חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מחלקת הדרכה

נושא: בין אדם לחברו
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: יום חול, עמוקה, שבת

הדיבור והנשמה (פעולה)

מטרות:
  1. החניכים יבינו כי על הדיבור לבטא את נשמת האדם – את המהות הפנימית הייחודית שלו;
    לכן כל זיוף והפרדה בין הפנים לחוץ פוגמים בקדושת הדיבור. ולהפך, דיבור שהוא אחד מוביל לקדושה.
  2. החניכים יפתחו מודעות ורגישות למצבים המזדמנים לנו בחיי היומיום שבהם הדיבור שלנו מזייף את הפנים שלנו.
  3. החניך יישאף לעמול על מידת האחדות בדיבור מתוך הבנת מעלת מידה זו.

 

עזרים:
  • כדור
  • כרטיסי דילמות
  • פירוש ברטנורא: "הוא היה אומר"
  • כרטיסי אמרות
  • מקור: רשב"י וחכמים.

     

שלב א'

נשחק עם החניכים "21 חיות" – כל חניך בוחר שם של חיה ומשחקים "מסירות" בכדור

(אפשר עם 'קוף' באמצע – חניך שנמצא באמצע, או בלי).

כל חניך שהכדור מגיע אליו צריך להשמיע את קול החיה שבחר.

 

בסיום המשחק נשאל:

  •  איך היה "לדבר" בשפת החיות?
  • מה ההבדלים בין דיבור האדם לשפת החיות?
  • לאיזה צורך משמשת שפת החיות?
  • האם החיות בוחרות עם מי לדבר ומה להגיד?

 

בעלי חיים לא ישבו לשוחח בבית קפה על הא ועל דא…

דיבור של חיות הוא דבר המוטבע בהם באופן טבעי ומשמש לתקשורת בסיסית הנחוצה להם לצורך הישרדותם

(אזהרה מפני טורפים, ציוץ גוזלים לאות שהם רעבים, חיזור וכדומה) ומאפשר תקשורת בעיקר עם בני מינם.

לעומת זאת, הדיבור של האדם נתון לבחירתו;

בכוחו להביע רעיונות מחשבתיים פנימיים לצד ביטוי צרכים טכניים ופיתוח קשר בינו ובין סביבתו.

שלב ב'

איפה אנחנו ואיפה הדיבור?

בשלב זה נרצה להמחיש כי מכוח הבחירה הדיבור שלנו עשוי לגלות מהות אמתית או מזויפת.

 

נשחק משחק אמת-שקר:

כל חניך, בתורו, מספר על עצמו עובדה אחת נכונה ועובדה אחת שאיננה נכונה.

על יתר החניכים לנחש מהי העובדה הנכונה.

רצוי כי המדריך יתחיל כדי להמחיש לחניכים את הרעיון של המשחק ולהכניס אותם כבר ל'אווירה'.

 

לדוגמא: 1) "קפצתי גן." 2) "אני דור שביעי בארץ."

 

בסוף המשחק נסביר כי במשחק זה ראינו שיש לנו אפשרות, על ידי הדיבור, לגלות דברים פנימיים אמתיים לעולם או לומר שקר, להציג מסכה.

במשחק, הברירה בין שתי האפשרויות הייתה קלה, ומה בחיים???

 

נחלק את החניכים לשלוש קבוצות.

כל קבוצה תקבל דילמה הלקוחה מחיי היומיום (כ 1) ותדון בה.

בסיום הדיון יחליפו הקבוצות את מקומותיהן (או את הכרטיסים) עד שכל הקבוצות יתמודדו עם כל הדילמות.

 

עליך, המדריך, לעבור בין הקבוצות בזמן הדיונים ולסייע בחידוד הדברים.

 

עם סיום הדיון בדילמות, נשאל: – במה, בעצם, עוסקות הדילמות?

הדילמות נוגעות בדיבור הפשוט שלנו, זה ש'על הדרך',

זה שבדרך כלל איננו מייחסים לו חשיבות רבה.

זהו הדיבור שאינו משקף את מה שאנחנו באמת, את האופן שבו אנחנו רואים את העולם.

לכן דיבור מסוג זה מביא לידי ביטוי אישיות שאיננה שלנו שהיא סוג של מסכה.

