Search
Close this search box.

מקרה חיים ולדר - איך להתייחס - קטעים חשובים

כל הקטעים המצורפים ועוד נמצאים  בנספחים לפעולה “מרחב בטוח בסניף” במאגר ההדרכה

מדריכים יקרים, נחשפנו לאחרונה לאירוע כואב מאוד כשחיים ולדר, סופר ילדים ודמות שהייתה מאוד מוערכת, פגע בהרבה נשים נערים ונערות ולאחר שפורסמו העדויות – שם קץ לחייו.
בגלל ההיכרות הרחבה עם האדם, אירוע כזה צריך יותר מהתייחסות רגילה ולכן אנחנו מציעים שתי דרכי פעולה.

1.מעגל שיח שבטי.

2. פעולה בנושא.

 

הצעה למעגל שיח

קודם כל אנחנו מצרפים קטע של הרב יוני לביא כיצד לדבר על המקרה –

– יו, אבא, הפסטה ממש מעולה.

– יופי, חמודים, אני שמח שטעים לכם. טוב שכולכם פה עכשיו כי רציתי לדבר אתכם על דבר שקרה היום.

– מישהו מהכיתה שלנו נדבק בקורונה? אל תגיד לי שזאת המורה מוריה? בדיוק מחר יש לנו מבחן ענק בתורה ולמדתי לו כל הצהריים.

– לא, הפעם זה לא קשור לקורונה. זוכרים שלפני כמה שבועות סיפרתי לכם על הסופר חיים ולדר? אהבתם מאוד לקרוא את הספרים שלו אבל אחרי שהתברר שעשה מעשים לא טובים ופגע בכמה נשים ונערות הוצאנו את הספרים שלו והורדנו אותם למחסן. אז היום הודיעו בחדשות שהוא עשה עוד דבר חמור.

– הוא פגע בעוד מישהי? למה המשטרה לא שמה אותו בכלא וזהו?

– האיש הזה לא יפגע יותר באף אחד. היום בצהריים הוא הרג את עצמו.

– הרג את עצמו?! איך?!

– אני לא יודע. נראה לי שהוא השתמש באקדח שהיה לו.

– אוי, למה הוא עשה דבר כזה?!

– כנראה הוא הרגיש מאוד מבוייש כשהתגלו המעשים הרעים שלו, אבל במקום לקחת אחריות, לבקש סליחה מכל מי שנפגע ממנו ולחזור בתשובה, הוא עשה דבר חמור ואסור ופגע בעצמו.

– אבל אבא, איך יכול להיות שאיש שכתב כאלו סיפורים יפים, פעם אפילו הקראת לנו מהם בעצמך, עשה גם דברים רעים ופוגעים?

– זה נכון שהספרים שלו מעניינים ויש בתוכם גם רעיונות יפים, אבל התברר שחוץ מלכתוב הוא עשה גם דברים חמורים ונגע בכל מיני ילדים וילדות ונשים בצורה מאוד לא צנועה.

– אבל אבא, זה לא לשון הרע להגיד על מישהו, ועוד סופר חשוב, דברים כאלו?

– ממש לא. כאשר אדם פוגע באדם אחר עלינו להיות לצידו של מי שנפגע ולעשות כל מה שצריך כדי לעצור ולהעניש את הפוגע, כולל לפרסם את השם שלו. זוכרים מה סיפרנו השבת בסעודה איך משה רבינו נאבק במצרי שהיכה יהודי המסכן? התורה מלמדת אותנו שאם נתקלים במעשה רע אסור לשתוק אלא צריך להילחם בו בכל הכוח, ובסוף כך אנחנו מאמינים הטוב מנצח.

– אבא, יכול להיות שיש עוד אנשים כמו חיים ולדר שפוגעים בילדים? זה מפחיד!

– כנראה שיש אבל אתם לא צריכים לפחד. בעולם שלנו יש המון אנשים טובים, צדיקים, מתוקים ומקסימים. אבל, בגלל שיש גם מעט אנשים שעלולים לפגוע, חשוב לשמור על ‘כללי הזהב’ שדיברנו עליהם בשבוע שעבר.

ואם אי פעם איזשהו אדם, ואפילו יהיה הכי חשוב בעולם, יעשה לכם דבר שתרגישו איתו לא נוח, אפילו קצת, בואו ותספרו לנו ואנחנו נעזור לכם. אז קדימה חמודים תביאו חיבוק גדול לאבא, נברך ברכת המזון ויאללה למיטה.

