לראות את הרגע (פעולה)

פעולה שלישית במערך "בול פגיעה"

מטרות:

החניכים יזכרו במטרה המדוייקת, ויקבלו עוד זריקת מוטיבציה להשקיע בדרך.

עזרים:

• דפים עם חלומות
• כדור ספוג

פתיחה:

במדריך יערוך סבב בו כל חניך יספר על משהו טוב שקרה לו מאז שהתחיל להשקיע בדרך ולא רק במטרה.

שלב ראשון:

המדריך יפזר בחדר / יתלה על הקיר דפים עם חלומות רנדומלים לטווח קצר ולא, אפשרים ולא – לקבל 100 במבחן, להיות אסטרונאוט, לנצח ב"הקול הבא", להיות אלוף הארץ בהתעמלות קרקע, להיות חתן התנך (של התנועה או העולמי), לעשות את שביל ישראל, ועוד ועוד ועוד
כל אחד יזרוק כדור ספוג על מטרה שהוא רוצה, ואם הוא הצליח יש לו עוד שתי זריקות לדברים אחרים.

דיון:

• היה כיף להצליח לפגוע?
• למה בחרתי דווקא את החלום הזה?
• אני מאמין שאני יכול להגיע אליו?

שלב שני: דמיון מודרך 🙂

אפשר ממש בתור דמיון מודרך, אפשר בתור קטע, אפשר לשנות מה שכתוב פה, אפשר אפילו להקליט חבר שיודע לעשות טוב…

תדמיין שאתה עומדת על במה, מצלמים אותך, יש כותרות בעיתונים – "הילד  שהצליחה ל…" וזאת בדיוק המטרה שבחרת.
תדמיין שאנשים מוחאים לך כפיים, חברים שלך מחמיאים לך, המשפחה שלך גאה בך, אתה גאה בעצמך אבל גם חושב בלב – מה בסך הכל עשיתי? עשיתי מה שהייתי צריך, ובסך הכל הצלחתי במה שרציתי. אבל היי. הצלחת! הצלחת במה שרצית להצליח! בהתחלה זה נראה לך רחוק וגדול, אבל ככל שהתקרבת הבנת שזה דווקא ממש בקטנה בשבילך, הבנת שאתה יכול לעשות את זה, שאתה עושה את זה, ועשית את זה! לך זה כבר נראה פשוט אבל כולם רואים את זה כמו שאתה ראית פעם, לפני שהתחלת לנסות. הנה אתה עכשיו עם התעודה ביד, או בלב, עם ההוכחה לעצמך שאתה מסוגל. שאתה יכול לעשות כל מה שתרצה. אתה כבר מכיר את השיטה, אתה כבר מומחה, אתה אלוף בזה! אתה יכול אפילו ללמד אחרים איך לכבוש פסגות. אתה אולי חושב עכשיו – "אני? פסגות? מה הקשר?" וכן. אתה כבשת פסגה אחת, או שתיים, או שלוש, ואתה יכול לעשות את זה שוב עם כל מטרה שתרצה. אז תבחר לך איזה הר, איזה שביל, קח איתך קצת חברים, קצת פרגון, קצת אמונה – בעצמך, בהשם שיעזור לך בכל שלב, קצת זיכרון מתוק מהפעם שהצלחת, קח איתך תמונה של סוף המסלול שמורה חזק בלב, וצא לדרך! הפסגה הבאה מחכה לך…

שלב שלישי: סיכום

הרבה פעמים אומרים שהסוד להצלחה הוא לדמיין את הרגע. לראות את המאה במבחן, לראות את עצמך על הירח, לראות את עצמך שר יפה על הבמה, מקבל את התעודה של חתן התנך, עומדת על הפודיום, אומרת "ותודה להורים שלי שהביאו אותי עד לכאן…" למה? כי ברגע שרואים את המטרה מול העיניים, שיודעים היא אפשרית – הרי הצלחנו לדמיין אותה – אנחנו יודעים איך התוצאה תיראה בדיוק – הדרך נראית לנו הרבה יותר קצרה ופשוטה, בסך הכל כי אנחנו יודעות שאנחנו יכולות! בגלל זה שמנו את הפתקים איפה ששמנו (ומי שלא זה הזמן).

צ'ופר:

כל עוד לא הפסקת לחלום – אתה מנצח! (עקיבא)