“לכל תכלה ראיתי קץ” אומר דוד המלך (תהילים י”ט צ”ו). לכל דבר יש סוף.
אין העולם רצף מתמשך, אין סופי, של זמן ללא משמעות, ללא גבול.
וכשם שימי האדם מנויים וספורים, ראשית להם, וסוף, מזכיר לנו הבורא בכל שנה בחסדיו – את הסוף.
עוצרים, עושים חשבון נפש. מאין באנו, לאן אנחנו הולכים.
ומכוח ההתבוננות בסוף- חושבים על התחלות חדשות…
עוצרים – כדי לבדוק, עוצרים – כדי לצאת ממרוץ החיים ולהתבונן בהם מן הצד,
כדי לבקש רחמים על התחלה חדשה, טובה וקדושה יותר.
הרב ארז משה דורון, “למעלה מן הזמן”
