מיד כשנתבשרנו שזהו הסוף,
העצבות את כולנו החלה לעטוף.
אצל חלקינו זה התבטא בדיכאון,
חלק אחר היה ממש בשיגעון.
אך בלב, הרגשה אחת ויחידה,
עד כמה קשה היא הפרידה.
אחרי כל החוויות שעברנו ביחד,
ברגעים של שמחה, כאב וגם פחד.
פתאום להשאיר את הכול מאחור,
ורק את הזיכרונות בלב לנצור.
אך על כולנו להרים ראש ולהישיר מבט,
לנסות להבין, לעכל לאט -לאט.
כי אמנם כעת, מתפצלות להן הדרכים,
אך עבורנו, הייתם (ותישארו) יותר מסתם מדריכים.
בשבילנו אתם כמו אחים גדולים,
ותקוות רבות בכם אנו תולים!
שתצליחו לאן שרק תפנו,
שתקבלו מהעולם ומעצמכם גם תתנו.
ואף על פי שהסיטואציה הזו קשה,
זכרו: שכל סוף – הוא גם התחלה חדשה!