מטרת הפעולה:
החניכים יכירו בכוח ההשפעה של מעשיהם על הסביבה.
מהלך הפעולה:
נקריא לחניכים מכתב שהתפרסם בעלון "עולם קטן":
לכבוד,
קומונרית סניף בני – עקיבא קריית נורדאו, נתניה שלום רב!
הנני כותב מכתב תודה זה, מכתב שהרגשתי צורך אמיתי ועמוק לכותבו כבר מספר שנים.
נולדתי, התחנכתי וגדלתי בקרית נורדאו בנתניה, במשפחה שמוגדרת "חילונית למהדרין".
בהיותי ילד קטן נהגה אימי לקחת אותי למרכז המסחרי שבעיר במוצאי שמחת תורה לאירוע שנקרא "הקפות שניות".
באופן קבוע היינו מנשקים את ספר התורה.
אך אף פעם לא הבנתי למה"בעלי החולצות הלבנות עם הסמל בכיס הקדמי" רוקדים איתו.
היינו מסתכלים מהצד עם רצון מוזר להיות חלק מהשמחה והריקודים בלי להבין למה.
שנה לאחר מכן שוב אותן "הקפות שניות", אותם מעגלים, שמחה וריקודים. פתאום, להפתעתי,
אחד מבעלי ה"חולצות הלבנות" תפס את ידי וכדורש, ממש הכניס אותי למעגל שכל – כך רציתי להיות חלק ממנו.
לאחר 2-3 דקות בתוך המעגלים וההתרגשות, פסקו פתאום הריקודים (עד כאן הקפה ראשונה.) והצטערתי נורא, כי ידעתי ששוב אצטרך לעמוד בצד ולא יהיה לי אומץ להצטרף למעגל. למרבה הפתעתי כשהחלו הריקודים בשנית,
הרים אותי פתאום אותו בחור על הכתפיים. ההתרגשות חזרה בעוצמות גדולות, ועוד יותר,
בלתי מובנות. אחר כך הגיע בחור נוסף שהכניס אותי למעגל ומאותו רגע כבר הרגשתי "בבית",
והמשכתי לרקוד ולשמוח איתם. הייתה זו שמחת-תורה מרגשת מאוד עבורי!
עד כדי כך שהחלטתי לחפש את המקור של"בעלי החולצות הלבנות עם הסמל על הכיס הקדמי" ומצאתי;
מאז הלכתי בקביעות לפעולות בסניף, ולאחר מכן הצטרפתי אף לתלמוד התורה שהיה בסניף לפני המפקד.
כך עברו השנים: "ניצנים"… "מעלות"… "מעפילים"… הגעתי לגיל מצוות והתחלתי לשמור שבת ולקבל עליי אט אט מצוות שונות.
שמחתי כ"כ להגיע לגיל זה כי תמיד היה חסר מניין בסניף וסוף סוף יכולתי להיות לעזר.
בשלב מאוחר יותר אף הפכתי לאחד מ"בעלי החולצות הלבנות ולמדריך בסניף.
כיום, לאחר שחלפו כמה וכמה שנים אני לומד בישיבה בירושלים וגר בחבל בנימין עם אשתי וששת ילדיי.
כשאני מסתכל אחורה על מה שהביא אותי למה שאני היום, אין בי ספק שאותו הלילה במרכז המסחרי השפיע עליי רבות ומאז,
לאט לאט, לשמחת-תורה אני כבר לא רק מגיע עם התרגשות וריקודים לא מובנים, אלא עם הרבה יותר!
בשמי ובשם אשתי וששת ילדיי ת-ו-ד-ה!
רועי
לסיכום:
כל מעשה קטן שלנו בסניף ומחוצה לו, משפיע בדרכים לא תמיד צפויות.
אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו באמת מנתבים את הכוח שיש לנו בשביל להשפיע לטוב.
אם אנחנו, אפילו בתור חניכים, נתנהג בצורה שמכבדת ומקדשת את שם ה' בעולם,
נשפיע בעז"ה גם על הסביבה הקרובה וגם על עמ"י בכלל.