בשבוע השלישי נברר את האמונה שלנו בכך שהתורה היא המענה האמיתי לצמא שלנו לגודל, למשמעות. נכיר באחריות שמוטלת עלינו, כתנועה שנושאת דגל של קודש, להפגיש את עם ישראל עם תורה גדולה. לשם כך עלינו להתחזק בה בעצמנו, להיות בטוחים בטוב ובאור שבה, וביכולת שלנו לתת מענה אמיתי לצימאון הרוחני של הדור.
עזרים
- שלוש כוסות.
- קצת סוכר.
- קצת מלח.
- מים.
- כיסוי עיניים.
- נספח 1 – התורה כהכרח קיומי.
- נספח 2 – האות שלי בתורה.
- נספח 3 – סיטואציות למשחק.
פתיחה
משחק | זיהוי מים
נבקש מתנדבת אחת ונכסה את עיניה.
נגיש לה שלוש כוסות שבתוכן מים. כשהיא לא רואה, נערבב כוס אחת במלח וכוס אחת בסוכר, וכוס אחת נשאיר טבעית. נבקש ממנה לטעום מכל הכוסות (בלי לגלות מה יש בפנים), ונבקש ממנה לזהות מה היא שותה ואיזה משקה הכי הרווה אותה.
- המתנדבת תגיע למסקנה שיש מים מלוחים, מים מתוקים ומים טבעיים.
המים הטבעיים הכי מרווים, כי הם טבעיים.
לימוד | התורה כהכרח קיומי
נלמד את דברי המהר"ל (נספח 1).
- בשבועות הקודמים דיברנו על הצימאון הגדול שיש בדור שלנו למשהו רוחני, למשמעות. השבוע אנחנו מבינות שהעולם מציע לנו המון "מים בטעמים" – רשתות חברתיות, בילויים, כסף, חוויות וריגושים. הם נראים כמו מים, אבל הם רק מגבירים את הצימאון. המים המתוקים היחידים שמרווים באמת – זו התורה. "אין מים אלא תורה." המהר"ל מסביר שהתורה שייכת לישראל בטבע, בהכרח. כמו שמים טבעיים שייכים לאדם בטבע, בהכרח.
זה מחייה?
מתודה | סיטואציות
נחלק לכל בת שני פתקים בשני צבעים – צבע אחד יסמל 'חי' (את מה שעושה לה הרגשה טובה, חיות, חיבור) והצבע השני יסמל 'יבש' (את מה שעושה לה הרגשה יבשה, משעממת, של מטלה). נקריא מילים או סיטואציות (נספח 3). כל אחת תרים את הפתק לפי מה שאיתו היא מזדהה.
דיון | למה לא תמיד התורה מרגישה לנו כטבע?
נשאל: אם התורה היא המענה לצימאון והיא המים הטבעיים – למה לפעמים כשאנחנו פותחות ספר, לומדות למבחן בתושב"ע, או שומעות שיעור, אנחנו מרגישות יובש מוחלט? למה המים האלו לפעמים מרגישים לנו רחוקים, קשים לעיכול או פשוט משעממים? למה לא תמיד התורה מרגישה לנו כטבע?
סיכום
לימוד | האות שלי בתורה
נסיים בדברים של החפץ חיים (נספח 2).
- לכל אחד ואחד מישראל יש שייכות לתורה, ולכל אחד האות המיוחדת לו. עלינו למצוא את התורה שמרווה אותנו, את המים הטבעיים של הנשמה שלנו, האישית.
- עם ישראל שייך אל התורה בטבע. מתוך כך לכל אחד מישראל יש את נתיבו האישי לאות שלו בתורה.