אבל, אולי זה בסדר' לעגל קצת את הפינות'? מה אנחנו מפסידים בכך? – על כך בשלבים הבאים.

 

 

 

שלב ג'

מה הוא אומר?

נערוך סבב תחרויות בין שתי קבוצות. בכל פעם כל קבוצה תקבל אגד כרטיסים – על כל כרטיס מילה.

צירוף נכון של כרטיסי המילים יניב אמרה מפרקי אבות (נספח 2: פרקו כל משפט למילים וכתבו כל מילה על כרטיס אחד.)

על כל קבוצה לסדר את האמרה במהירות האפשרית.

עם סיום ההרכבה של אמרה אחת כל קבוצה תקבל כרטיסים חדשים לאמרה נוספת.

 

נבקש מהחניכים להניח את האמרות זו תחת זו. לאחר הרכבת כל האמרות נשאל: 

מה הסממן החיצוני הבולט המשותף לכל האמרות?

נכוון אותם לשים לב לביטוי החוזר – "הוא היה אומר".

נשאל: – מה לדעתם משמעות הביטוי? – האם היא טכנית או היסטורית, או שהיא טומנת בחובה משהו עמוק יותר?

 

נניח לפני החניכים את פירוש ברטנורא כתוב באופן מאיר עיניים ונלמד יחד: 

"הוא היה אומר", כלומר, כך היה מרגלא בפומיה תמיד. וכן כל ר' פלוני אומר, הוא היה אומר, שמסכתא זו, פירושן היה רגיל לומר כן תמיד."

 

נסביר כי המשנה חוזרת ומציינת "הוא היה אומר" בלשון הווה מתמשך – היה רגיל לומר, הדיבור הזה היה "הוא".

המשמעות היא שלכאורה, מי שהכיר את בעלי האמרות, לא היה צריך שיציינו בפניו מיהו בעל כל אמרה.

הוא היה יכול להבין זאת בעצמו.

הדיבור הזה ביטא את מהותם, נשמתם של הדוברים.

עלינו להבין כי דיבור שהוא ראי לפנימיות האדם, הריהו דיבור קדוש, שכן הוא מביא לידי ביטוי את החלק האלוקי שבאדם, את נשמת חייו.

 

 

שלב ד'

עד היכן דברים אמורים?

נלמד עם החניכים את הסיפור על רשב"י וחכמים (שבת ל"ג ע"ב):

 

למדריך:

כאשר אנו לומדים עם החניכים מקור, חשוב להקדיש זמן לחשיבה כיצד להפוך את תהליך הלימוד לחוויה משותפת.

לצורך כך יש להשקיע מחשבה בנוגע לאופן שבו נגיש את המקורות לחניכים.

חלק את הקטע הבא לחמישה חניכים.

שים לב!

סימנו בצבעים שונים משפטים שונים.

בכרטיסים שתחלק לחניכים הדגש בצבע שונה (אפשר בעזרת "מרקרים" צבעוניים) כל אחד מסוגי הכתבים.

נבחר שלושה חניכים, כל חניך יקרא את השורות המסומנות בצבע שנקבע לו בזמן המתאים:

 

"ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב אתם יהודה בן גרים.

פתח ר' יהודה ואמר: 'כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות!'

ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר:

'כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן! תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס'!

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו:

'יהודה שעילה – יתעלה. יוסי ששתק – יגלה לציפורי. שמעון שגינה – ייהרג!'

הלך הוא ובנו, ישבו בבית המדרש כל היום, והייתה אשתו מביאה להם לחם. כאשר החמירה הגזירה, אמר לבנו:

'נשים דעתן קלה, שמא יענו אותה ותגלה לרומאים את מקומנו'.

הלכו וישבו במערה. התרחש נס, ונברא להם חרוב ומעיין, והיו שוכבים מכוסים בחול עד צווארם ולומדים תורה כל היום.

בהגיע זמן התפילה היו מתלבשים, ולאחר מכן היו מורידים בגדיהם כדי שלא יתבלו.

ישבו שתים-עשרה שנים במערה. בא אליהו ועמד בפתח המערה. אמר:

'מי יודיע לבן יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה?'.

