“ישנה חשיבות גדולה וערך רב באמירת קדיש על אדם שנפטר.
זאת על פי הנזכר ביורה דעה בהלכות אבלות,
שנהגו לומר קדיש על פטירת יהודי במשך שנה שלימה,
ואמירת הקדיש מועילה לכפרת עוונותיו ולעליית נשמתו לגנזי מרומים…
חשיבות זו גדולה בעיקר בתוך השנה הראשונה,
וליתר דיוק בתוך שנים עשר חודש, מיום הפטירה והקבורה.
על פי מאמרי חז”ל:
נראה שבתוך שנים עשר חודשים מקבורת האדם הוא עומד לדין של מעלה וחייב לתת דין וחשבון על מעשיו.
ואם נתחייב, ח”ו, בעונש הרי עיקר עונשו בתוך שנה זו.
יש כוח באמירת הקדיש לכפר על הנפטר ולהצילו מצער העונשים המגיעים לו.
אמנם, על פי דברי האר”י נראה שיש כוח באמירת הקדיש לא רק להציל ולכפר על רשעים,
אלא גם להעלות ולרומם את הצדיקים מדרגה אחת לדרגה גבוהה יותר.
אמירת הקדיש בשנה הראשונה יש לה כוח להעלות את נשמת הנפטר,
וגם אחרי השנה הראשונה אם היא נאמרת ביום השנה להסתלקותו”.
(הרב דוד חי הכהן, “קדיש ליום השנה”, אתר ‘ישיבה’)