 

אפשר להקריא את זה, ואפשר לשאול שאלות מכווינות כדי להתחיל את השיח.

הצעה לשאלות לדיון שאפשר להציג בפניהם:

מה אתם יודעים על המקרה של חיים ולדר?

איך אדם מוכשר יכול להתגלות כאדם שפוגע? (מותר לנו גם לא לדעת את התשובה)

למי אנחנו פונים אם חס ושלום יקרה לנו משהו לא נעים?

 

לסכם:

  1. 1. בכל מקרה שבו מישהו פוגע בנו חובה לדבר ולהציל אחרים.. הרב יוני לביא כתב את זה יפה עם הלימוד ממשה רבנו.
  2. 2. גם אנשים גדולים יכולים ליפול.
  3. 3. העולם הוא טוב, ויש בו המון אנשים טוב ורוב האנשים הם טובים (נספח של הרב חגי לונדין מופיע בקטעים בהמשך).

 

 

 

 

הצעה לפעולה

 

משחקים משחק –
תופסת שבו חלק תופסים וחלק נתפסים אבל אף אחד לא יודע מי תופס

.בשלב א’ – נגיד לקבוצה שאסור להם לחשוף מי התופס. ומי שנתפס פשוט עומד במקום.
נעצור ונדבר על מסר – נשים לב למצבים שכל אחד יכול להיות תופס ולכן נזהרים מכולם ולא משנה מי הם.

בשלב ב’ – מותר לנתפסים לגלות מי התופס.
נעצור ונדבר על המסר – אם יש מישהו שפוגע צריך לפרסם אותו כי רק כך  ניתן להיזהר ולנצח.

בשלב ג’ – נשחק כשהתופסים ידועים ויש מקומות שבהם מי שנמצא, לא יכול להיתפס.
נעצור ונדבר על המסר – על הגבולות שלי והמקומות שבהם אני מוגן אני צריך להקפיד. כמה שיש לי גבולות יותר חזקים וברורים אני יותר מוגן.

נקריא את הנספח של בניהו יום טוב- מצורף בקטעים שבהמשך

נסכם:
צריך להבין שכל אחד יכול ליפול ולכן צריך לשים לב טוב טוב.

נשים לב היטב לגבולות שלנו, הגופנים והנפשיים. למי לפנות בעת הצורך ומה אנחנו לא מסכימים.

מתוך הדוגמה של בעל התניא נדע שהאדם הוא טוב והרוב הם אנשים טובים, ותמיד אפשר לבקש סליחה ולעבוד על תיקון.

 

כמובן כדאי לעשות התאמות לקבוצה ולגיל לשיח ולפעולות בעת הצורך

 

על אובדן האמון/ הרב חגי לונדין

א. ברגעים מעין אלו חשוב לשמור על שכל ישר. למרות הצער על הסוף הטרגי של פרשיית חיים ולדר, אסור לשכוח מי אשם ומי קורבן. התאבדות ומכתב מרגש אינה הופכים אדם לצודק. במידה והדרך היחידה למנוע פגיעה באחרים היא באמצעות חשיפה של עוולה – אין מנוס מכך, למרות המחיר והכאב. עוד יותר כואב כאשר אדם לא פותח במסלול תשובה ובוחר בדרך שבחר.
ב. מעבר לקורבנות הישירים של האירוע שאותם צריך לחזק, ישנו קרבן נוסף שאותו ניתן למנוע: אובדן האמון! התחושה "שלא ניתן לסמוך על אף אחד" ו"מאחורי כל אחד מסתתרת מפלצת", היא תחושה הרסנית. על כל אדם אחד שפוגע ישנם אלף אנשים טובים. אסור לתת לחוויה הרגשית לטשטש את האמת השכלית. מי שחשב עד כה שיש להעריץ דמויות ללא הפעלת חוש ביקורת אז מקרים מעין אלו הם אכן קריאת השכמה. לרובנו, ספוגי הציניות של המאה ה21, חשוב לזכור גם את הצד השני: יש גם אנשים קדושים ומוסריים בעולם. במידה והם חוצים קו שאסור לחצות – אזי מתברר שהם לא כאלה. צביעה של כל המין האנושי בשחור היא שיטה מפותלת של נחש הייאוש. הרוב טוב, המיעוט רע; אסור להתבלבל.
ג. לקח נוסף הוא לא להתפתות לבחוש ברוע ללא צורך. כאשר אנו יכולים לשנות משהו – חובה עלינו להתערב. כאשר לא – אין מה להתבוסס בעניין. שמענו חדשות, לעיתים גם נאלצנו לפרסם בגזרתנו על מנת להרתיע אחרים, אבל לאחר מכן – זו עצת היצר נטו. מציצנות, ירידה לפרטים, וצקצוקים מתחסדים – לא מביאים טוב לאף אחד. זה מה שהיה; נפיק את הלקחים; והשם הטוב יכפר.

