תנועות הנוער הוקמו בסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים בעיקר באנגליה וגרמניה.
בשתי ארצות אלו התפתח תהליך התיעוש (מלשון תעשייה) יותר מארצות אחרות ובעקבות כך התעורר הצורך בתרבות הנעורים.
האזרחים אשר הרבה שנים עסקו בחקלאות בכפרים ומרכז חייהם היה סביב למשפחה ולדת,
החלו לעבור לערים ולתעשייה. מעבר זה פגע קשות במעמד המשפחה והדת, ואת מקומם מלאו ערכים כמו כסף וראוותנות.
גם מוסדות החינוך הפכו ל"בית חרושת לציונים".
בגלל הטכנולוגיה אי אפשר היה כבעבר לצאת לעבודה בגיל 12, אלא היה צורך בלימודי השכלה מספר שנים קודם לכן, וזה מה שיצר את "גיל הנעורים".
בעיני החברה הפך הנער למבוגר רק לאחר כמה שנות לימוד, אך בגרות נפשית וגופנית הגיעה קודם לכן,
מה שיצר סתירה בין הרצון והיכולת. מבחינה נפשית וגופנית הנוער מסוגל להרבה כמו מבוגר, אך מבחינת היכולת לא.
נוער זה אשר לא נחה דעת מהתדרדרות המצב החברתי פתח ב"מרד נעורים" במטרה להקים עולם טוב יותר, ערכי יותר וישר יותר.
כך הוקמו תנועות הנוער הראשונות אשר בחרו לעצמם אורח חיים של פשטות, קירבה לטבע,
מחנה, עבודה למען הכלל, ריקוד ושירה, התנזרות עישון, אלכוהול וסממנים אחרים של עולם המבוגרים החומרני.
תנועות נוער אשר פעלו בהדרכת מדריך צעיר ונוהלו על ידי הנוער עצמו, אפשרו לנוער להכיר עצמו וכוחותיו,
בניגוד לבית הספר בו הונחתו על הנער הוראות מגבוה על ידי ההורים או המורים.
