ראיון עם יהונתן פולארד

לאחר יותר מ-9,000 ימים שבהם הוא מוחזק בכלא,

מאמין עכשיו המרגל היהודי ג'ונתן פולארד כי שחרורו קרוב מאי-פעם.

"בכל יום אני קם בבוקר ומתפלל שהיום הוא היום",

הוא אומר למעריב מתאו שבכלא הפדרלי השמור בוטנר, במדינת צפון קרוליינה.

"אני מתפלל שמנהל הכלא ייכנס לתאי סוף-סוף ויצווה עליי:

'אסוף את החפצים שלך, פולארד, אתה הולך היום הביתה!'"

אסיר מספר 09185-016 מכיר תודה לישראלים ששולחים לו מכתבים ומסייעים לו לעבור את הימים והלילות מאחורי הסורגים.

"אני מקבל לא מעט מכתבים מישראל", הוא אומר.

"אני תמיד מתפלא שאנשים בישראל עדיין זוכרים אותי ושאכפת להם ממני. שהם רוצים אותי בבית. המכתבים הם החמצן שלי.

במכתבים הללו אנשים חולקים עמי לפעמים סיפורים אישיים.

חלק מהסיפורים פשוט מדהימים. אני תמיד נפעם מהאומץ והכוח של העם הזה.

אני מרגיש מבורך להיות חלק ממנו".

בדמיונו הוא כבר רואה את המפגש שלו עם רעייתו אסתר בישראל.

"אשתי אסתר היא קרן האור של חיי", הוא אומר.

"האמונה שלה בי, העידוד, האופטימיות והמסירות שלה, הם שנתנו לי את הכוח לשרוד בזמנים הקשים ביותר.

אני מדמיין כיצד זה יהיה כשיגיע היום שאשתי האהובה תרוץ אל זרועותיי הפתוחות כשאגיע לנמל התעופה בן-גוריון.

אני מצייר לעצמי את החיבוק מלא השמחה שלנו.

"אני מדמיין כיצד אני מחזיק אותה קרוב קרוב אליי במשך דקות ארוכות,

בשעה שדמעות של אושר זולגות על פנינו.

אני מנגב את הדמעות שלה, מנשק את עיניה ואומר לה שוב ושוב:

'אסתר, אנחנו בבית! אנחנו סוף-סוף בבית!'

ומסביבנו יהיו משפחה וחברים, החולקים יחד עמנו את האושר הזה.

צוחקים ומחייכים ומקבלים אותנו בברכה בבית".

מתוך עיתון מעריב,י"ד כסלו התשע"א