הרע יעבור
הטוב יתגבר
בעזרת ה'.

ארבע מחשבות על פרשת חיים ולדר ועלינו / החלק היומי / סיון רהב-מאיר
1. זו יכולה להיות הזדמנות גדולה. הפרשה הקשה הזו יכולה להיות מנוף אדיר לתיקון. כשכזו סערה משתוללת, אי אפשר להתעלם ולטשטש. צריך להסביר לעצמנו ואז לילדינו שיש אנשים, גם מפורסמים וחשובים, שעושים דברים חמורים. להסביר שאם נפגענו, חלילה, צריך לספר מייד. שאנחנו לא אשמים וזה לא "לשון הרע" לספר מה נעשה, רק הפוגע אשם. וכמו שסיכמה אתמול חברה שלי: "זה פשוט מאוד: אסור לפגוע באחרים ואסור לפגוע בעצמך. זו התורה שלנו".

2. מעבר לקורבנות הישירים, יש קורבן נוסף שאותו עדיין ניתן למנוע: אובדן האמון של כולנו. הרב חגי לונדין כותב שאסור לומר כעת "כולם מפלצות" או "אי אפשר לסמוך על אף אחד". זה הרסני. על כל פוגע אחד, יש אלף אנשים טובים. העולם מלא אנשים ישרים ומוסריים, ואם הם חוצים קו אדום – אז מתברר שהם לא כאלה. אבל אל לנו לצבוע את כל המין האנושי בשחור ולהתייאש. הרוב טוב, המיעוט רע, והרוב הטוב צריך לייצר מנגנונים שיטפלו היטב במיעוט הרע.

3. היום כ"ד בטבת, יום פטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, האיש שלימד אותנו שהמלחמה הכי קשה, מלחמת העולם האמיתית, מתרחשת בכל רגע בשדה הקרב הסוער והמורכב ביותר שיש – הנפש שלנו. כל אחד ואחת צריכים לנסות ולנצח בקרב התמידי הזה, במאבק שבין הטוב לרע בתוכנו. זו המשימה המרכזית של האדם בחייו.

4. ועוד לימדה אותנו החסידות, שאם ראינו ושמענו דבר מה – זה לא סתם. אסור להתייחס לאירועים כאל "אייטם", אסור לחשוב שזו עוד ידיעה עסיסית וחולפת שלא קשורה אלינו. יש לנסות ללמוד מכל מאורע מה זה אומר לנו, ואילו לקחים אנחנו אישית יכולים להפיק.

בשורות טובות.

