קיום עולם במקורות
האדם הראשון:
"בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן
וְאָמַר לוֹ: רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשׁוּבָּחִין הֵן וְכָל מָה שֶׁבָּרָאתִי– בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי,
תַּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ."
הראשון שה' דיבר איתו על הנושא הזה, היה האדם הראשון. הוא לקח אותו לטיול בעולם החדש שממש עכשיו נברא. הם הלכו ממקום למקום, מאילן אחד לחברו. ואחרי שחזרו, אמר לו כלל. והכלל הזה יחרוז את כל הפרויקט שלנו:
תַּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי,
תן דעתך, תחשוב על העולם שאתה חי בו, תשתמש בו נכון. תשתמש בו עם דעת.
שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ.
אם לא תשתמש בתבונה, אין מי שיתקן אחריך.
יעקב אבינו:
וַיָּ֣קׇם ׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃
וַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
יעקב אבינו עובר את הירדן, עם כל מחנהו ועם כל משפחתו. אחרי שהעביר את כל הדברים פתאם נזכר ששכח משהו.
רש"י: " ויותר יעקב שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם"
יעקב אבינו מסכן את עצמו, כשהוא עובר את הירדן לבדו. ובכל זאת הוא מחליט לעשות זאת.
מדוע? מה כל כך "בוער לו" בפכים הקטנים הללו? יש לו רכוש רב, זה מה שישבור אותו?
אחד הדברים שקרו בדורות האחרונים, זה שאין הערכה לחפצים. התקלקל? נזרוק ונקנה חדש! המון דברים הם חד פעמי ואינם ניתנים לשימוש חוזר. אז התרגלנו להמעיט בערכם של החפצים שלנו.
יעקב אבינו רוצה להחזיר אותנו חזרה לעצמינו. הוא יחזור את הירדן לבד על מנת להחזיר את אותם "פכים קטנים" ששכח. אפשר שרצה ללמדנו, שצריכים אנו לייקר את שיש לנו. ורק כך נוכל לשמוח בדברים חדשים שיהיו לנו בעתיד.