מהלך המשחק:
המשחק מבוסס על מעשה בדגים שנפלו למים. לסיפור נוסח קבוע.
החניכים יושבים במעגל ויוצרים קצב אחיד על ידי-כך שהם טופחים על ברכיהם פעמיים לסירוגין ומוחאים כף פעם אחת.
כשנכנסים לקצב, אומר הראשון את שתי המילים הראשונות של השיר,
הבא אחריו לפי סדר הישיבה מוסיף את שתי המילים הבאות מתוך הסיפור וכך הלאה.
כל מילה נאמרת בעת טפיחת כפות הידיים על הברכיים – לפי הקצב.
נוסח הסיפור והשתנותו בכל סיבוב:
דג אחד – שתי עיניים – זנב אחד – קפיץ קפוץ – קפץ למים;
שני דגים – ארבע עיניים – שני זנבות – קפיץ קפוץ – קפיץ קפוץ – קפצו למים – קפצו למים;
שלושה דגים – שש עיניים – שלושה זנבות – קפיץ קפוץ … וכך הלאה.
שים לב: על כל דג מתווספות לסיפור 2 עיניים,
מס' הזנבות משתנה ומוסיפים עוד "קפיץ קפוץ" ו"קפצו למים".
אם משתתף טעה בדבריו, הוא מקבל נקודה והבא אחריו, לפי התור, פותח שוב ב"דג אחד…".
מה אפשר ללמוד מהמשחק?
יש לבחור רעיון אחד לכל פעולה, חשוב לגוון:
א. יצר הרע – שאור שבעיסה תופח
היצר הרע מנסה להכשיל אותנו בדרכים שונות והתפקיד שלנו הוא להתגבר עליו.
כאשר אנו מצליחים הוא רואה שיש לנו כוח ולכן בפעם הבאה הוא יבוא אלינו נפוח יותר,
עם יותר עוצמה, ועם ניסיונות חדשים,
אך אל לנו לפחד, עצם זה שהוא גדל מוכיח שגם הכוח שלנו מאוד גדול.
חז"ל נתנו משל בו דימו את היצר הרע ל"שְׂאוֹר שבעיסה" – [שמרים] שכל הזמן תופח ומתעצם.
וכן למדונו חז"ל באותו עניין "כל הגדול מחברו (בחכמה ומעשים טובים)- יצרו גדול הימנו"(כי הוא מתחזק כדי לנצח).
ג. אתגרי החיים – "מרבה נכסים מרבה דאגה"
חז"ל לימדונו כלל לחיים (אבות ב,ז): "מרבה נכסים – מרבה דאגה",
כלומר ככל שאדם רוכש לעצמו עוד נכסים ותפקידים נוצרות לו יותר דאגות ויש עליו יותר אחריות.
אל לנו להסיק מכך שתמיד כדאי להישאר באותו מצב,
אך עלינו לשקול האם התוספת שאנחנו מנסים להשיג אכן שווה את המחיר.
ב. תושב"ע – גידולה בדורות וכתיבת המשנה
תורת עם ישראל עברה מדור לדור בעל פה וכל דור הוסיף פרושים ותוספות.
בשלב כלשהו התורה שבעל-פה נהייתה רחבה מכדי שבני אנוש יוכלו לזכור אותה בע"פ ולכן קם רבי יהודה הנשיא וקבע שכיוון שהתורה עלולה להישכח מותר לכתוב אותה, וכך נוצרה המשנה.