 

יש להניח שרוב ככול החניכים מכירים את הסיפור. ברצוננו להסב את תשומת לבם לנקודה השייכת לענייננו: –

מדוע לא שתק רשב"י? מה היה אכפת לו פשוט "לשמור על זכות השתיקה"???

 

מדריך, שים לב!

כשאנו עורכים דיון, חשוב להשתדל לשתף את כל החניכים ולשמוע מגוון דעות ורעיונות:

נוכל לקבוע 'אקסיומות' ולשאול חניכים מסוימים האם הם מסכימים להן;

נוכל להפנות שאלה מאתגרת או לקבוע אמירה מתריסה –

כל זאת כדי 'לשאוב' כמה שיותר חניכים לדיון בדילמה שאיתה אנו מתמודדים.

 

נמשיך ונשאל: – מה ה'מחיר' ששילם רשב"י על הדברים שאמר?

(רשב"י סיכן את נפשו אע"פ שבסופו של דבר הצליח להימלט למערה ולחיות בה עד שבטלה הגזירה.) 

מדוע, לדעתכם, הסתכן כך?

מהי מהות טענתו של רשב"י כלפי הרומאים?

רשב"י מחה כנגד הזיוף המתגלה במעשי הרומאים – נראים כמטיבים, אך כוונתם שונה – הפנים שונה.

רשב"י לא יכול להסכים לזיוף או אפילו להישאר אדיש כלפיו, אפילו במחיר חייו. מתוך דברים אלו נשאל:

איזה ספר חיבר רשב"י? – במה הוא עוסק? – איזה קו משותף מחבר בין הסיפור ובין הספר שחיבר?

רשב"י חיבר את ספר הזוהר העוסק בפנימיות התורה, בתורת הנסתר.

רשב"י הוא אדם המגלה את המהות הפנימית בעולם –

הן בדיבורו נגד הרומאים על אף הסכנה שבדבר, הן ברגישותו כלפי מעשים מזויפים, הן בחיבור הספר הפנימי ביותר.

 

אנחנו לומדים מרשב"י עד לאיזו דרגה של מסירות נפש יש להגיע כדי שהדיבור שלנו יהיה דיבור מהותי ואמתי ולא מזויף.

לקח זה יעודד אותנו במצבי היומיום שלנו לעמוד כנגד הקשיים ולדבר דברי אמת.

 

 

שלב ה'

נחוד לחניכים חידה מצויירת – "אחד בפה ואחד בלב" (נספח 3).

לאחר פתרון החידה נקריא לחניכים את מקור האמרה:

 

"שלושה הקדוש ברוך הוא שונא:

המדבר אחד בפה ואחד בלב,

והיודע עדות בחברו ואינו מעיד לו,

והרואה דבר ערווה בחברו ומעיד בו יחידי."

(מסכת פסחים קי"ג ע"ב)

 

נשאל: – כיצד הרעיון הטמון באמרה זו קשור למסרים של הפעולה?

האמרה מחזקת את הבנתנו מה גדולה החומרה שבזיוף בין הפנים לחוץ (- הקב"ה שונא!) הנעשה בפעולת הדיבור.

 

לסיכום:

בפתיחת הפעולה הבנו שהדיבור שניתן לנו הוא דיבור מיוחד לאדם, דיבור מבחירה;

בהמשך הבנו שבחירה זו יכולה להפוך את הדיבור לכלי של זיוף ומסכה או לכלי של שיקוף אמת פנימית, ייחודית, נשמתית.

כאשר הדיבור משמש ביטוי לעולם הפנימי, הנשמתי, הריהו דיבור קדוש.

ראינו עד כמה השמירה על הדיוק בדיבור יכול להיות קשה בחיי היומיום, ועד כמה חמור לדבר דיבורים שאינם הולמים את פנימיותנו,

ומנגד, מהי עוצמת הקדושה בדיבור שהוא ביטוי לאמת הפנימית של האדם.

 

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

פוסטים נוספים

ערכה של מחמאה

"אֲנִי הַיּוֹם בֶּן 27, וְעַד הַיּוֹם אַף אֶחָד, אַף אֶחָד! לֹא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי בֶּן אָדָם טוֹב"- מה כמה מילים טובות יכולות לעשות…

דילוג לתוכן