"התלבטות קשה אם לכתוב משהו, בסוף החלטתי שכן. מקווה שהקב"ה בעזרי עם כתיבת הפוסט הזה ושלא תצא תקלה תחת ידי.
אני כותבת כעת לאו דווקא לחברי הפייסבוק שכאן, אלא יותר למחוסרי הפייסבוק, אך מאחר ואני יודעת שהמידע שמתפרסם כאן עובר לכל קבוצות הוואטסאפ החרדיות ולמיילים, אני כן כותבת כאן.
בימים הראשונים לאחר פרסום התחקיר בעיתון הארץ, הועברו מסרים על מחשבות אובדניות מצד הפוגע לכל מי שפעל בעניין, כולל נפגעות ונפגעים. וזה היה משתק.
עם כל הידיעה וההבנה שרק הוצאה לאור של הפשעים היא הדבר שנותר וניתן לעשות בסיפור הזה, כדי שלא יהיו נפגעים נוספים, עם כל ההכרות האישית עם נפגעים ועם סיפורי פגיעה, עדיין, מסרים כאלה עירערו כל אחת ואחד שהיו מעורבים.
אז אספר לכם, שהעניין הזה הגיע לאחד מגדולי הרבנים במגזר החרדי (שמעדיף להישאר מאחורי הקלעים, ואני לא ארד כאן לפרטים למה ומדוע, התחייבתי לא להעביר את שמו) והוא ענה באופן חד וברור מאוד לנפגעות: אם אדם מחליט ליטול את חייו, זאת בחירה שלו, אתן תפעלו מה שצריך לפעול, אין לכן שום אחריות ושום בחירה על ההחלטות של הפוגע. לא עניין שלכן.
וחשוב לי לצעוק את זה עכשיו, בייחוד לנפגעות ולנפגעים: זו אינה אשמתכם! בשום אופן לא!
במהלך הדרך היו לא מעט הזדמנויות להתנהל אחרת, לכפר, לפצות, לדבר, לבקש סליחה, לקחת אחריות. לצערנו הרב זה לא קרה. לצערנו התקבלה החלטה אחרת, לא נלקחה אחריות, והיום מסתבר לנו שהיא גם לא תילקח לעולם. עם העניין הזה הנפגעות והנפגעים יצטרכו איכשהו להמשיך לחיות. ועכשיו לכל אלה שתוהים איך אנשים כמוני ישנים טוב בלילה (מי אמר שהם ישנים טוב?) ושטוענים שיש פה צבא של רוצחי נפש חורצי משפט שדה, או ארגון עברייני שמישהו מממן אותו ועוד כל מיני תיאורים שאחסוך מכם... צר לי ועצוב לי. צר לי ועצוב לי בעיקר על הילדים שלכם.
ילדים שאנחנו יודעים היום לומר סטטיסטית שיש סיכוי סביר שחלקם נפגעו ונפגעים בימים אלה, ילדים שלא יכולים לפנות להורים שלהם ולדבר. ילדים שאם פוגע בהם רב, קרוב משפחה, או דמות מוערכת אחרת הם בטוחים שאם יספרו, ההורים שלהם יכעסו עליהם שהם מדברים לשון הרע או שהם האשמים. ילדים שקולטים הכל, מרגישים הכל, ובימים אלה מקבלים מסר נוראי מהוריהם: "אצלנו בבית לא מאמינים לדברים כאלה, זה לא יכול להיות. זה הכל לשון הרע ועלילות שוא."
בסוף, מדובר על ילדים מוגנים פחות. אני חושבת עליהם, על המצוקה שהם מצויים בה כעת, וכולי צמרמורת.
ולשולחים חיזוקים, ולמתעניינים איך אפשר לשרוד עכשיו, יש לי רק תשובה אחת, אותה אני חיה יומיום: כשרואים את הנפגעים מול העיניים, כשמכירים לעומק את ההשלכות האיומות של פגיעה וניצול, כשרואים את ההכחשה ואת כל מנגנוני המניפולציה עובדים שעות נוספות, ברור יותר מהשמש בצהריים מה הקב"ה מצפה מאיתנו לעשות, איזה צד הוא מצפה מאיתנו לבחור. וכן, חייבים לבחור. חוסר בחירת צד מסייעת לפוגעים להמשיך לפגוע, ככה פשוט. כל פוגע שמסתובב חופשי ושמו אינו ידוע לציבור - שווה נפגעים בהווה ונפגעים פוטנציאליים נוספים בעתיד. ככה המציאות הזו עובדת. זה תמיד סדרתי. תמיד. תמיד. (להחריג את לוקחי האחריות שמטפלים בעצמם, ועליהם לא תשמעו לעולם לא בתקשורת ולא במשטרה) זהו, כ"כ הרבה כאב.
כאב שכדאי לנתב כעת לתיקון העולם שלנו, ליצירת סביבה בטוחה לילדינו. אם אתם חושבים "מה אני הקטן כבר יכולים לעשות? אני לא בית משפט, לא עיתון ולא משטרה", אז אתם טועים. אתם יכולים. והרבה. כל מסר קטן שמחבק, שמאמין, שתומך בחפים מפשע ומוקיע פוגעים, שווה המון. נפגעים בכל מקום קוראים אתכם. הם לא תמיד מגיבים, בדרך כלל לא. אבל עם כל מילה קטנה שמשדרת להם שאתם לצידם, אתם נותנים להם המון כח. המון. ואתם מונעים פגיעות עתידיות בעולם. ממש ככה. בדיוק ככה."

