קצת עצוב.


זהו סיפור מהחיים, מהסניפים.


סיפור ששמעתי, וגם קצת ראיתי.


סיפור על חבר'ה נפלאים ואהובים שמסתובבים בסניפים,


חבר'ה שמשקיעים את הנשמה, חבר'ה עם ערכים, שמדריכים, ומרכזים, ועובדים ופועלים.


זהו גם סיפור על ילדים בסמנריון הדרכה, שכל כולם אש ולהבה והם רוצים להדריך, לתת, ולתרום, ולפעול, ולהשפיע ולעשות.



 


זהו גם סיפור על חבר'ה שרוצים, אבל לא יודעים והם מתלבטים, והם חושבים, והם מתוסכלים ומנסים לארגן, אבל לא הולך.


ולפעמים הם ממשיכים, ולפעמים מתייאשים.


וכולם חמודים, וכולם אהובים ועל כולם שרים שירה ומקווים..


 


אבל הסיפור גם מספר שאין להם עם מי לדבר ואין כל כך מי שיקשיב ומי שיעזור (וגם אין מי שיתן החזרים...).


ואין מי שישלם על שבת הארגון, ועל הבריסטולים, ועל עונג שבת ועל הטיולים.


וגם אין מי שאמר מה עושים, ועל מה להעביר פעולה, ואיך להביא את חבריא ב',


ואיך לדעת מה לתת ולמה לשאוף, ומה המטרה ואלו הם האמצעים, ואיך עושים.


 


והסיפור שלנו משקר.


הסיפור משקר ואומר שלגוף שלנו אין ראש.


ולגוף שלנו אין הנהגה ואין הנהלה.


אבל האמת היא, שלגוף שלנו יש לב,


לב שאוהב וכואב- והוא גם יוכל לנתב.


אז סיפרתי סיפור, ונשאר לירק לסיים.


 


אז קדימה!


כן, אתם בסניפים, חבריא ב' וג',


תרימו את הכפפה,


תקחו את האתגר,


תארגנו אתם פעילות, והרצאות וקשר בין הסניפים ובין המרכזים.


תעלו שאלות ותתנות אתם תשובות,


תעשו דיונים וועידות והחלטות ומסקנות


ועד חבריא ב' סניפי, ומחוזי וארצי.


 


ותוציאו "עלים" וחוברות הדרכה, ומחלקת הדרכה ומרצים וכספים ותקציבים.


כי האחריות היום היא שלכם.


אולי יש כמה "גדולים" שיוכלו וירצו לעזור (או להפריע). אולי גם לא.


 


אבל לכם אסור להתחמק!


אל תקטינו ראש, היו אנשים גדולים.


היו יוצרים!


(המאמר נכתב לעלון "עלים" של תנועת אריאל בתשנ"א, הכותב אינו ידוע)


א טבת התשע"א 19:00   |  צפיות (397) |  תגובות (1) |  
דירוגדירוג כתבה תנעצו סכין ומזלג: 4 כוכבים: כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (2 מדרגים)
 
|  הוספת תגובה
תגובות
זה נפלא! צריך הרבה יותר כתיבה בכיוון הזה. מי כתב את זה?
דרור קוּבי (י"ב כסליו ה'תשע''ז 10:02)
עבור לתוכן העמוד