בניהו יום טוב:
חיים ולדר היה חבר שלי
הוא היה גיבור ילדותי אבל בעשור האחרון הפך לקולגה, לחבר, לאדם שעשיתי איתו כמה וכמה פרוייקטים.
הבאתי אותו לכנסים והרצאות, הגשנו תכנית רדיו יחד, הוא פרסם טקסטים שלי, נפגשנו לא פעם ושוחחנו הרבה בטלפון.
ארון הספרים שלי (היה) מלא בספרים עם הקדשות חמות ממנו, הוא היה אדם חכם, גאון על גבול הלא נורמלי, מקושר, חזק נואם וכותב נפלא.
לפני כ4 שנים כשהפקתי ערב להעלאת מודעות בנושא "מוגנות" במרכז שלי היה לי טבעי להזמין אותו להיות 'האוטוריטה החינוכית' שחותמת על האירוע, סגרתי איתו תאריך לאירוע ואז הגיע טלפון אנונימי שהימם אותי ושינה לי את החיים.
לא ארחיב כאן בפרטים על השיחה והפגישות שבאו בעקבותיה, גם לא על הטיפול שלי מאחרי הקלעים בנושא הזה כי מי שצריך לדעת יודע ואני מודה לה' שהסיוט הזה הגיע לסיומו. רק לא תיארתי לעצמי שזה יגמר בצורה הזו
כל מי שדיבר איתי בחודש האחרון שמע ממני "אין סיכוי שהוא יפגע בעצמו, הוא בחיים לא יודה, אתם תראו שהוא יסובב את כולם" ואני עד עכשיו לא מעכל שהאדם השפל הזה בסוף שם קץ לחייו.
מהבוקר אני אפוף מחשבות, מנסה להסיק את המסקנות שלי מהארוע, 4 שנים שאני עוקב אחרי הטיפול בסיפור הזה, לא צפיתי לרגע תפנית כזו בעלילה וכל היום שאלתי את עצמי - מה אפשר ללמוד מהפרשיה הזו? מהאיש הזה? מהסוף הטראגי הזה?
חיים ולדר בא לעולם כדי להמחיש לנו עד כמה רחוק הנפש הבהמית יכולה להגיע.
נפש כזו יש בכולנו. בי, בך, בכל אחד ואחת מאיתנו.
לצד הנפש הבהמית נמצאת הנפש האלוקית, שתי נשמות שמשמשות בעירבוביא, שולטות בנו, מטריפות אותנו, לוקחות אותנו כל אחת לכיוון אחר ותפקידנו לנסות לאחד את ההפכים, לתת לכל אחת את המקום שלה, להכיר בזה יש בנו גם צד כזה וגם צד כזה ולדעת לשלוט בסיטואציה.
לא פשוט להיות אליל, מושא להערצה, מותג על שמייצר טונות של כסף השפעה וכח.
לא פשוט לקום כל בוקר ולראות שהשם שלך מעטר כל פינה בחברה החרדית, כל ספריה ביתית, כל עיתון מגזרי וכל קייטנה או משחק שילדים משחקים בו. לא פשוט להיות האיש החזק ביותר במגזר עם כשרון על לדיבור, כתיבה
ונאום, אדם שמכתיב בטור שבועי מה היא 'ההשקפה הטהורה'.
לא פשוט להצליח
הנפש הבהמית תנקר לך עם זה יום יום, תפאר את עצמך באוזנך שעה שעה עד שתשכח מאיפה הכל הגיע, למי הכל שייך, בזכות מה ולשם מה ניתן לך הכח.
ואם לא תדע לרסן את עצמך, אם לא תדע להישאר מחובר, עם רגלים על הקרקע ולב גדוש באמונה שהכל ממנו - אתה תיפול, ומהר, והכי למטה שיש.
אם המח לא שליט על הלב, אז הלב ילך הכי רחוק מהמוח.
ולדר נפל לזרועות הנפש הבהמית, הוא היה כלוא בתוכה, הוא היה שבוי בקונספציה, הוא פשוט לא שלט בעצמו.
הסיפור שלו צריך ללמד את כולנו, שאם לא נשמור על ריסון, אם לא נהיה מודעים לאתגר וניערך אליו בכל הדרכים כולנו יכולים ליפול. כל אחד בדרכו וברמתו.
החברה החרדית עוברת טלטלה לא פשוטה שמערערת את יסודות ההשקפה הטהורה כשאחד מעמודי התווך ואבני היסוד של מנסחיה התגלה במלוא כיעורו ושיפלותו.
לא צריך לרקוד על הדם, לא שלו ולא של המגזר שלו, להיפך - זו היא ההזדמנות לתקן, להביא שינוי, לעשות חשבון נפש וללמוד מהפרשייה הזו.
אולי לא לחינם הוא נטל את נפשו ביום ההילולה של בעל התניא, מהוגי תורת החסידות שמביא בספרו את הכלים הנכונים להתמודדות עם הנפש הבהמית אל מול הנפש האלוקית.
כן, תורת החסידות יכולה לתת מזור ומרפא לפצע הענק שנפער, לתהיות העמוקות שעוטפות רבים מהמגזר החרדי ביום הזה ולרבים רבים שנמצאים במצב שהנפש הבהמית כבר עוטפת אותם כמעט לגמרי.
לצערי, הסיפור הזה הוא לא האחרון בשרשרת, יש עוד כמה תחקירים שמתבשלים בימים אלה והולכות להיות עוד "פרשיות שיזעזעו את המגזר". יש לנו אחריות דווקא ביום כזה לחזק את העוסקים במלאכת הקודש, לחבק את המשפחות ואת הנפגעים והנפגעות ולעודד אותם לדבר ולשתף.
אבל אל תעסקו ברכילות, אל תעסקו בלשון הרע - קחו כל מקרה כזה להסקת מסקנות להעלאת מודעות וללמידה עצמית - איך ניתן להשתפר, להתחזק ולהיבנות מכל פרשיה כזו.

(אילו הייתי מורה אמיץ בבית ספר חרדי).
בוקר טוב ילדים יקרים, .
אפשר לשבת..
מה שאומר לכם היום חשוב מאוד ויכול להיות להציל אתכם מצרות בעתיד. אתמול התאבד הסופר חיים ולדר. .
קראנו הרבה סיפורים שלו ועכשיו הגיע הזמן ללמוד כמה דברים גם מהאופן בו הסתיימו חייו..
כאשר אדם גורם לעצמו מוות זה נקרא להתאבד..
זו נחשבת עברה חמורה מאוד שהיא בעצם רצח..
איך קורה שאדם לא רוצה לחיות יותר?.
לפעמים הוא בוחר במוות כאשר הוא סובל ואין לו כוח להתמודד יותר אבל יש גם אנשים שבורחים מטענות קשות כלפיהם ואפילו מקווים שמותם ייצור תחושה שהם הקורבן והמתלוננים נגדו יחיו לעד עם תחושת אשמה כאילו הם אלו שגרמו לו לעשות את המעשה הנורא..
אמרו חז"ל: 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו'..
חיים ולדר היה יוצר וכתב סיפורים יפים ומרגשים אבל ככל הנראה הסתתר אצלו גם יצר הרע גדול מאד שהיה חזק ממנו. .
הוא ניצל את חולשתם של אנשים ונשים שבאו לבקש ממנו עזרה ופגע בהם מינית..
פגיעה מינית זה כאשר אדם נוגע באדם אחר באופן לא הולם, בלי רשות ובאיבריו המוצנעים..
אם מישהו אי פעם יגע בכם כך, גם אם מדובר ברב חשוב או קרוב משפחה, עליכם להיות אמיצים ולפנות לאדם מבוגר שידע לטפל בזה בנחישות. לצערנו חיים ולדר ניצל במשך שנים את העובדה שהנפגעים והנפגעות לא העזו לספר על מה שעולל להם..
הם ידעו שלא תמיד יאמינו להם וגם אם יאמינו יתנו להם עצה לשתוק ולא לפרסם את מה שנעשה.
יש נשים רבות אמיצות שבכל זאת העזו לספר את מה שהוא עולל להן. אסור לחשוד בהן שעשו יד אחת כדי ללכלך את שמו. זה לא לשון הרע לחשוף את הסכנה בהליכה לטיפול אצל אדם שכזה ובכך למנוע פגיעות נוספות בעתיד. אל תשמרו בסוד את מה שאני אומר לכם היום. דברו על זה עם ההורים. אני מתכונן גם לשלוח להם את הדברים בכתב כדי שידעו באופן מדויק מה למדנו היום מהמעשה הנורא של חיים וולדר. .
חיים ולדר לא חזר בתשובה ולא ביקש סליחה אבל אם נצליח ללמוד לקחים לעתיד אולי תהיה בכך קצת נחמה, סילוק חושך ומניעת חילול ה' גדול.

דילוג לתוכן